שבוע הספר וזכויות יוצרים

כתבה קצרה תפסה את עיניי בעיתון לפני מספר שבועות. מסתבר שבתי המשפט בארה"ב (ליתר דיוק ניו יורק) עסוקים בחודשים האחרונים במאבק משפטי לעניין אחד מהספרים המפורסמים והחשובים של המאה ה- 20 – "התפסן בשדה השיפון" של ג'י. די. סלינג'ר.
סופר שבדי אשר שם העט שלו, ג'ין דיוויד קליפורניה (כן כן ראשי התיבות הינן במכוון ג'י.די. קליפורניה) כתב ספר המשך ל"תפסן" אשר שמו "ששים שנה אחרי - מבעד לשיפון" (תרגום חופשי שלי במקור 60 years later: coming through the rye) בו הדמות מספרו של סלינג'ר חוזרת לאחר ששים שנים לאתרים המוכרים מהספר.
סלינג'ר נפטר לפני כשנה, אולם מנהלי עזבונו הגישו תביעה נגד ההוצאה לאור השבדית בה הם מבקשים לאסור את פרסום הספר בארה"ב. ראוי להדגיש כי הספר יצא לאור כבר באנגליה.
בערכאה הראשונה ניתן צו מניעה נגד הפרסום. ערכאת הערעור הפכה את ההחלטה והחזירה את הדיון לבית משפט הראשון.
 
השאלה המתעוררת הינה מרתקת – האם דמות ספרותית זכאית להגנה של חוקי זכויות היוצרים?
האם כאשר אני "מייבא" לספר שאני כותב את דמותו של הנבל הספרותי חניבעל לקטר אני מפר זכויות יוצרים (של הסופר תומאס האריס במקרה הזה)?
 
למען הסדר ולמי שאינו מכיר (ואיננו אוחז בתואר במשפטים)נזכיר מהי זכות יוצרים copyright. המונח האנגלי מקורו כמובן בהמצאת הדפוס והרצון להגן על היצירה הכתובה וליתן לה משמעות כלכלית. בחקיקה בארצנו (היחסית חדשה לאחר שהחליף חקיקה ישנה) המונח מוגדר כך :
"זכות יוצרים מהי-
זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
 • העתקה כאמור בסעיף 12 - לגבי כל סוגי היצירות;
• פרסום - לגבי יצירה שלא פורסמה;
• ביצוע פומבי כאמור בסעיף 13 - לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט;
• שידור כאמור בסעיף 14 - לגבי כל סוגי היצירות;
• העמדת היצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 - לגבי כל סוגי היצירות;
• עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור - לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית ויצירה מוסיקלית;
• השכרה כאמור בסעיף 17 - לגבי תקליט, יצירה קולנועית ותוכנת מחשב."
 
בחוק מוגדרים גם סוגי היצירות וביניהם ניתן למצוא את היצירה הספרותית, האדריכלית, הדרמטית, הקולנועית ועוד.
החוק מעניק הגנה לזכויות היוצרים למשך כל חיי היוצר וכן לשבעים שנה שלאחר מותו. המטרה בהגבלת תקופתה ההגנה הנה ה-tradeoff בין הרצון ליתן ליוצר (ויורשיו) ליהנות מפירות יצירתם ומנגד לבין הרצון לאפשר לחברה האנושית ולתרבות האנושית ליהנות מהיצירה ולעשות בה שימוש.
 
נחזור לענייו הספרותי שלפנינו. על פניו הדמות הספרותית הינה חלק מהיצירה הספרותית ובהתאם זכאית להגנה מפני שימוש ללא היתר. דהינו השימוש בדמויות ספרותיות מיצירה מוגנת אמור להוות הפרה, אולם החקיקה (והפסיקה) מתירה שימושים מותרים אשר אינם מוגדרים כהפרה.
 
זו לא הפעם הראשונה בה מקרה שכזה מגיע לבתי המשפט. המקרה המפורסם ביותר אולי הוא ספרה של אליס רנדל "הרוח חלפה" (The wind is Done Gone) המתאר את המתרחש בספרה המפורסם של מרגרט מיטשל "חלף עם הרוח" מנקודת המבט של העבדים. מרגרט מיטשל (או למעשה יורשיה וזאת כי נפטרה בשנת 1949 והספר המפר כביכול יצא לאור בשנת 2001) הגישה תביעה להפרת זכויות יוצרים. התביעה נדחתה בשל הטענה כי הספר המפר הינו פארודיה ולכן אין מדובר בהפרה.
 
בתי המשפט פסקו כי לעיתים השימוש בדמות ספרותית (דברים יחולו סביר להניח גם על דמות מיצרה אחרת- נניח קולנועית ואף מוסיקלית) ביצירה אחרת מותרת וזאת כי מדובר בנקודת מבט שונה לחלוטין אשר נותנת לדמויות אור שונה לחלוטין מאשר התכוון היוצר המקורי ובהתאם אין הדבר מהווה הפרה.
 
דעתי היא כי קיימת בעיה בפסיקה זאת, אשר בודאי יש בה משום פגיעה כלכלית ביוצרים המקוריים. יוצרים, אשר עמלו על יצירת דמות ואז יוצר אחר נוטל דמות זאת ומכניס אותה לסיפורו וכך בעצם זוכה לפזר אבק כוכבים על ספרו החדש, אבק אשר איננו מעשה ידיו.
 
אזי כאשר תלכו בין דוכני שבוע הספר הקרוב שימו לב כי לעיתים העולם הסגור של הספר שממתין לכם כי תיטלו אותו ותקראו אותו, איננו עולם סגור אלא עולם המחבר או שואב מעולם ספרותי אחר. אולי הסופר הזריק לספרו חיזוק של דמות אותה אתם כבר מכירים. האם תשמחו לפגוש את אותה דמות או האם תרגישו כי הונו אתכם... או את היוצר המקורי...

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.