זכאים לרשת באין צוואה

ירושה על פי דין חלה על נכסי מוריש שלא השאיר צוואה כלל, או לגבי נכסים שלא ציווה עליהם בצוואתו במידה ועשה צוואה, או שהוראות הצוואה לגביהם נפסלו. במצב זה, קובע הדין עצמו (כלומר חוק הירושה עצמו) את הזכאים לרשת את המוריש.

ואלה היורשים על פי דין (סעיף 10 לחוק):
• מי שהיה במות המוריש בן זוגו
• ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם והורי הוריו וצאצאיהם.

החוק אינו מגביל את זכאותם של היורשים. לפיכך, רק קרובי המוריש המנויים בסעיף זה זכאים לרשת וזכאותם היא גורפת ואינה ניתנת לביטול.
עולה כאמור, כי גם קרובי מוריש שלא היו בכל קשר עם המוריש, או שהיו ביחסים עכורים וקשים עימו – יהיו זכאים לרשת, וכל עוד לא נערכה צוואה, זכאותם לא נפגעת.
על המבקש לרשת על פי דין, מוטלת החובה לא רק להוכיח כי הוא יורש, אלא גם להוכיח שאין יורשים אחרים זולתו באמצעות ראיות פוזיטיביות
על מנת לקבוע במדויק את אופן חלוקת העיזבון בירושה על פי דין, צריך לעמוד על מערך קרובי המשפחה של הנפטר וגם על סדר פטירתם של קרוביו, וזאת בכדי שניתן יהיה לברר אילו קרובי משפחה יוכלו לזכות בעיזבון בעדיפות על אחרים, ומה יהיה שיעור חלקם בעיזבון (נדבר על כך בהמשך).
 
חלקיהם של היורשים בעיזבון
ירושת בן זוג:
בן הזוג נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים לפי המקובל ולפי הנסיבות למשק הבית המשותף (סעיף 11(א) לחוק).
הגדרה זו אינה כוללת אוספים מיוחדים (כגון: בולים, ספרים, חפצי ערך וכו') והשקעות במיטלטלין יקרי ערך (כגון: תמונות, כלי נוי, שטיחים וכו'), אם היו שייכים למשק הבית במהלך הנישואין, אך לפי הסיבות חיי בני הזוג ואורך חיי המוריש, נרכשו למטרות השקעה ולא לשימוש רגיל של משק הבית (ע"א 3888/94 סלפטר נ' רוזנמן, דינים עליון לו 623 – בפרשה זו נקבע, כי אוסף התמונות של המנוח שהיה בשווי של מעל 100,000$, אינו שייך לא לפי המקובל ולא לפי נסיבות המקרה למשק הבית המשותף).

משאר העיזבון (כולל דירת המגורים) נוטל בן הזוג:
• אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם, או הורים – חצי (סעיף 11(א)(1) לחוק.
• אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם, או הורי הורים – שני שלישים.

אך אם ערב מות המוריש, היה בן הזוג נשוי למנוח 3 שנים, או יותר, וגר עם המנוח אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעיזבון – ייטול בן הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מיתרת העיזבון (סעיף 11(א) (2) לחוק).
 
ניכוי מהכתובה: מחלקו של בן הזוג בעיזבון, יש לנכות את המגיע לו על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה, מה שהאישה מקבלת על פי כתובתה, משמע, מה שהתחייב הבעל ליתן לאישה במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של הבעל. כדי שהאישה לא תגבה פעמים, פעם אחת על פי כתובתה ופעם שנייה על פי חוק הירושה (כפי שציינו לעיל), קבע המחוקק הוראת קיזוז, לפיה יש לנכות את הסכום המגיע על פי הכתובה ומחלקה של בת הזוג בעיזבון (סעיף 11(ג) לחוק).
 
אי פגיעה ביחסי ממון בין בני זוג: בחוק הירושה נמנע המחוקק מלפגוע בזכויותיו הממוניות והרכושיות של בן הזוג הנותר בחיים. לפיכך, מה ששייך לבן הזוג הנותר בחיים, מכוח חזקת השיתוף בנכסים (החלה על בני זוג נשואים לפני 1.1.1974) או מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (החל על בני זוג נשואים לאחר 1.1.74, הקובע, כי עם פקיעת הנישואין, עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסים בני הזוג (למעט חריגים, כגון: נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין וכו').
כלומר, אם לבני הזוג דוד רבקה יש דירת מגורים משותפת, ודוד הלך לעולמו ללא צוואה, אזי, עזבונו בכל הנוגע לדירת המגורים כולל רק את מחצית הדירה השייך לו, ולא את המחצית השייכת לרבקה. דהיינו, לאחר ירושת דוד, יהיה בידי רבקה 3/4 מהדירה (במידה ויש לדוד ילדים או צאצאים).
 
היורשים הנוספים וחלקיהם בעיזבון:
קודם לכן, ראינו כי בן הזוג מקבל את המיטלטלין ובמצב הרגיל (כאשר למוריש יש ילדים או צאצאים), חצי מיתרת העיזבון של המוריש.
נשאלה השאלה – מיהם היורשים הנוספים החולקים ביניהם את החצי הנותר?
ובכן, לצורך מענה על שאלה זו, קבע המחוקק מדרג עדיפויות בין היורשים. מדרג זו מכונה, הדירוג הענפי, או הדירוג החליפי. לפי מדרג זה, כל דרגת קרובים נמצאת על ענף נפרד, הממוקם לאחר הענף שקדם לו. בדיקת הזכאות מתחילה בענף הקרוב ביותר לנפטר, ורק אם אין בענף זה אף לו יורש אחד, עוברים לענף הבא, וכך הלאה (סעיפים 10-16 לחוק).
יש לציין, כי סדר זה לא כולל את בן הזוג , שלו יש מעמד מיוחד.

להלן פירוט הענפים:
• ילדי המוריש וצאצאיהם (נכדיו, ניניו וכו')
• הורי המוריש וצאציהם (אחיו ואחיותיו, אחייניו וכו')
• סבו,סבתו וצאצאיהם (דודיו, בני-דודיו וכו')

הבדיקה מתחילה בענף 1:
קיימים למוריש ילדים – מתחלק עזבונו ביניהם שווה בשווה;
ילדי המוריש אינם בחיים – מתחלק עזבונו בין נכדיו;
אין למוריש ילדים או צאצאים – עוברים לענף 2.

הבדיקה בענף 2:
הורי המוריש בחיים – מחלק עזבונו ביניהם שווה בשווה;
הורי המוריש אינם בחיים – מתחלק עזבונו בין צאצאיהם, כאשר סדרת הקדימות בין הצאצאים הוא כמו בענף 1. אחיו קודמים לאחייניו, וכן הלאה.

לא נמצא בין החיים אף אחד מענף זה – עוברים לענף 3 (בו מתבצעת הבדיקה כמו בענף 2).
אם גם בענף 3 לא נמצא כל צאצא – יורשת המדינה את עיזבון הנפטר (סעיף 17 לחוק).
לאחר שזיהינו, מיהם היורשים הנוספים, זולת בן הזוג, עולה השאלה כיצד התחלקו ביניהם היורשים הנוספים?
חוק הירושה קובע, כי יתר היורשים חולקים ביניהם את הירושה שווה בשווה (סעיף 13 לחוק).
אך, יש לציין ולהדגיש, כי החלוקה היא שוב לפי אותו עיקרון של מדרג ענפי שדיברנו עליו מקודם. דהיינו, אם יש למוריש ילדים או צאצאים, חולקים אלו שווה בשווה את יתרת העיזבון כולו. (אם אין למוריש ילדים או צאצאים, אבל יש לו הורים או צאצאי הורים – אחים, אחיות וכו' – , חולקים אלו שווה בשווה את יתרת העיזבון כולו. וכן, אם אין למוריש הורים, אבל יש לו הורי הורים, או לפחות צאצאים מהורי ההורים – דודים,דודות וכו' – , חולקים אלו שווה בשווה את יתרת העיזבון כולו). אין אפשרות שיחלקו ביניהם את העיזבון צאצאים מענפים נפרדים, דהיינו, ילדים והורים, או הורים והורי הורים. החלוקה היא אך ורק באותו הענף.
 
חליפיו של היורש
ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים - הילדים יורשים במקומו את חלקו בעיזבון בחלקים שווים ביניהם (סעיף 14(א) רישא לחוק). זהו נקרא עיקרון היצוג.
עם זאת, לעיקרון זה קיים חריג, לפיו אם יש בן זוג, והוא יורש עם הורים או הורי הורים, אין לעיקרון תחולה (סעיף 14(א) סיפא לחוק). הטעם לחריג, הוא הרצון למנוע התנגשות בין יורשים שונים לבין בן הזוג.
הוראת הסעיף קובעת את החריג, אך אינה קובעת, מה יעשה בחלקו של היורש שנפטר באין לו ייצוג.

קיימות שתי דעות באשר לכך:
• חלקו של ההורה המת יתווסף לחלקו של היורש החי (א' רוזן צבי וא' מעוז, "הירושה על פי דין לאחר התיקון לחוק הירושה", עיוני משפט יא (התשמ"ז) 457, בעמ' 468-467).
• בן הזוג יורש חצי ובמחצית האחרת יחלקו בשווה ההורה הנותר בחיים ויורשיו של ההורה שנפטר, למשל אחיו של המנוח (מ' שאוה, "הזכאי האח לרשת עם בן זוג והורה של המוריש", הפרקליט לז (תשמ"ז) 486.
הדעה הראשונה זכתה לתמיכה בת"ע (ת"א) 2710/87 עזבון המנוח גיל בן דוד, פס"מ תשנ"א (א) 133).

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.