איסור הלבנת הון –החילוט הזמני אל מול חזקת החפות וזכויות יסוד

יחסיהם של הזוג הנשוי יוסף ואנה אינם כתמול שלשום. יוסף אינו מרגיש עצמו חופשי כמו בימים עברו לצפות בסלון במשחק העונה באין מפריע, ואילו אנה מצידה שכחה כבר מזמן מתי הייתה הפעם האחרונה בה יוסף הביע בפניה רגשות כלשהם.
כאשר נקלעו היחסים למבוי סתום, החליטו השניים להתגרש.
 
יוסף לא התמהמה ופנה מיד לאחיו הצעיר דויד, על מנת שיפתח עבורו חשבון בנק, באמצעותו יוכל יוסף להסתיר מעיני אנה כספים שהיה אמור לקבל בגין עסקת נדל"ןשביצע זה לא מכבר. דויד,בהיותו אח מסור, נענה לבקשה ופתח עבור יוסף חשבון בנק. במסגרת מסמכי פתיחת החשבון ציין דוידבחתימתו, כי הוא הבעלים והנהנה היחיד בחשבון הבנק.
 
מבירור שערכו דויד ויוסף נודע להם, כי הפקדה בסכום הנמוך מ-50 אלף ₪ אינה מחויבת בדיווח של הבנק לרשויות באשר לזהות מקור הכספים. יוסף, אשר חפץ כאמור להסתיר מעיני אנה את כספיי העסקה שביצע, ביקשמדויד להפקיד את תקבולי העסקה בהפקדות שונות, נמוכות כל אחת מסך של 50 אלף ₪.

בהתאם לכך, מיד לאחר פתיחת החשבון הפקיד דויד סכום של 49 אלף ₪ וכך מידי חודש בחודשו הפקיד סכום זהה, עד לסך כולל של כ- מיליון ₪.
 
בינתיים התגרשו בני הזוג יוסף ואנה. עתה יכול היה יוסף לזפזפ בין ערוצי הספורט באין מפריע כשבאמתחתו סך של כ- מיליון ₪, אותם הצליח להסתיר מעיני אנה.
 
כך חשב יוסף לתומו, עד שיום אחד בעודו צופה בביתו יחד עם דויד במשחק הרה גורל, נשמעה לפתעדפיקה בדלת. בפתח ציפתה ליוסף ודויד חוויה בלתי מוכרתבדמות שוטרים וברשותם צווי מעצר וחיפוש. במסגרת הקראת זכויותיהם, הסביר קצין המשטרה ליוסף ודויד, כי הם חשודיםבביצוע עבירה על-פי חוק איסור הלבנת הון.

כפי שייווכחו יוסף ודויד לדעת בהמשך, זוהי תחילתה של דרך ארוכה וקשה, כמוה לא שיערו בנפשם.
 
בתום החקירה,הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד שני האחיםבגין עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון, שעניינה דיווח כוזב. לטענת הפרקליטות, מסר דויד דיווח כוזב לבנק (ומשכך גם לרשות לאיסור הלבנת הון), בכך שנמנע מלציין בהצהרת הנהנה בעת פתיחת החשבון את חלקו האמיתי של יוסף בפעילות הצפויה להתנהל בחשבון. כמו כן, לטענת הפרקליטות, הפקיד דויד את סך מיליון השקלים בחשבון במנות נפרדות בסך הנמוך מ-50 אלף ₪ למנה, וזאת במטרה למנוע דיווח מצד הבנק לרשות לאיסור הלבנת הון אודות אותם כספים. יוסף הואשם באותו כתב אישום יחד עם דויד, מכוח היותו שותף לדבר עבירה ובהיותו "המוח" העומד מאחורי המעשים והנהנה מהם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה הפרקליטות לבית המשפט גם בקשה להקפיא את רכושם של יוסף ודויד בסך של כ- מיליון ₪ וזאת עד תום ההליכים, במטרה להבטיח את חילוט הרכוש במידה והשניים יורשעו בסופו של המשפט.
בית המשפט נעתר לבקשת הפרקליטות וציווה על הקפאת רכושם וכספיהם של השניים וזאת עד להחלטה אחרת.
 
המשפט התנהל במשך כשנתיים וחצי, כאשר במשך כל אותו הזמן היה מרבית רכושם של יוסף ודויד תפוסעל-פי צו בית המשפט, זאת למעט שחרור דמי מחייה בסך של אלפי ₪ בודדים מידי חודש.

בחלוף הזמן, קרסו כל עסקיהםשל יוסף ודויד והם נאלצו ללוות כספיםבשוק האפור על מנת לעמוד בתשלומים והתחייבויות, שכן לא היה די בדמי המחייה שנפסקו להםולא נמצא אף בנק אשר הסכים להעניק להם הלוואות,לנוכח קיומו של אישום נגדם בגין עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון. 
 
טענתם של יוסף ודויד ולפיה הם פעלו כפי שפעלו, שלא מטעמים הנוגעים לאיסור הלבנת הון וכי מדובר בכספים כשרים שמקורם בעסקה חוקית לחלוטין, נדחתה על-ידי בית המשפט והם הורשעו בסופו של יום בעבירות שיוחסו להם. במסגרת גזר-הדין, בנוסף על עונשי מאסר על תנאי, הורה בית המשפט על חילוט סך של חצי מיליון ₪ מתוך רכושם התפוס של יוסף ודויד לטובת המדינה.
 
האחים יוסף ודויד, שמעולם לא הסתבכו עם החוק וכל מבוקשם היה להסתיר כספים במסגרת סכסוך גירושין, כלל לא העלו על דעתם, כי הם עלולים למצוא עצמם על ספסל הנאשמים כאחרוני העבריינים וכל שכן שלא צפו, כי הם עלולים לשלם מחיר כה כבד בגין מעשיהם.
 
יש להניח כי רבים בקרב הציבור, בדומה ליוסף ודויד, היו סוברים למשמע סיפור המקרה שתואר לעיל, כי מדובר באירוע מופרך אשר נלקח ממחוזות אחרים. כל אלו יופתעו וודאי להיווכח, כי מדובר במקרה בעל היתכנות סבירה לחלוטין במציאות המשפטית הישראלית נכון להיום.
 
לאלו מבין הקוראים אשר אינם בקיאים ברזי עולם המשפט ובתחום הלבנת ההון בפרט,נביאתחילה ובקיצור נמרץ מעט רקע בנושא:
הלבנת הון הינה שם קוד לתהליך של הטמעת רכוש "מלוכלך", קרי רכוש שהופק כתוצאה מפעילות עבריינית בתוך המערכת הפיננסית הלגיטימית, כך שלא יהיה ניתן בסופו של התהליך להצביע על מקור הרכוש, מיקומו, זהות בעליו ו/או הנהנים ממנו.
 
בעקבות וכחלק ממגמה כלל עולמית אשר שמה לה למטרה להיאבק בפשיעה הכלכלית ובעיקר לפגוע בעבריינים במקום הכאוב ביותר, דהיינו ברווחיהם, חוקקה הכנסת בשנת 2000 את חוק איסור הלבנת הון.
 
חוק איסור הלבנת הון מסדיר את כלל המישורים במסגרתם מנוהל המאבק בתופעת הלבנת ההון, ובין היתר, על-ידי קביעת עבירות פליליות וענישה מחמירה בצדן.

העבירות המנויות בחוק איסור הלבנת הון נחלקות בעיקרן לשני סוגים המפורטים בסעיפים 3 ו-4 לחוק:

1. עשיית פעולה או הסתרה שלרכוש שמקורו בעבירת מקור (המדובר בעבירות המפורטות בתוספת הראשונה לחוק).
2. עשיית פעולה ברכוש או מסירת מידע כוזב במטרה להימנע מדיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון היכן שהדבר נדרש על-פי החוק.

 
לצד העבירות המנויות,קבע המחוקק בסעיף 21 לחוק גם סנקציהעונשית(המתווספת לכל עונש אחר הקבוע לצדהעבירה) של חילוט רכוש מתוך רכושו של מי שהורשע בעבירה לפי החוק. המדובר בחילוט רכוש בשווי הרכוש שנעברה בו העבירה, ששימש או אפשר את ביצועה, שהושג כשכר העבירה או כתוצאה ממנה. רכוש זה מכונה בחוק: "רכוש אסור".
 
בכך הביע המחוקק את דעתו באופן מפורש ולפיה יש מקום להרחיב את גבולות המאבק בפשיעה,אף במחיר של פגיעה ממשית בזכויות יסוד, כגון הזכות לפרטיות וזכות הקניין.
 
אולם, פגיעה זו בזכויות יסוד, אף שניתן לקבלה כל עוד היא נעשית לתכלית ראויה בלבד ובהלימה לאופייה של העבירה ולנזק שנגרם בעטיה, אינה מסתכמת אך ורק במקרה בו הורשע אדם בדין. 
 
כפי שהראינו בסיפור המקרה שהובא בפתח הדברים, אף טרם קביעת בית המשפט בדבר אשמתו של אדם ובשעה שהוא "נהנה" מחזקת החפות, עדיין הוא עלול למצוא עצמובאבחת החלטה אחת של בית המשפט, משותק כלכלית מכף רגל ועד ראש.

המדובר בסמכות אשר מוקניתלבית המשפט על-פי סעיף 23 לחוק לצוות,לפי בקשת המדינה,על הקפאת רכושו של אדם החשוד (עוד טרם הוגש נגדו כתב אישום) או נאשם בעבירה לפי סעיף 3 או 4 לחוק איסור הלבנת הון.
 
תכלית הצו הינה בעיקרה לשמר את מצבת נכסיו של הנידון ולמנוע ממנו להבריחם במטרה לסכל אפשרות של חילוט עתידי, במידה והוא יורשע בסופו של המשפט. בהיעדר החלטה אחרת, יעמוד הצו בתקפו עד תום ההליכים, דהיינו עד גמר המשפט, שאז יפקע הצו, ומכאן כינויו "צו חילוט זמני".
 
בישראל כידוע לעוסקים בדבר, משפטים פליליים אינן נשמעים כמצוות המחוקק ברצף מידי יום ביומו, כך שהדבר עלול במקרים מסוימים ובעיקר כאשר מדובר בכתבי אישום סבוכים ורחבי היקף להימשך אף מספר שנים. על כן, השימוש במונח "זמני" עלול להישמע מעט מגוחך, שלא לומר מופרך, בנסיבות העניין.
 
חשוב לציין, כי מאז חקיקת חוק איסור הלבנת הון, עושה הפרקליטותשימוש נרחב ביותרבחוק ולמעשה בחלק נכבד מכתבי האישום המוגשים כיום בגין עבירות מקור ובפרט בגין עבירות כלכליות, ניתן למצוא גם עבירות מתחום איסור הלבנת הון. במצב דברים זה, מוגשות דרך קבעבקשות, הנענות על-ידי בתי המשפט באופן תדיר,לחילוט זמני של רכוש של חשודים ונאשמים, ובכלל זה גם כאלו שאינם בעלי עבר פלילי ורקע עברייני כלל.
 
הדבר יכול לעיתים לעלות לכדי אבסורד של ממש, בשים לב לכך כי במצב החוקי הנוכחי עלול אדם מעין זה, אשר לא דיווח על רכוש שהושג על-ידו כחוק וביושר מסיבה שאינה טמונה ברצון להסתיר דבר מה מעיני הרשות לאיסור הלבנת הון,למצוא עצמו משותק לחלוטין מבחינה כלכלית למשך חודשים ארוכים ואף למשך שנים, בזהות לאדם אשר הוכח בסופו של יום, כי פעל מתוך מטרה להסתיר כספים שמקורם בעבירה.
 
בשיטת משפט החורטת על דגלה את זכויות האדם באשר הן,ובכלל זה גם את זכויותיהם של חשודים ונאשמים לקיומו של הליך הוגן, תוצאה מעין זו אינה מתקבלת על הדעת ובלתי נסבלת. משמעותו של הליך הוגן בהקשר זה הינה, יכולת הנידון,באשר הוא, לנהל את הגנתו באופן סביר בנסיבות העניין, אשר אינן פשוטות ממילא, זאת מבלי להיות נתון במחנק כלכלי בלתי נסבל, אשר עלול אף להביאו במקרים מסוימים להודות בעבירות על לא עוול בכפו,תמורת שחרור והקלה בלחץ מעין זה.
 
לטעמו של כותב דברים אלו, תוצאה שכזו, יש בה כדי לכרסם כרסום של ממש אף בחזקת החפות.
פגיעה בלתי מידתית בקניינו של חשוד או נאשם, עלולה להביא בסופו של יום לקבורתה הרשמית של חזקת החפות, אשר ממילא הפכה זה מכבר לאסקופה נדרסת, בעיקר בשל התפתחות התקשורת האלקטרונית והרשתות החברתיות ועריכתם של משפטי שדה ציבוריים לחשודים ונאשמים מעל כל במה אפשרית ללא כל ריסון ופיקוח. 
 
בית המשפט העליון היה ער זה מכבר בפסיקתו לבעייתיות אשר הוצגה לעיל.
כך למשל, במסגרת בש"פ 1542/04 מדינת ישראל נ' אדר, פ"ד נח(3) 600, נדון ערעורה של המדינה בנוגע לבקשה שהוגשה על-ידה בפני בית המשפט המחוזי במהלך חקירת המשטרה ועוד טרם החלטה באם להגיש כתב אישום, לצוות על חילוט זמני של כספים בסך של 800,000 ₪ אשר היו מצויים בחשבון בני הזוג ציון וטובה אדר. בני הזוג אדר נחשדו כי הפקידו את אותם כספים בחמש הפקדות נפרדות בסך של פחות מ- 200,000 ₪ כל אחת ולא את מלוא הסכום בהפקדה אחת, במטרה למנוע דיווח של הבנק לרשות לאיסור הלבנת הון.

במקרה של בני הזוג אדר, בדומה למקרה אשר הוצג בפתח הדברים, לא נטען, כימקור הכספים הינו בעבירה, דהיינו לא דובר ב"רכוש אסור". לטענתבני הזוג אדר, הסיבה להפקדת הכספים באופן זה, לא נעשתהעל-ידם מטעמים של הלבנת הון אלא בשל הרצון להסתיר את אותם כספים מעיני אשת אחיו של ציון אדר במסגרת סכסוך משפחתי. 

במסגרת הערעור שהוגש על החלטה זו, קיבל בית המשפט העליון את עמדת המדינה בפסקו, כי לפי לשון החוק כפשוטה, סעיף 3(ב) חל על כל רכוש גם אם אינו "רכוש אסור".

בהתאם לכך קבע בית המשפט העליון, כי בית המשפט מוסמךלצוות על חילוט זמני של רכושם של בני הזוג אדר כבקשת המדינה. יחד עם זאת, סייג בית המשפט את דבריו בציינו, כי מקום בו ניתן להשיג את תכלית החילוט ב"אמצעים חלופיים ודרסטיים פחות" מאשר עיקול של כל הכספים בחשבון, כן ייעשה.
 
מאז הלכת אדר, אשר ניתנה לפני כעשור, חזר בית המשפט העליון במקרים נוספים על הלכה זו, תוך שהוא מזהיר לבל יפגע צו החילוט הזמני בזכויות יסוד של נדונים, המוחזקים כחפים מפשע בשלב זה, במידה העולה על הנדרש (בעניין זה ראו למשל: בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, ניתן ביום 31/10/2007 וכןבש"פ 10015/07 אביטל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23.12.2007).

ברם, חרף הנחיה זו, דומה כי הפגיעה בזכויות יסוד כזכות הקניין במסגרת צווים לחילוט זמני, והפגיעה הקשה אגב כך בחזקת החפות,הפכו למרבה הצער לעניין שבשגרה כמעט מצד בתי המשפט.
 
תוצאת הדברים הינה,כי אגבמלחמת החורמה שהוכרזה נגד מלביני ההון, פוגעת המדינה, תחת חסות החוק ובהכשר בתי המשפט, באורח קשה ביותר ובלתי מידתי לעיתים רבות,בזכויות אזרח בסיסיות מאין כמותן.
 
לנוכח המתואר לעיל, סבור כותב דברים אלו, כי שומה על הרשות המחוקקת והשיפוטית כאחת לפעול בכלים העומדים לרשותן, אם בדרך של תיקון חקיקה ואם באמצעות התוויית מדיניות שיפוטית ברורה וחד משמעית, אשר תעמיד חומת מגן של ממש מפני פגיעה בלתי מידתית בזכויות הפרט.

אחת הדרכים אשר ניתן לחשוב עליהבהקשר זההינההעלאת הרף הראייתי הנדרש לצורך מתן צו לחילוט זמני, באופן שלא יהיה די בקיומה של תשתית ראייתית לכאוריתבלבד לביצוע העבירות אלא שבמסגרת בקשת הצו, תידרש המדינה להצביע על קיומה שלתוספת ראייתית ממשית למעשה הלבנת ההון הנטעןומידת היקפו, וכמו כן תוצגנה ראיות קונקרטיות המקימות חשש ממשי להעלמת הרכוש הנטען, שאחרת לא תזכה המדינה בצו המבוקש.

כמו כן, ראוי לדעת כותב דברים אלו לעגן בחקיקה או למצער, כי תצא הנחיה ברורה מצד בית המשפט העליון ולפיה מקום בו אין חולק כי עסקינן ברכוש שהושג ביושר, הרי שאז יינתן צו החילוט הזמני במשורה ובהיקף נמוך מאודביחס לסך שווי הרכוש לגביו נטען מעשה ההלבנה.

באופן זה עשוי להיווצר איזון בפועל, ולא רק מן הפה אל החוץ, בין תכלית החילוט לבין מתן הגנה של ממש על זכויות הפרט וחזקת החפות.
 

• הכותב הינו עו"ד ושותף במשרד לוין, שמיר, כוחן, ואחראי על תחום הצווארון הלבן במשרד. כמו כן הכותב הינו חבר בוועדת איסור הלבנת הון של לשכת עורכי הדין.
• ניתן ליצור קשר עם הכותב.
• אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או חוות-דעת משפטית.