השופטת פסקה שעיריית עכו לא צדקה בתביעתה נגד בעל החנות. פורסם בעכונט, מאת: אלברט לוי
השופטת ג'ני טנוס מבית משפט השלום בעכו , קבעה בפסק דין מנומק , שתביעת עיריית עכו נגד בעל חנות בשוק בעכו בסך 76,000 ₪ , בגין חובות ארנונה , היא תביעה מיותרת , " לו נהגה העירייה במקרה דנא בשקידה ראויה, יש להניח כי היתה חוסכת לעצמה את התוצאה אליה הגעתי בתיק זה".
במשפט נחקרו גזבר העירייה והנתבע בעל החנות .
לטענת הגזבר, חוב הארנונה שנצבר בגין הנכס נוגע לשנים 2002-1991.
החל משנת 1997 נשלחו לנתבע הודעות דרישה לתשלום החוב ולפיכך, מירוץ ההתיישנות נעצר., כמו כן הנתבע לא המציא לעירייה הודעה על עזיבת הנכס .
הנתבע בעל החנות , טען להתיישנות התביעה, ולחילופין, להגשתה בשיהוי ניכר עד כדי פגיעה אנושה ביכולתו להתגונן מפניה. לגופו של עניין טען בעל החנות, כי אכן החזיק בנכס כשוכר בין השנים 1992-1991, ברם, הוא יצא ממנו לאחר שנת שכירות אחת ולא המשיך להחזיק בו. הנתבע הוסיף, כי במועדים בהם נשלחו לו מכתבי התראה הוא לא התגורר בכתובת שצויינה בהם אלא בכתובת אחרת, ובפועל הוא לא קבל אף מכתב בנדון מהעירייה.
העירייה השיבה במשפט ,כי כי מירוץ ההתיישנות נעצר עם משלוח מכתב ההתראה הראשון בשנת 1997 .
בירור התובענה לגופה במשפט , הגזבר שנדרש, לא הצליח לבסס את התביעה, שכן הוא בעצמו נכנס לתפקידו שנים רבות לאחר שנוצרה העילה הראשונה וחלק גדול מהפרטים לגביהם נשאל לא היו בידיעתו או בהישג ידו. כמו כן לא היה בידי הגזבר לאשר אם רישום הנתבע כמחזיק בנכס . באותה מידה, לא היה בפיו של הגזבר הסבר כלשהו לגבי המועד שהופיע ברישומי העירייה - הגזבר לא ידע להשיב בוודאות אם הנכס מחובר למים ולביוב, העירייה לא עמדה בנטל הראשוני הרובץ לפתחה וכשלה בהוכחת יסודות התביעה.
מנגד, נותרה עדותו של הנתבע איתנה ולא נתגלו בה סתירות מהותיות. לגרסתו, הוא שכר את הנכס מקודמו, היינו, ממי ששכר את הנכס לפניו, ולא מבעל הנכס עצמו- שלא הכירו כלל. עפ"י הנהוג בשוק, אין משלמים ארנונה לרשות המקומית, ובעלי החנויות שם הם שנוהגים לשאת בעול זה של התשלום, כאשר לעתים בדמי השכירות מגולמים גם תשלומי הארנונה; הנתבע הוסיף כי היו מקרים בהם שלמו השוכרים לבעלי החנויות רק את סכומי הארנונה.
הנתבע הוסיף כי החליף את כתובת מגוריו המופיעה ברישומי העירייה, לכתובת אחרת זמן קצר לאחר שיצא מהנכס, מה שמסביר את טענתו כי לא קבל מכתבי ההתראה שנשלחו לכתובתו הישנה.
על יסוד האמור לעיל, השופטת ג'ני טנוס קבעה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה.
שיהוי וחובת הרשות המקומית לנהוג בהגינות:
השופטת ג'ני טנוס קבעה השיהוי הניכר בהגשת התביעה גרם, בראש ובראשונה, נזק ראייתי לעירייה עצמה, שכיום יוצאת היא וידיה על ראשה ללא יכולת לגבות את המגיע לה בדין, לא מן הנתבע וכנראה אף לא ממחזיק אחר.
כרשות ציבורית, היא לנהוג בתום לב בהליכים בהם היא נוקטת וברף התנהגות שיאפשר ניהול משפט הוגן עם כוחות מאוזנים בין שני הצדדים היריבים. על הרשות המקומית לנקוט בשקידה ראויה ולבדוק מידי תקופה ובהתאם לנסיבות, מי מחזיק בנכס בגינו נדרשת הארנונה. חובה זו ניתן למלא בנקל על ידי יציאת הפקחים לשטח ובדיקת הטעון בירור.
לו נהגה העירייה במקרה דנא בשקידה ראויה כאמור לעיל, יש להניח כי היתה חוסכת לעצמה את התוצאה אליה הגעתי בתיק זה, ולא מן הנמנע שהיתה מגיעה לנישום הנכון.
בפסק דין ,השופטת ג'ני טנוס פסקה כי היא מורה על דחיית התביעה.
העירייה התובעת תשלם הוצאות הליך זה לנתבע בסך 2,500 ₪ + מע"מ.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.