לפני כשנה וחצי, פנתה אלי לקוחה אלמנה, חשוכת ילדים המבקשת לערוך צוואה. בשיחתנו סיפרה כי שתי אחיותיה ניתקו איתה קשר לפני כ- 10 שנים (אחת מתגוררת בחו"ל והשנייה מתגוררת בארץ). הלקוחה הבהירה באופן חד משמעי כי אין בכוונתה להוריש לאחיותיה דבר מרכושה וברצונה להוריש את כל רכושה לבנו היחיד של אחיה המנוח אשר נפטר לפני כשבע שנים היות והוא האדם היחיד אשר נמצא לידה מזה שנים, עוזר לה ומטפל בה במסירות והיא רואה בו כבן לכל דבר ועניין.
קבענו מועד לעריכת צוואה ומסיבות כאלו ואחרות, הפגישה נדחתה ביוזמתה מס' פעמים.
כעבור שנה לערך, יצרה אתי קשר שכנתה ומסרה כי הלקוחה מבקשת להיפגש איתי לצורך עריכת הצוואה והוסיפה כי הלקוחה מרותקת למיטה במצב סיעודי וכי אין באפשרותה להגיע אל משרדי משום שמצבה מתדרדר.
השבתי לה כי אין ברירה ואאלץ להגיע אל ביתה בליווי עֵד נוסף ואערוך לה את הצוואה במקום. הוספתי כי מאחר ומדבריה עולה כי הלקוחה אינה בקו הבריאות, רצוי שתבדק ע"י רופא אשר יאשר כי היא צלולה בדעתה ובקיאה בזמן ובמקום. השכנה הוסיפה כי הלקוחה שוחררה מבית החולים מס' ימים קודם ובטופס השחרור מתואר בין השאר מצבה הקוגנטיבי. בקשתי כי תשלח אליי בפקס את טופס השחרור ולאחר שקבלתי את הטופס חשכו עייני והבנתי כי ימיה ספורים.
השעה הייתה שבע בערב, צרפתי עו"ד נוסף ממשרדי כעֵד, הצטיידתי במחשב ומדפסת ניידים ויצאתי בנסיעה לכיוון ביתה בעיר אשדוד. בעודי מזמין את המעלית לדירתה, התקשרה אליי השכנה והודיעה לי כי הלקוחה נפחה את נשמתה.
לא אלאית אתכם בפתרונות המשפטיים לסוגיה מורכבת זו, אבל אני מוצא לנכון לציין כי זהו המקרה הקלאסי למורכבות הכרוכה בהתמודדות המשפטית במקרים בהם אם הייתה נערכת צוואה בהתאם לדרישות החוק ובעיתוי הנכון היו נחסכים מהיורשים הליכים משפטיים מורכבים. היום הסכסוך תלוי ועומד בביהמ"ש לענייני משפחה וטרם הוכרע.
חופש הציווי ורצון המצווה הינם עקרונות על בדיני הירושה בכלל ובמדינת ישראל בפרט במסגרת הכללית של כיבוד רצון המת שהינו ערך עליון.
אומרים כי עריכת צוואה היא סגולה לאריכות ימים.
הכתבה פורסמה במקומון "גל גפן".
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.