חפש

פסיקת הוצאות בתביעות רשלנות רפואית

פסיקת הוצאות בתביעות רשלנות רפואית

כידוע ניהול תיק רשלנות רפואית כרוך בעלות כלכלית משמעותית. לתביעה מסוג זה יש לצרף חוות דעת של מומחה רפואי בהתאם לנדרש על פי תקנה 127 לתקנות הסדר האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") שעלותה גבוהה עד מאוד.  מן הצד השני, מקום בו נדחתה תביעתו של ניזוק, לא ימהרו בתי המשפט לפסוק הוצאות כנגדו. 
נשאלת השאלה – האם ראויה מדיניות שיפוטית לפיה בתי המשפט פוטרים ניזוקים מתשלום הוצאות הגם כי נפסק כי הנתבע כלל לא התרשל בטיפול שהעניק לניזוק?

על פי גישה אחת, במדיניות זו של בתי המשפט יש טעם נפגם שכן ישנה פגיעה אמיתית בעיקרון השיוויון. במה דברים אמורים? מחד – התובע אינו נוטל על עצמו כל סיכון בתביעתו, ומנגד -המערכת הציבורית מסתכנת בכל מקרה במימון הוצאות רב של ניהול ההגנה, מצב הגורם לה לעיתים לשקול סילוק בתביעה בעודה באיבה בעלות של ערכי מטרד, מטעמים שכאמור אינם מוצדקים. המבקרים גישה זו סבורים כי בנקיטת מדיניות זו של מתן פטור לניזוק מתשלום הוצאות הגם כי תביעתו לא הוכחה כלל ועיקר,  מוטל נטל כלכלי כבד על הקופה הציבורית אשר נדרשת לשאת בהוצאות משמעותיות גם אם לא הוכח כל מחדל רשלני בהתנהלותה של המערכת הציבורית, כאשר משמעות הדבר הוא ייקור הוצאות הביטוח וההגנה על המערכת הרפואית, ייקור אשר מטבע הדברים כל הציבור יידרש לשאת בו.

מנגד גישה אחרת, המטילה דופי ברעיון להטיל הוצאות באופן שיוויוני על התובעים ועל הנתבעים. על פי גישה זו, נקיטה במדיניות זו רק תמנע את זכותם הטבעית של תובעים להגיש תביעות (לרבות תביעות מוצדקות) כנגד המוסדות הרפואיים. בדרך כלל התובע האופייני ברשלנות רפואית הוא אדם פגוע המצוי במצוקה כלכלית, שכן הוא מוציא הוצאות רפואיות גבוהות לצורך ניהול תביעתו מעבר לירידה הטבעית בכושר השתכרותו בשל פגיעתו הגופנית. ידועים הם  הקשיים הבלתי מבוטלים העומדים בפני תובע המבקש לברר את תביעתו בבית המשפט וההוצאות הרבות הנגרמות לו כבר בתחילת ההליך: ראשית, הגשת חוות דעת רפואית במצורף לכתב התביעה על פי ס' 127 לתקסד"א, כשחוות דעת בתיק של רשלנות רפואית עולות ממון רב, אשר לעיתים אינו מצוי בכיסו של התובע, כמו גם הצורך לעיתים במספר חוות דעת להוכחת שאלת האחריות ו/או הנזק בתיק – הוצאה  אשר נופלת על הנפגע חסר הממון אשר כלל אינו בטוח בכך כי יזכה במשפטו ויקבל את כספו חזרה, לכך יש להוסיף את הוצאות איסוף מסמכים  ותשלום אגרות לבתי המשפט.  חסם נוסף בהגשת תביעת רשלנות רפואית הוא השוק המצומצם של רופאים המסכימים ליתן חוות דעת רפואיות בתביעות מסוג זה, להבדיל מן הנתבעים.  דברים אלו לבדם מביאים לכך שתובעים נאלצים לעיתים לוותר על תביעותיהם.
במצב דברים זה, האיום בהטלת הוצאות גבוהות על תובעים בגין שכר טרחת הנתבעים עשוי להותיר את הגישה לבתי המשפט לעשירים בלבד, ולפגוע מטעם זה בעיקרון השוייון.

מהי – אם כן - הגישה הראויה? לדעתי, איזון בין הגישות עשוי להצמיח פתרון נכון. מאחר ולא ניתן להשוות בין תובעים פרטיים אשר ברובם הפרוטה אינה בכיסם, למערכת הציבורית המהווה במקרים רבים "כיס עמוק" שכן ממומנת על ידי כלל הציבור, הרי  שמטבע הדברים אין אנו נדרשים לבחון את עיקרון השיוויון בין גורמים שונים. על כן סבורני כי אין מקום להטיל הוצאות באופן שיוויוני של שני הצדדים, ועם זאת, יש לשקול היטב פסיקת הוצאות כנגד תובעים במקרים מיוחדים בלבד, כגון במקרה של תביעה מופרכת או תביעה שאין בה ממש או אף פסיקת הוצאות כנגד תובע סדרתי אשר תביעותיו אינן מוצדקות.
 
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.
בורקובסקי-כץ, משרד עורכי דין
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס