בשנים האחרונות מתפתחת מגמה בפסיקה שבנוסף לרכוש המוחשי של בני זוג כגון: דירה, מכונית, פנסיה יחולקו גם נכסי קרירה.
המונח "נכסי קריירה" כולל בתוכו יכולת השתכרות הנובעת מנכסים שאינם מוחשיים כגון: השכלה, או ניסיון תעסוקתי שנרכשו לאורך תקופת הנישואין. נכסי קריירה הינם נכסים אישיים הטבועים באדם ובעת חלוקת הרכוש בוחן בית המשפט את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין ומאזן אותו בכסף או בשווה כסף.
הדוגמא השכיחה היא המקרים בהם עקרות בית שהשקיעו את מרבית זמנן בטיפוח ילדיהם וביתם ובכך למעשה אפשרו לבעליהן להתפתח ולרכוש השכלה וקריירה. בעת הגירושין, הבעל יוצא מהמערכת הזוגית עם יכולת השתכרות גבוהה ואילו האישה, שעסקה כל העת בלאפשר לבעלה לקיים את עסקו וליצור ניסיון תעסוקתי/מוניטין , אינה יכולה לפרנס את עצמה. כאן קיים למעשה אי שוויון היה והאישה לא תתוגמל בגין נכסי הקריירה והמוניטין שרכש בעלה.
במשפטי גירושין, כדי לקבוע האם נכסי הקריירה והמוניטין האישי יאוזנו בין בני הזוג, בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו. השיקולים המרכזיים המנחים את בית המשפט הם: תקופת הנישואין, מתי נרכשה ההשכלה (לפני הנישואין או אחריהם), האם שעות עבודת הבעל ועיסוקו בקריירה מנעו מהאישה להתפתח בלימודים או בעבודה, גילם של בני הזוג, אופק השתכרות, נטל גידול הילדים, יכולת ההשתכרות של בן הזוג הנפגע וקריטריונים נוספים המעידים על ויתור שנעשה על מנת שהצד השני יתפתח ,תוך הסתמכות שבעתיד ההכנסות של התא המשפחתי יגדלו בעקבות ההשקעה המשותפת (כל אחד בחלקו).
בפסיקה מנחה שניתנה בבית המשפט העליון מגדיר כבוד השופט ריבלין "מהם "נכסי הקריירה"? מבלי להציב רשימה סגורה, מבהיר בית המשפט כי עוסקים אנו בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר ההשתכרות מורכב, בדך כלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. כך למשל, המוניטין שאדם רוכש, השכלתו וניסיונו, אינם בהכרח מרכיבים נפרדים. "נכסי הקריירה", כפי שראינו, הם נכסים אישיים. הם טבועים באדם. להבדיל מנכסים אחרים שצוברים בני הזוג. לכן אין נכסי הקריירה מהווים שותפות הצריכה פירוק. התפישה המתאימה לחלוקת "נכסי הקריירה", גם בגדר הלכת השיתוף, דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים. יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. המדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק. יובהר, כי כאשר אנו עוסקים בכושר השתכרות אין אנו עוסקים ב"נכס עתידי" כי אם בנכס בר-קיימא, שפירותיו יצמחו ויבשילו ברבות השנים. כושר ההשתכרות נוצר וקיים. הוצאתו אל הפועל היא שתעשה בעתיד. במובן זה, אין הוא שונה מכל נכס, שמחירו משקף את האפשרות להפיק ממנו רווחים בעתיד. שומת תשלומי האיזון תעשה, ממקרה למקרה, וניתן להניח כי תתגבשנה במהלך הזמן אמות מידה שתסייענה בהערכת התשלום. כעיקרון, ישנם מספר מדדים לחישוב. נקודת המוצא עשויה להימצא בפוטנציאל ההשתכרות של בן-הזוג, המבטא את מימוש נכסי הקריירה שנצברו. אולם פוטנציאל זה אינו מורכב רק מפרי המאמץ המשותף של בני-הזוג, אלא גם, ולעיתים בעיקר, מכישרון אישי, מיכולת הטבועה באדם וממרכיבים נוספים שאין להם תלות בקשר הזוגי. את אלה, וכן את אותו חלק מנכסי הקריירה שיש לייחס לתקופה שלפני תחילת הקשר הזוגי ולתקופה שלאחר סיומו, אין להביא בחשבון האיזון. החלק שנותר הוא התוצר של המאמץ המשותף, ואותו יש לחלק בד"כ בין בני-הזוג בחלקים שווים. עם זאת, יש להתחשב גם בנתונים נוספים, ובכללם: משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני-הזוג ואופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני-הזוג – בין ראשית הקשר הזוגי לבין סופו – נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הוויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד – ככל שניתן לאתר מרכיב זה.
כך או כך, בכדי שנכסי הקריירה יהוו נכס בר איזון, יש להוכיח פער השתכרות משמעותי בין בני הזוג, ואז בן הזוג אשר ויתר על פיתוח הקריירה שלו לטובת טיפוח המשפחה ומתן הזדמנות לבן הזוג השני לפתח קריירה, יקבל פיצוי כספי בגין נכסי הקרירה של בן זוגו. החישוב מתבצע בבחינה של הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין בקיזוז האלמנט של כישרון אישי או יכולות שנוצרו לפני הנישואין.
יובהר כי המידע המשפטי המוגש במאמר זה, מהווה מידע כללי בלבד. השימוש במידע, אינו מהווה תחליף לקבלת חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי.
