תאונות
לעצור את רכבו ולהמנע מלהזיזו. להגיש עזרה לנפגע ולהזעיק כוחות הצלה. למסור את פרטיו האישיים לנפגע על-פי דרישתם. להודיע לתחנת המשטרה על המקרה ולמסור את פרטיו.
נהגים שלא מצייתים לתקנה זו, מתרצים את בריחתם מזירת התאונה בכך שנשקפה להם סכנת חיים מתגובת הנפגע והסובבים אותו. יש לציין כי גם בהנחה שהנהג סבור שהוא נמצא בסכנה כלשהי, הוא יכול לנקוט בפעולות של הזעקת עזרה ומסירת פרטים למשטרה גם שהוא נמצא פיזית רחוק ממקום התאונה.
לשם הרשעה בסעיף זה התביעה צריכה להוכיח מלבד היסוד העובדתי גם את היסוד הנפשי. מחשבה פלילית מוגדרת בחוק כדלהלן: "מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה הנמנים עם פרטי העבירה". יש לציין כי על פי החוק, רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע לבררם.
על התביעה להוכיח כי הנאשם היה מודע לטיב מעשיו כלומר, למשל, שהזיז את רכבו או שלא מסר את פרטיו, וגם מודע לנסיבות, כלומר שהיה מעורב בתאונת דרכים. התביעה לא צריכה להוכיח כי הנאשם גרם לתאונה, אלא רק שהיה מעורב בתאונת דרכים.
הפקרה:
מבחינת המדיניות המשפטית ישנה מגמה להרחיב את חובתו של אדם להושיט עזרה לאדם המצוי בסכנה בכלל, ובתאונת דרכים בפרט. כך למשל, הורחבה תחולת עבירת ההפקרה מ"נהג שתוך נהיגתו גרם לתאונה" ל-"נהג המעורב בתאונה".
הפקרה אחרי פגיעה - סעיף 64א לפקודה קובע כי "נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא יודע או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו מאסר שבע שנים...ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא ינתן עליו צו מבחון.
סעיף 64ב לפקודה קובע כי "נוהג רכב המעורב בתאונה והוא ידע או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו מאסר תשע שנים... ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.
עבירת ההפקרה לפי סעיף 64 מתבצעת שעה שהנהג המעורב בתאונת דרכים, המודע או צריך להיות מודע לכך שעשויים להיות נפגעים או שיש נפגעים, אינו עוצר כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או אינו עוצר כדי להגיש עזרה רפואית.
התביעה צריכה להוכיח כי בנסיבות המקרה הנאשם היה צריך להיות מודע לכך שהיה מעורב בתאונת דרכים ושידע או שהיה עליו לדעת כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם או שיש פצוע.
יש לציין כי עצירה בקרבת מקום התאונה מבלי לברר את המצב לאשורו או מבלי להגיש עזרה אפשרית לנפגע אינה פוטרת את הנהג מאחריות לעבירה.
ענישה בגין גרימת תאונות דרכים
קיימת חשיבות מכרעת באופן בו נפגעו המעורבם בתאונת הדרכים, לעניין העונש שייגזר על הנהג שגרם לתאונה.
פקודת התעבורה קובעת כי נהג שהורשע כי עבר על אחת העבירות שיפורטו להלן, וגרם לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש, צפוי לעונש של 3 חודשי פסילה בפועל.
העבירות הן:
נהיגה בקלות ראש או ברשלנות, אי מסירת פרטים, אי עצירה לפני מסילת ברזל, נסיעה תוך אי כשרות מערכת הבלימה או מערכת ההיגוי, אי מתן זכות קדימה לפי תמרור, נהיגה במצב השולל שליטה על הרכב, נהיגה ברכב שלאור מצבו נמנע שליטה בו, נהיגה במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך, אי מתן זכות קדימה בצומת, נסיעה במהירות מופרזת, אי עמעומם אורות, אי הבטחת בטחון הנוסעים על ידי נהג האוטובוס, נסיעה אחורה תוך כדי סיכון או פגיעה.
למרות חובת הפסילה, רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה קצרה יותר.
במקרה של תאונת דרכים עם נפגים שלא נפגעו חבלות של ממש, אשר לא נגרמה כתוצאה מאחת העבירות המוזכרות, יוכל הנאשם לבקש להסתפק בעונש של פסילה על תנאי בלבד.
כאשר מדובר בתאונה בה נחבל אדם חבלות של ממש, צפוי הנהג שגרם לתאונה לעונש פסילה שלא יפחת מ - 3 חודשי פסילה. כדאי לכן לבדוק אם באמת מדובר בחבלה של ממש או שמא מדובר בפגיעה יבשה וקלה. עיון בתעודות הרפואיות בתיק יכול לשפוך אור לגבי חומרת הפציעה.
האמור במדור זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אישי, ואין להסתמך עליו ככזה.