הלוואה או מתנה? למה התכוונו הצדדים...
העברת כספים במתנה או בהלוואה מהורים לילדיהם מעלה סוגיות רבות בעיקר במקרים בהם היחסים בין הצדדים עולים על שרטון.
כאשר מדובר ביחסי משפחה בין נותן הכספים למקבלם, קיימת חזקה, הניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה, והטוען כי אין המדובר במתנה – עליו נטל ההוכחה.
אולם, חזקה זו תחול בצמצום לגבי מערכות יחסים המאופיינות בתמיכה, הענקה ונתינה ללא תמורה של צד אחד למשנהו, כפי שלרוב מתקיים ביחסי הורים עם ילדיהם ובני זוגם .
כיצד נעגן את הענקת הכספים, במתנה או בהלוואה, בהתאם לרצון הצדדים, להלן מספר טיפים:
- במידה ואכן בכוונתנו ליתן הלוואה ולא מתנה, הרי שכדאי לחתום על הסכם הלוואה או לדאוג להבטחת ההלוואה בדרך אחרת. עליכם, ההורים, להיות מסוגלים להוכיח בבוא היום, כי אכן מדובר בהלוואה ולא במתנה.
- ככל ובכוונת ההורים ליתן כספים בהלוואה, יש לדאוג כי יהא "קיבול" ע"י הצד המקבל את ההלוואה. כל עוד לא הובא דבר קבלת ההלוואה בפני אחד הצדדים, הרי שלא ניתן לחייבו להשיב את הכספים (ראה פסק דינה של כב' השופטת ורדה פלאוט מיום 24.6.09 בתמ"ש 11150/07 בביהמ"ש לענייני משפחה בת"א).
- כמו כן, במידה וההורים נותנים את מירב הכספים לרכישת דירה לילדם ובן-זוגו, הרי שמומלץ להם לרשום את עצמם כבעלים נוספים על הדירה או לא לרשום את הדירה בחלקים שווים ע"ש שני בני הזוג. במידה ונרשמה הדירה בחלקים שווים ע"ש ילדם ובן זוגם וההורים לא נרשמו כבעלים נוספים של הדירה, הרי שבכך, ניתן לראות בהורים כמי שויתרו על הטענה כי מדובר בהלוואה.
- היה וניתנה הלוואה, הרי משלא נדרש פירעון ההלוואה משך זמן רב וחלף זמן ניכר מאז שניתנה, אזי שתידחה תביעת ההורים להשבת הכספים שניתנו מהטעם של היעדר סבירות, שיהוי ניכר והתיישנות, מה שעשוי להתפרש כויתור או מחילה על החוב או על החזר ההלוואה.
- בפסק דין עמש 2023/01 עדי ביבי נגד מנהלת מס שבח מקרקעין, נדונה השאלה האם כספים שנתן אב לביתו לצורך רכישת דירה הם בגדר מתנה או הלוואה ונקבע כי :
" לא שוכנענו כי העוררת, שאמצעיה הכספיים היו מוגבלים, תקבל הלוואה בסכום נכבד לקניית דירה במודע שאין באפשרותה לפרעה. הרושם העולה מעדות העוררת הוא שבינה לבין אביה ובת זוגו לא נערכה עסקת הלוואה. העוררת לא התכוונה ללוות כספים לצורך קניית הדירה הנ"ל שגילתה חוסר עניין לגביה. לא מן הנמנע שהעוררת, שלא בידיעתה, שימשה כלי שרת בידי המלווים והמתווך מטעמם לקניית הדירה הנ"ל כהלוואה שקיבלה "כביכול" מאביה ומכירתה תוך זמן קצר ברווח. נראה לנו שבמישור היחסים שבין העוררת לבין אביה, יש לסווג את מתן הכספים לקניית הדירה הנ"ל כמתנה".
לסיכום, בעקבות סקירת הפסיקה בנושא, בהיעדר הסכם בכתב, נוטים בתי המשפט להטיל נטל כבד במיוחד על שכמם של ההורים להוכיח, כי עסקינן בהלוואה אשר יש להשיבה ולא במתנה. הרציונאל העומד מאחורי מגמה זו הינו העובדה, כי בתי המשפט יושבים בתוך עמם ומודעים לכך שהורים נוהגים לתת לילדיהם מתנות, קל וחומר לסייע להם לאחר חתונתם. כל אימת שלא הוכח ההפך, בהסכם חתום על ידי הצדדים, נטל ההוכחה בעניין זה הינו כבד במיוחד.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.