ענני סערה בשמי הדמוקרטיה הישראלית

בהעדר תגובה ניצחת הן עלולות להתממש. אסור ש-2011 תירשם בדברי הימים כשנה בה החלה קריסת הדמוקרטיה הישראלית:
 
• הסתה שיטתית מפי שרים וחברי-כנסת נגד האזרחים הערבים והכפשתם הקולקטיבית כבוגדים פוטנציאליים וכמי שמאיימים על קיום הרוב היהודי במדינת ישראל.
הסתה חמורה זו נובעת מהערכה צינית של מספר פוליטיקאים כי קהל בוחריהם שונא את הערבים, חושש מפניהם ותומך בפוליטיקאים שיוצאים כנגדם באמירות גורפות, מכלילות, סטריאוטיפיות ולאומניות.

• הסתה מסלימה גם כנגד ארגוני זכויות האדם והצגתם כמי שמשרתים את האויב וכמי שממומנים בידי גורמי טרור. האבסורד הנו שמדובר בארגונים שאין פטריוטיים מהם: המשפטנים והמחנכים בארגונים הללו לוחמים בעיקשות למען צביונה המוסרי והדמוקרטי של מדינתם האהובה (כמו גם להצלת שארית מעמדה המדיני בין האומות הנאורות-מעמד שהוחרב ביסודיות בידי המסיתים דווקא).
גם הסתה זו נובעת מחישוב ציני. האלקטורט הפוטנציאלי של הפוליטיקאי המסית, מסביר לו יועצו, מתעב את חברי הארגונים הללו אף יותר משהוא מתעב את האזרחים הערבים. כדי לזכות בקולות המתעבים (שטועים לחשוב שארגוני זכויות האדם פוגעים במדינת ישראל ובצה"ל ואינם מבינים שמדובר במי שמחזקים את המדינה ומבקשים להבטיח את מוסריות צבאה) מסיתים הפוליטיקאים הציניים כנגד הארגונים הללו, מציגים אותם כאויבי האומה ומוקיעים אותם כבוגדים.
כל סוציולוג, היסטוריון, משפטן ציבורי ואיש מדע המדינה יזהה מייד את הדמיון המטריד בין הפניית האצבע לעבר האויב הפנימי הדמיוני בישראל להסתה זהה במשטרים פשיסטיים באירופה של העבר, בדיקטטורות צבאיות באמריקה הלטינית של שנות ה-70 של המאה הקודמת, בדיקטטורה הקומוניסטית של ברית המועצות בטרם קרסה ובמשטרים טוטליטריים במזרח-התיכון שמנהיגיהם טיפחו אויבים מדומים מבית ומחוץ (ובראשם, כמובן, ישראל).
 
• סבסוד עצום של מערכות חינוך עצמאיות שמסרבת להנחיל לתלמידיהן עקרונות יסוד אזרחיים ומחנכות אותם לדבוק בערכים אנטי-דמוקרטיים.
 
• גינוי רפה של ראשי הממשל (תוך קריצת עין) ואף הסכמה שבשתיקה מצד חלקם לקריאות להפליית אזרחים ערבים הנשמעות מפי רבנים עובדי ציבור שנותרו בתפקידיהם כאילו לא אירע דבר.

• אובדן כל סיכוי להסדר מדיני סביר בעתיד הקרוב והנצחת המצב הבלתי אפשרי בו שולטת ישראל במיליוני פלסטינים בגדה המערבית ובכך מתקרבת,לדאבון הלב, למצב בו יוטלו עליה סנקציות במועצת הביטחון של האו"ם וחרמות מצד מדינות דמוקרטיות בעולם הנאור (להבדיל מגינויים אוטומטיים מצד מדינות שמפרות בשיטתיות את זכויות האדם ומגנות את ישראל בעטיין של הפרות אמיתיות או דמיוניות).

 • פרלמנט המקדם חוקים מפלים על רקע אתני ואף משליט אווירת טרור ופחד מפני דעות החורגות מהקונסנסוס. שיאה הנוכחי של יצירת אווירה זו הנו הקמת ועדת חקירה בכנסת לבדיקת מקורות מימון ארגוני זכויות האדם.
 
• הטלת מאסר בפועל על האזרח יונתן פולק בעטיה של התקהלות בלתי חוקית. זאת לאחר שהשתתף במסע אופניים שקט בלב ת"א בתחילת 2008 במחאה על הסגר על רצועת עזה. יודגש שפולק לא ביצע כל מעשה אלימות. במקביל דווח לאחרונה כי שופט בית-משפט השלום ברמלה (השופט זכריה ימיני) החמיר בעונשו של אזרח שהורשע בבניית מוסך בלא אישור אך משום שהנו פעיל למען זכויות המיעוט הבדווי.
רוב הדורס את זכויות המיעוט. פרלמנט המקדם חקיקה מפלה על רקע אתני. אישי ציבור המלבים שנאה כלפי מהגרי עבודה, פליטים ומסתננים. שרים, חברי כנסת ורבנים המסיתים כנגד הציבור הערבי. אובדן לגיטימיות בינלאומית. הנצחת שליטה על מיליוני נתינים משוללי זכויות אזרח. והשלטת טרור כלפי מי  שמוחה על הפרות זכויות האדם. כל אלו יוצרים סכנה    מוחשית לדמוקרטיה בישראל.

הדברים פשוטים: על כל מי שמדינת ישראל, משטרה הדמוקרטי וזכויות האדם יקרים ללבו חלה כיום חובה לנקוט בדרכים חוקיות למניעת הקטסטרופה המתקרבת.  

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.