חפש

עשור של פשיעה: להחמיר בענישה?

עשור של פשיעה: להחמיר בענישה?

ברוכים הבאים לעולם ללא גנבים (פן תיכרת ידם), ללא אנסים (פן יסורס איברם), ללא רוצחים (פן ייתלו בכיכר) וללא נוטלי שוחד (פן יבותק ראשם באבחת חרב).
בקיצור: ברוכים הבאים לסעודיה.

במקומות נאורים כמו איראן, תימן או אפגניסטן של הטליבן-מספרים לנתינים שהפשיעה מוגרה בזכות ענישה קשה. המציאות מלמדת שבאותן מדינות משגשג הפשע ואף תופח לממדים מפלצתיים. לא כולל פשעי הממשל: סקילת נשים נואפות ותליית הומוסקסואלים, למשל.
מי שמבקש למצוא נוסחת פלאים למיגור מוחלט של הפשע-ייאלץ לבלות בעולם הדמיון (הוא יוכל לעשות כן, כמובן, באמצעות כדורי הזייה לא חוקיים). מי שמבקש, לעומת זאת, לצמצם את היקף הפשיעה החמורה לממדים סבירים-יוכל לאמץ פתרונות שמקובלים במשטרים דמוקרטיים.

שורשי הפשע נעוצים במקומות בלתי משפטיים: פערי ענק בין עניים לעשירים, למשל, מגבירים את האלימות. נזכיר בהקשר זה שישראל עקפה את ארה"ב בדרכה למקום הראשון בעולם המערבי במדד הפערים. גם קריסת החינוך הממלכתי תורמת את שלה. וכך גם העדרו של חינוך לאזרחות ולדמוקרטיה בזרמי החינוך הפרטיים. הקלישאות נכונות: השקעה בחינוך, מהפך עמוק במדיניות הרווחה, צמצום פערים וחובת לימודי אזרחות מגיל רך-סייעו בהפחתת מפלס הפשיעה בחלק ממדינות אירופה, בקנדה ובאוסטרליה. סביר להניח שזה יעבוד גם במדינה העברית הצעירה.
ובכל זאת: הפשע אינו רק תוצר של חסכים ברווחה ובחינוך. הוא טבוע בנפש האנושית. אז מה עם החמרה בענישה? ובכן, למי ששואל שאלה מכלילה-מגיעה תשובה מכלילה: לא. אין מקום להחמרה בענישה בכל מקרה. ישנו מקום, לעומת זאת, למאות תקני שיפוט חדשים ולאלפי תקני טיפול בשב"ס.

זה לא פופולרי-אבל האמת צריכה להיכתב: שופטי ישראל עושים עבודתם נאמנה בתחום הענישה הפלילית. בהתאם להלכות בית-המשפט העליון-בוחנים השופטים כל מקרה לגופו ומבקשים לשלב בין שלל שיקולי ענישה שחלקם מתנגשים זה בזה: ההרתעה האישית והכללית, הגמול והבעת הסלידה, ההוקעה והצורך להרחיק את הפושע מהחברה-משוקללים בשיקולים נוגדים כדוגמת הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין, בגילו, בעברו הפלילי, בפוטנציאל השיקומי שלו, בנכונותו (או אי נכונותו) להשתלב בהליך טיפולי, במידת החרטה שהביע ועוד.
ומערכת המשפט הישראלית עושה את זה. לעתים ישנן החמרות שלא לצורך. לעתים-הקלות מקוממות. אך באופן עקרוני-מדובר במערכת שמאזנת בין שיקולי הענישה השונים, בוחנת כל מקרה על-פי נסיבותיו המיוחדות ומנסה לשמור על אחידות בענישה.

זאת ועוד: מחקרים קרימינולוגיים, סוציולוגיים ומשפטיים באירופה ובארצות-הברית מציבים סימני שאלה באשר לקשר הנטען בין ההחמרה בענישה לירידה בהיקף הפשיעה. מעשי הרצח והאינוס הברוטליים לא פחתו באותן מדינות בארה"ב בהן קיים עונש מוות. ארגוני הפשע המאורגן באיטליה לא התקפלו הביתה לאחר שליחת דור המנהיגים הותיק למאות שנות מאסר. ורשתות הפדופילים בבלגיה ובצרפת לא פסקו ממלאכתן הבזויה גם בתום עשרות שנות מאסר בלא טיפול נפשי ורפואי.
אין מנוס מהמסקנה האפורה שענישה הנה נושא מורכב. היא מחייבת לשקול מגוון שיקולים מבלי להתלהם. היא כוללת תכליות שונות. מערכת השיפוט הפלילי במדינת ישראל עושה כמיטב יכולתה. מי שמתעקש להפחית את מפלס הפשיעה חייב לזכור: כותרות מתלהמות אינן הפתרון. עבודה שיפוטית סיזיפית ומעמיקה, מאות שופטים נוספים (שיחסלו את העומס הבלתי אפשרי במערכת) ואלפי אנשי טיפול נוספים בשירות בתי-הסוהר (ומחוצה לו)-רק הם יעניקו לנו חברה שבה פחות בעלים מכים, פחות הורים אלימים, פחות נרקומנים שגונבים ומעל הכל: פחות פדופילים מסוכנים.

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.
עו"ד דניאל חקלאי
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס