משמורת קטינים
המשמורת הינה הוראות החוק הן הבסיס ליצירת משמורת, פרי יצירתה של פסיקה רבת שנים בהתאם להוראות החוק בישראל ההורים הינם האפוטרופסים הטבעיים של הקטין.
להורים החובה והזכות לדאוג לקטין לחינוכו, שלומו, מגוריו, מזונותיו וכיוב'.
גם לאחר פירוד או גירושין, שני ההורים ממשיכים בתפקידם כאפוטרופוסים של ילדיהם הקטינים, והינם בעלי מעמד שווה בקבלת החלטות מהותיות הנוגעות לילדים כגון חינוך, בריאות וכיוב'. הורים החיים בנפרד, יכולים להגיע להסכמות בנוגע לחלוקת הזמן בינם לבין הקטינים, וככל שאחד מהם ישמש כהורה משמורן לקטינים, יקבל ההורה השני הסדרי ראיה עם הקטינים. לחלופין יכולים שני ההורים לחלוק באופן שווה במשמורת הקטינים, או אז ייקרא ההסדר ביניהם משמורת משותפת.
ככל שההורים לא יגיעו להסכמות לעניין משמורת הקטינים, תוכרע סוגיית המשמורת בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, הסמכות תינתן בידי הערכאה שבפניה הוגשה תביעה בעניין משמורת קטינים, שהינה ראשונה בזמן מבין שני ההורים.
בהתאם להוראות החוק, סוגיית המשמורת הינה סוגייה הניתנת לבחינה ובדיקה מחדש, ככל שקיים שינוי נסיבות או שנתגלו עובדות חדשות שיש בהן כדי להצדיק שינוי הסדר המשמורת הנוכחי.
הלכה ידועה ומושרשת במדינת ישראל, קובעת כי בתי המשפט ובתי הדין הרבניים ידונו בסוגיית המשמורת לאורו של עיקרון טובת הילד, שהינו עיקרון מנחה בפתרון סכסוכים בין הורים בסוגיות הכרוכות בנושא המשמורת. לאורו של עיקרון זה בוחנים שורה ארוכה של אינטרסים, צרכים וזכויות של הקטינים ואופן השפעתם על כל קטין וקטין באופן אינדיבידואלי, לכל אלו משקל בהכרעה הסופית.
על מנת שבידי הערכאה השיפוטית יהיו הכלים המקצועיים הראויים להכרעה בסוגיית המשמורת, נעזרים בתי המשפט בעובדים סוציאליים בתפקידם כפקידי סעד בשירותי הרווחה, בלשכות לשירותים חברתיים או ביחידת הסיוע שליד בתי המשפט למשפחה, אשר במסגרת תפקידם הינם אמונים על הכנת תסקיר סעד, במסגרתו תינתה המלצותיהם ביחס לטובת הקטין לצד כושר תפקודו ההורי של כל אחד מההורים.
חזקת הגיל הרך
סעיף 25 לחוק קובע את "חזקת הגיל הרך", חזקה שהינה בעלת מעמד סטטוטורי, לפיה משמורתו של קטין עד גיל 6 תימסר לידי אמו. במקרים חריגים בהם מוכח, כי האם נעדרת מסוגלות הורית, תימסר משמורת הקטין בידי האב.
יחד עם זאת, החוק מותיר בידי בתי המשפט שיקול דעת נרחב, בהתאם לנסיבות המקרה, להורות אחרת. כיום אנו עדים למגמה הולכת וגוברת בחברה הישראלית המערערת את מעמדה של חזקת הגיל הרך, לנוכחעלייה חדה בעתירות למשמורת ולהורות שווה מצד אבות, ביחס לילדיהם שטרם מלאו להם 6 שנים.
ועדת שניט – ביטול חזקת הגיל הרך
במרץ 2005 הוקמה ועדת שניט, שנועדה לבחון את הכללים הקיימים לחלוקה ושיתוף באחריות ההורית בתקופת הגירושין ולאחריה. על הוועדה הוטל לבחון, בין השאר, את הצורך בשינויה של חזקת הגיל הרך, ואפשרות עיגון חקיקתי של הסדרי חלוקה ושיתוף באחריות ההורים בגירושין.
בראשות הוועדה עומד פרופ' דן שניט, ועם חבריה נמנים משפטנים, בכירים מעולם המשפט, פעילים חברתיים בתחום ההורות ואנשי אקדמיה מעולם המשפט והפסיכולוגיה, עורכי דין וראשי ועדות שונות.
באפריל 2008 סיימה ועדת שניט את מסכת הדיונים ופרסמה המלצות לפיהן יש לבטל את הוראת חזקת הגיל הרך וליצור שוויון משפטי בתחום. בנוסף להמלצה לבטל את חזקת הגיל הרך, ממליצה הוועדה לקבוע בחוק אחריות הורית למימוש זכותו של ילד לקשריו עם אחיו ואחיותיו וכן עם הסבים והסבתות.
חברי הוועדה קבעו כי "חזקת הגיל הרך" מנוגדת לממצאים הפסיכולוגיים שמוכיחים כי לצורך התפתחותו התקינה של ילד יש חשיבות מרבית בשנותיו הראשונות לקשריו עם שני הוריו.
"הואיל ונקודת המשען של החוק המוצע היא עקרון 'טובת הילד' כשיקול ראשון במעלה, נכון לבטל את חזקת 'הגיל הרך'. חזקת 'הגיל הרך' מנוגדת לממצאים הפסיכולוגיים האמפיריים, שמוכיחים כי לצורך התפתחות התקינה של הילד יש חשיבות מרבית לכך שיהיו לילד קשרים עם שני הוריו. למעט מקרים קיצוניים של סכסוך חריף בין ההורים, המחקרים מוכיחים כי ילד שקשריו עם שני הוריו לאחר הגירושין תקינים מתפתח באופן דומה לילד שהוריו לא נפרדו, לעומת ילדים שהיו בקשר עם הורה אחד בלבד. על כן לדעת הוועדה על החוק לעודד הידברות בין ההורים, באמצעות גישור או ייעוץ משפחתי, שתאפשר את מימוש זכותו הבסיסית של הילד לקשר מיטבי עם שני הוריו ואת התפתחותו התקינה".
רצון הילד
כיום בתי-המשפט מייחסים חשיבות ומעניקים משקל רב לרצונו המובע של קטין, אשר מלאו לו 9 שנים ויותר. בתי-המשפט נוטים לכבד את העדפותיהם של קטינים בדבר הסדרי המשמורת מקום שבו על-פי גילם הכרונולוגי קיימת הצדקה לכך.
זכות זו, של הילד להשמיע את דעתו, מעוגנת בסעיף 12 באמנה הבינלאומית לזכויות הילד, המחייב מדינות החתומות על האמנה לתת לכל ילד המסוגל לכך, להביע את דעתו בכל העניינים הנוגעים לו, ולתת משקל לרצונו
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.