לפני כשנתיים וחצי חברת האחזקה "בראל" תבעה את נציגות הבית המשותף של "מגדל סיטי טאוור" ברמת גן בטענה כי ביטלה את ההסכם ביניהן באמצע תקופת ההתקשרות. התביעה התקבלה והנציגות חויבה לפצות את החברה על הפסדיה בסכום של כ-125,000 שקל.
ב-2014 הגישה חברת "בראל" העוסקת בניהול ואחזקת בניינים תביעה נגד נציגות הדיירים בבניין "סיטי טאוור" ברחוב בגין ברמת גן.
לטענת התובעת, בינה לבין הנציגות נחתם הסכם לאספקת שירותי אחזקה בתמורה לכ-100,000 שקל בחודש. ההסכם נחתם לשנה החל מ-10 באפריל 2007 והוסכם כי יתחדש אוטומטית מדי שנה אלא אם כן אחד הצדדים יודיע על ביטולו 45 יום לפני סיומו.
לדברי התובעת, כעבור כשנתיים הנציגות הודיעה לה כי ההסכם ביניהן יסתיים ב-10 באפריל 2009. בפועל, התובעת המשיכה לספק לבניין שירותי אחזקה והנציגות לא מחתה על כך ואף הסכימה להרחיב את שירותי הניקיון שסיפקה התובעת בתוספת תשלום.
התובעת הוסיפה כי כעבור חמישה חודשים מסרה לה הנציגות הודעת ביטול נוספת לפיה ההסכם יסתיים בסוף אוגוסט 2009. במועד זה הפסיקה התובעת לספק שירותים לבניין.
לטענת התובעת, ביטול ההסכם באוגוסט ולא במועד המוסכם (אפריל) מהווה הפרה יסודית. התובעת הסבירה כי נערכה למתן השירותים לנתבעת לשנה מראש ודרשה פיצוי על הפסד רווחים של כ-260,000 שקל, וכן 100,000 שקל על עוגמת נפש.
הנתבעת טענה מצדה כי הודעת הביטול ניתנה בהסכמה ובשל תפקודה הלקוי של התובעת. היא הוסיפה כי ההסכם בוטל כדין בהודעת הביטול הראשונה וההתקשרות הוארכה בחודשים ספורים כדי לאפשר לה זמן התארגנות לניהול עצמי של הבניין.
ההסכם שב לחיים
השופט רונן אילן מבית משפט השלום בתל אביב ציין כי אמנם הודעת הביטול הראשונה מטעם הנציגות נשלחה במסגרת לוח הזמנים המוסכם. אלא שהתברר לאחר מכן כי אחד מחברי הנציגות התחרט וביקש להמשיך את ההתקשרות עם התובעת והיא אכן המשיכה לספק לבניין שירותי אחזקה מבלי שהנתבעת מחתה על כך.
השופט הבהיר כי מהתנהלות הצדדים במקרה זה עולה כי הם בחרו להתעלם מהודעת הביטול ו"להשיב לחיים" את ההסכם ולכן הוא המשיך לחייב אותם.
השופט התייחס לטענת הנתבעת על ליקויים בתפקוד התובעת וקבע כי היא לא הוכחה כלל ו"מוטב לולא נטענה".
בנסיבות אלה השופט קבע כי מאחר שההסכם אפשר את ביטולו רק ב-10 לאפריל מדי שנה, הנתבעת הפרה את ההסכם כשביטלה אותו באוגוסט.
ביחס לנזק, השופט ציין כי חוות הדעת של רואה החשבון מטעם התובעת אינה אובייקטיבית והתחשיב המופיעה בה לא מבוסס. השופט קבע כי הפסדי התובעת עקב ביטול ההסכם לפני המועד מסתכמים ב-17,000 שקל בחודש בלבד ובסך הכל ב-124,666 שקל בתוספת הצמדה וריבית.
השופט דחה את תביעת החברה ל"נזק כללי" והסביר כי תאגיד אינו זכאי לפיצוי על "עוגמת נפש".
הנתבעת חויבה בנוסף בשכ"ט עו"ד של 25,000 שקל.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.