כתובה מופרזת ומוגזמת

הכתובה הינה מסמך חוזי בעל נפקוּת משפטית רחבה בהלכה, ואינו מסמך סמלי בלבד כפי שהציבור הרחב רואה בה חלק מטקס דתי בלבד וכזו הבאה לסמל את הקשר ההדוק בין בני הזוג, דבר המשפיע על רוב החתנים הסבורים שאין הכתובה הסכם משפטי מחייב, ואינם חושבים שלסכומים הנקובים בה משמעות בעת יסתיימו הנישואין עקב גירושין, תעיד על זה העובדה שבני הזוג בימינו כמעט אינם מקדישים תשומת לב לסכום הנכתב בכתובה, וחתנים רבים מתחייבים לשלם סכומים גבוהים מאוד מיכולתם הכלכלית, בניגוד לימים שהייתה לכתובה משמעות משפטית, בהם התנהל משא ומתן ממושך על נוסח הכתובה ועל דמי הכתובה, עד שהתלמוד בשבת (קל.) מעיד: "ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא "-אין כתובה שאין רבים עליה.


הכתובה כחוזה מחייב באה לרבות תוצאות משפטיות ביחסי הממון בין בני הזוג, גם החקיקה הישראלית האזרחית כוללת הוראות מפורשות בדבר שמירת זכויות האשה לפי כתובתה. 
לכן, עצה לחתנים ביום הנישואין בעת מעמד כתיבת הכתובה על יד הרב המקדש והעדים, בו חברים ובני משפחה רבים סובבים את החתן חותם החתן תחת לחץ בחתימת ידו ובתקיעת כף על שטר הכתובה המחייב ככל שטר, ההשפעה ניכרת בסכומים האסטרונומים בהם מבקש החתן לרשום את תוספת דמי הכתובה, זה תוצר שלילי הנגרם אם מלחץ משפחתי של הכלה והוריה, אם מלחץ חברתי בו חבריו רשמו סכום גבוה על מנת להרשים וכדומה. 
לא אחת הסכומים בהם נקבו מופרזים ומוגזים אשר הם מעבר ליכולת הכלכלית של המתחייב באותה העת, הסכומים מגיעים לעיתים למיליונים רבים כמבואר בפד"ר רבים, לכן עצה בעת באים לנקוב בסכום יש להתייחס לזה ברצינות רבה - כי אולי יום אחד תצטרכו לשלם אותו.

מלבד התחייבות הכללית לזון את האשה מציינים בכתובה בנוסף שלושה סכומים: עיקר כתובה כולל תוספת כתובה, נדוניה ותוספת נדוניה, שאותם זכאית האשה לקבל מהבעל לעת גירושים או מיורשיו לעת פטירתו.
היסוד החוזי של הכתובה בא לידי ביטוי לא רק  בדמי בכתובה אלא גם בתוספת הכתובה, שהוא חוב הרובץ על הבעל שעליו לפרוע בגט בעת גירושיו, או במותו חב בו עזבונו, סכום התוספת משתנה מכתובה לכתובה ונקבע על פי הסכם בין החתן לכלה או בין הוריהם.

כאמור, הכתובה היא הסכם משפטי הנעשה בעת הנישואין ונועד להסדיר את זכויות האישה בתקופת נישואיה ולאחריה, כמופיע בלשון הכתובה שמתחייב  הבעל בשארה, כסותה, ועונתה, כפי שהתנא רבי שמעון בן שטח תיקן שכסף הכתובה נשאר בידי הבעל לשימושו ונכסי הבעל משועבדים לכתובת אשתו, כך היה לבעל הרבה יותר קשה לגרש את אשתו מאשר קודם כאשר כסף הכתובה היה מונח אצל אבי אשתו ואסור היה לו להשתמש בו. (בבלי כתובות פב ע"ב), על מנת שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

 לא רק מבחינת ההלכה הכתובה היא הסכם יחסי ממון בין בני זוג, אלא גם על פי לחוק יחסי ממון סעיף 1 בין בני זוג, הקובע כי הסכם ממון הוא הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם בכתב.

ענייני כתובה נגזרים מדיני הנישואין והגירושין, אי לכך – הסמכות לדון בתביעות כתובה, מוקנית לבית הדין הרבני בלבד, תביעת כתובה היא תביעה משפטית לכל דבר, המחייבת הגשת כתב תביעה ולעיתים אף דיון משפטי מעמיק.
 
בעניין הסמכות לעסוק בתביעות כתובה, , כבר קבע מפורשות בית המשפט העליון כי הסמכות שמורה לבית הדין הרבני " הפסיקה נתנה פירוש רחב למונח 'ענייני נישואין' המופיע בסימן 51(1) לדבר המלך במועצתו בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, ככולל את מכלול הזכויות והחובות הנובעות ממעמד הנישואין, לרבות הזכויות והחובות הממוניות כלומר, כל תביעה כספית הנובעת ממעמד הנישואין, לרבות תביעת הכתובה, נכללת בגדרי הביטוי "ענייני נישואין". על כן, עניין תביעת הכתובה הנו באופן מהותי בסמכותו של בית הדין הרבני" .(בג"ץ 9858/07 ‏‏פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול).
אכן הדעות חלוקות ויש דעות לכאן ולכאן, יש דיינים הסבורים שהתחייבויות החתן בתוספת הכתובה אינן נעשות מתוך כוונה ליצור יחסים משפטיים, ולכן אינן מחייבות אותו. 
מבחינה עקרונית, שטר הכתובה הוא מסמך בר תוקף ומחייב, דוגמא לכך בפני בית הדין הגדול בירושלים, בראשותו של הרב הראשי הרב ישראל לאו, הובא ערעור שבו נטען שסכום הכתובה עמד על למעלה  מחצי מיליון ₪, נטען, כי מדובר בסכום  מופרז ומוגזם, אשר נחתם על רקע דרישת אם הכלה. נפסק, כי החתימה על הכתובה מחייבת ,הדיין הרה"ג שלמה דיכובסקי שישב בהרכב, ציין שהחתן ידע ששטר הכתובה אינו נרשם רק לשם כבוד וזו התחייבות לכל דבר  וענין. 

כך עולה מדברי הרב דיכובסקי בתיק 1687-24-1,שבית הדין הרבני הגדול,  וכך כותב הרב משה אוחנונה, דיין בבית הדין האזורי בפתח-תקווה " בזמנינו, שיש נוהגים לכתוב בכתובה סכום גדול מאוד ובכיסו אין פרוטה, וכל הסיבה שכותבים סכום גדול בכתובה היינו משום כבוד ויקר ולצורך הנוכחים במעמד החופה. ובאמת שהיה לי שיחה עם כמה אנשים ודברנו על זה, אשר אמרתי להם ששטר כתובה היא התחייבות גמורה, והם היו תמהים על זה ואמרו שאף אחד לא מתכוון ברצינות להתחייבות, ומה גם שכותבים סכום גדול היינו לכבוד המשפחות, וגם התייעצתי עם הרה"ג שמואל שפירא אב"ד ואמר לי שדעתו הוא שאין כאן גמירות דעת בקניין, שכל מה שכתב הוא לכבוד בעלמא. לאור הנ"ל יש לפטור הבעל מדמי תוספת כתובה ".
זו גם דעתו של הרב יקותיאל כהן בתיק 842107/1, בדעת מיעוט, כשדן בערעור אישה על שפסק לה בית הדין האזורי 120,000 ₪ כדמי כתובתה, בעוד שהיה כתוב בה סך 1,000,000 ₪. 
כיום נפוץ וידוע לרבים המנהג שבו רגילים רבים לכתוב ב"תוספת הכתובה" סכומים מופרזים, אשר מסכומם הגבוה ברור לכולם שאין החתנים מתכוונים בהם אלא לכבוד וליקר בלבד.
 כפי  שהרב כהן מצטט כתמיכה לדעתו פסק דין של הרב אברהם עטייה הכותב: " עשיתי סקר בין מאות תלמידי חכמים ואברכים היודעים דיני חיובים והשתעבדויות, מה דעתם בשעה שהם מתחייבים על הכתובה, גם בסכומים שאפשר לכנותם כסטנדרטיים, אך מחמת היותם אברכים הרי שגם סכום כזה ימוטט רגלם, וכולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה כי מעולם לא התכוונו להתחייב לפי הכתוב בכתובה, כי מאין יבוא להם הכסף, וכל כוונתם לכבוד, כי הרי גם הכלה יודעת שלא ניתן להמציא יש מאין.
 והוסיפו כי הדבר ידוע, עד כמה לוחצים את משפחת החתן ברגעים האחרונים שלפני החופה, ואחוז לא מבוטל של חתנים אפילו אינו יודע מהו הסכום הרשום בכתובה. 

ומכיוון שהכל יודעים שסכום זה הוא רק לכבוד, אין הם מעוניינים להפוך את החופה לתיגרא, באומרם כי בין כך הכתובה לא תבוא לידי גבייה, שממילא, כאמור, אין ממי וממה לגבותה, וסכום זה אינו נכתב אלא לכבוד בלבד ." 

אלא שאין זו הגישה הרווחת בבתי הדין הרבניים, רוב הדיינים רואים בכתובה הסכם משפטי לכל דבר, שהאמור בו מחייב את הבעל בעת הגירושין. 

       המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם.
                    כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.