המאגר הביומטרי

נתחיל בשם המקסים והקליט: "הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע"
שנוסחה בחופזה בועדת השרים לחקיקה באוגוסט 2008 צלחה לפני כשנה בקלילות את ההצבעה בקריאה ראשונה בכנסת. בימים אלה היא תועלה לקריאה שנייה ושלישית.

בהצעת החוק טמונות 2 סוכריות: אחת טעימה למדי. השנייה רעילה לדמוקרטיה הישראלית בכלל ולזכות היסוד החוקתית לפרטיות-במיוחד.

למען ההגינות נפתח בסוכרייה הטעימה: אין רע בהכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי הזיהוי שלנו. נחמד ויעיל לשלוף באלגנטיות כרטיס שטומן בחובו סריקה של שתיים מהאצבעות וצילום תווי הפנים. את מבנה הפנים קשה לשנות ולכן ישנו יתרון בהצגת תעודת זהות ביומטרית לפני שוטר או דרכון ביומטרי בנקודת ביקורת הגבולות. הבודקים, מטבע הדברים, יוכלו לגלות בקלות יחסית שאני הוא אני ואתה איננו אני.

אך למען הזכות לפרטיות, למען הדמוקרטיה הישראלית וגם למען השם-יש להדגיש באותיות קידוש לבנה את הסכנה הטמונה בסוכרייה הרעילה שהונחה בחלקה השני של הצעת החוק: הקמת מאגרי מידע ביומטריים במשרד הפנים. בכך, גבירותיי ורבותיי, תהפוך ישראל לדמוקרטיה היחידה בעולם שממקמת מאגר כזה בתחומיה-ואף מאיימת על האזרח שמסרב לספק את פרטיו בהרשעה ובשנת במאסר.

אמרו את זה קודם לפניי-אבל בינתיים זה פשוט לא משנה: ועדת הגנת הפרטיות בלשכת עורכי-הדין, האגודה לזכויות האזרח והמועצה להגנת הפרטיות-כולן פנו לשרי הפנים והמשפטים ולועדת החוקה בכנסת-ללא הועיל. גם איגוד האינטרנט הישראלי ומומחי ביומטריה שבים ומזכירים את הסכנות הטמונות בהקמת המאגר בחופזה: רק לאחרונה פורסם דו"ח מבקר המדינה בדבר דליפת מידע עצום בהיקפו ממאגר המידע במרשם האוכלוסין במשרד הפנים. פרטיהם של 9 מיליון ישראלים (כן,כן-חלקם פשוט מתים) עומדים כיום לרשות כל דכפין וירטואלי שגולש באינטרנט.

בואו נחשוב מה יקרה כשידלפו פרטים מהמאגר הביומטרי: ביום בו תגנוב כנופיית האקרים מתוחכמת את צילום טביעות האצבע שלי ותשתיל אותו בזירת שוד או רצח-לא אוכל עוד להוכיח שאיני קשור בעבירה. וכשארגון פשע תאב בצע ימסור את פרטיי הביומטריים לגורם עוין ואינטליגנטי (חיזבאללה כבר אמרנו?)-אפשר יהיה רק לקוות שאלוהים הוא אכן כביר כטענתו של נסראללה.
אבל גם בלא פריצות פוטנציאליות למאגר-ישנו מקום עצום לדאגה: כבר בשלב קליטת המידע במאגר-יכול גורם פלילי להציג עצמו בקלות בשם אחר ולאחר מכן להיכנס למאגר הטרי בזהות בדויה. על דרך החתחתים לה צפוי זה שזהותו נגנבה כדי להוכיח כי הוא זה אכן הוא-חבל להכביר מלים.
ועוד לא דיברנו על החשש מפני פיקוח מופרז של הרשויות על האזרח. על החשש מפני ריכוז מידע כה רב במשרד הפנים (שרבים מפקידיו וחלק משריו אינם ידועים בדבקותם בעקרונות ליברליים ובשמירת זכויותינו). ועל הצעד הנוסף בהידרדרותה המבהילה של ישראל לעבר מדינות דמוקרטיות מפורסמות כדוגמת כווית ותימן בהן מצויים מאגרי מידע ביומטריים.

הבקשה מחברי הכנסת היא פשוטה: הכשילו את הצעת החוק. אל תעבירו אותה בקריאה שנייה ושלישית. פגיעה פוטנציאלית כה חמורה בזכויות האדם יש לחוקק-אם בכלל-לאחר דיון מעמיק וארוך טווח. ישנם מקומות כדוגמת אנגליה (שבה אין כלל תעודות זהות) בהן מתקיים דיון ציבורי מקיף לאורך שנים. באנגליה, אגב, הדיון טרם הוכרע. טוב, אבל שם המשטר באמת נחשל.

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.