מזונות אישה

הדין האישי בישראל הינו הדין ההלכתי-הדתי, לפיכך לבתי הדין הרבניים הסמכות הבלעדית לפסוק ביחס לנישואין וגירושין. יחד עם זאת, העניינים השונים הנלווים להליך הגירושין, לרבות סוגיית מזונות האישה, יכול ויידונו בין בערכאה הדתית היא בית הדין הרבני ובין בערכאה האזרחית היא ביהמ"ש לענייני משפחה, בערכאה בה הוגשה תביעה למזונות אישה לראשונה.

אישה יהודיה זכאית למזונות מבעלה כל עוד בני הזוג נשואים, זכאות זו פוקעת במועד הגירושין. סכום המזונות שעל הבעל לשלם למזונות האישה נקבע בהתאם ליכולתו הכלכלית של הבעל, לגובה הכנסתו מעבודה או מרכוש ולרמת החיים לה הורגלה האישה במהלך החיים המשותפים. סכום זה אמור לכסות את כל צרכי האישה לרבות הוצאות אישיות והוצאות בגין דיור ואחזקת הבית.    

אישה מאבדת את זכאותה למזונות במקרים מסויימים ובין היתר, כאשר הוכרזה ע"י ביה"ד כ"מורדת" לאחר שהוכח לביה"ד כי בגדה בבעלה או עזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת. בפסיקה הוכרה הכרזתה של אישה כ"מעין מורדת" גם ע"י בתי המשפט האזרחיים.

בנוסף, אישה שעובדת ומשתכרת די למחייתה ולכיסויי מלוא צרכיה, אינה זכאית לתשלום מזונות. במקרה זה רשאי הבעל לטעון כלפי האישה "צאי מעשה ידייך במזונותייך". רק במקרים בהם משכורתה של האישה נמוכה באופן משמעותי מהכנסותיו של הבעל, ואינה מכסה את צרכיה של האישה, כפי שהורגלה בבית בעלה, זכאית האישה להשלמת מזונות.

בכל מקרה, אישה שלא עבדה מימיה, או לא עבדה מספר שנים בטרם פרוץ הסכסוך, לא ניתן לחייבה לצאת לעבוד והבעל יהיה חייב במזונותיה עד סידור הגט, או עד שניתן פסק דין המחייב את האישה בקבלת גט והיא סירבה לציית לו.
 
החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 הוא המסדיר את סוגיית מזונות האישה וקובע כי כאשר הבעל אינו משלם מזונות, ניתן בכפוף לתנאים שונים ועד לגובה התקרה, המשתנה מפעם לפעם, לקבל גימלת מזונות מהמוסד לביטוח לאומי.

בשנים האחרונות התפתחה פסיקה בבית המשפט העליון, לפיה גם במקרים בהם בני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים, או שהם ידועים בציבור ולא נישאו כלל, מצבים שעל פי ההלכה אינם יוצרים חובה לשלם מזונות, ניתן לחייב בתשלום מזונות אישה.
 
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.