לרוב , כאשר בן זוג אחד גומר בדעתו להתגרש או במקרה ששני בני הזוג ניצבים בפני הדילמה האם לפרק את החבילה מדובר בסיבה קריטית שלרוב מקורה בפגיעה אישית. כגון: בגידה מצד אחד בני הזוג, הפסקת אהבה וגילוי חיבה אשר נובעים משחיקה של מערכת היחסים וכיוצא באלה . אך מה קורה כאשר אחד מבני הזוג מחליט לחזור בתשובה ולשנות את אורחות חייו ואמונותיו? האם די בסיבה זו על מנת לסיים את הנישואין ?
לאחרונה ישנה עלייה חדה במגמת בני זוג אשר בוחרים לסיים את נישואיהם לעיתים אחרי שנים רבות של זוגיות בטוענה שאחד מבני הזוג חזר בתשובה ודרך חיים זאת אינה מתקבלת באהדה ע"י בן הזוג אשר נותר חילוני בדעותיו.
כמובן שלא רק אורח החיים "החדש" שנבחר מקשה על בן הזוג שנותר חילוני אלא גם על בן הזוג אשר חזר בתשובה. דבר זה ניכר במנהגי הבית אשר משתנים כליל מהכנת האוכל וכלה בשמירת השבת שהיא הסממן המובהק ביותר בתהליך החזרה בתשובה שבלעדיו אין. נראה כי שני בני הזוג נותרים אומללים וזאת כאשר שתי דרכי חייהם מקבילות אך לעולם לא נפגשות והדבר מעיב ומקלקל את מערכת הנישואין ומשליך על כל בני הבית.
דורית (שם בדוי במערכת) לקוחה במשרדי, מספרת שמאז שבעלה חזר בתשובה חייה אינם חיים, הבעל מסרב לקיים עימה יחסי אישות אלא לאחר טבילה במקווה ושמירת הנידה , הבעל נעדר מהבית בשעות הערב לצורך השתתפות בלימודי תורה , בני הזוג אינם יוצאים ומבלים כבעבר לדגומא: יציאה לבתי קולנוע, הצגות וכו' שינוי באורח החיים של בעלה גורם לאומללותה והיא החליטה להתגרש.
אם כך מהי עמדתו של בית הדין הרבני לגבי חזרה בתשובה והאם די בכך כדי להכריח את בני הזוג להתגרש?
בהלכה היהודית קיימת עילת "מאיס עלי "טענה זו אשר יכולה להיטען ע"י שני הצדדים כל אחד מסיבותיו הוא ובאה לשקף כי נוכחותו של אחד מבני הזוג מאוסה על השני ומשכך על בני הזוג להתגרש.
אם כך האם במקרה שהאישה טוענת טענת "מאיס עלי " יש לכפות על הבעל לגרשה?
במקרה זה ישנן כמה גישות והדעות חלוקות לפי חכמינו :
ידועה דעת הרמב"ם, פי"ד מאישות ה"ח, שאשה שאומרת על בעלה שהוא "מאיס עליה" כופין אותו לגרשה ולתת לה גט כדי שלא תצטרך להיכפות עם בעלה יחסים (אינה כשבויה), אך מפסידה כתובתה.
ומנגד ישנה תקנת הגאונים , שתיקנו לכופו לתת גט פיטורין, אך הרשב"א כבר כתב שלא פשטה תקנה זו בכל הארצות, והרמב"ן כתב שמפני פריצות הדור בטלה התקנה דיש חשש שמה נתנה עיניה באחר
".
למדנו מהנ"ל שבענין "מאיס עלי" יש מחלוקת הראשונים אם כופין את הבעל, אך רוב הראשונים סוברים שאין כופין, וע"כ יש לברר אם על בי"ד לחייב הבעל ליתן גט, או לכל הפחות להודיע לו שזו מצוה לגרש.
אם כך אנו למדים שאכן חזרה בתשובה מקימה עילה של אחד מבני הזוג לגירושין אך מתנגשת עם השאלה המוסרית האם ניתן לכפות על הבעל במקרה של דורית ליתן לה גט?
לסיכום נאמר שחזרה בתשובה של אחד מבני הזוג יוצרת לרוב אצל בן הזוג האחר אנטגוניזם וזאת במקרים שבן הזוג החילוני לא מוכן לאמץ את דרך החיים ואת אורח החיים החדש שנוצר בבית , ומשכך מהווה עילה לגירושין על כל המשתמע מכך, החבל נמשך לשני כיוונים שונים וסופו להיקרע, עם זאת ישנם זוגות רבים אשר חזרתו בתשובה של אחד מבני הזוג לא קילקלה את האהבה ואף הגבירה את ההבנה , הכבוד והשיתוף שבמערכת היחסים בין השניים ואף תרמה לה .
כמובן שגורל בני הזוג תלוי ברצונם ובויתורם של שני הצדדים כל אחד בדרכו שלו ללכת לקראת בן הזוג האחר על מנת ששני הצדדים יוכלו להמשיך לחיות ביחד תוך שיתוף הדדי והבנה .
לטענת "מאיס עלי" שנטענת ע"י האישה גם משמעות רכושית כבדה מאחר בטוענה זו מוותרת היא על כתובתה , טענה זו בתור עילת גירושין צריכה להלקח בכובד ראש ומתוך שיקול דעת.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר