רשלנות רפואית במרשם אופטלגין גרמה למוות

בבית משפט השלום בירושלים ניתן השבוע פסק דין בתביעת משפחת המנוח עובדיה אליהו ז"ל נגד קופ"ח כללית ובתי החולים "הדסה" ו"ביקור חולים". בתביעה נטען כי המנוח קבל תרופת "אופטלגין" למרות שרגישותו לתרופה זו היתה רשומה בתיק הרפואי שלו, וכתוצאה מכך התמוטט וניפטר.

מסיפר המעשה עולה, שבתיקו הרפואי של המנוח בקופת חולים, היתה רשומה רגישותו לאופטלגין. הוא אושפז בבית חולים "ביקור חולים" לצורך כריתת גידול סרטני. המנוח הביא עמו טופס סיכום מתיקו הרפואי בקופ"ח, ובו נרשמה רגישותו לאופטלגין. למרות זאת, לאחר הניתוח, הוא קבל תרופות המכילות אופטלגין. לאחר הניתוח הופנה המנוח למרפאת בי"ח "הדסה", לטיפול במרפאת רדיותרפיה. גם לשם הגיע המנוח מצויד בטופס הסיכום מקופ"ח, אבל גם ב"הדסה" התעלמו מהמידע בדבר רגישותו, ורשמו לו תרופה המכילה אופטלגין.

כאן מגיע הסיפור לשיא יוצא דופן: התרופה המכילה אופטלגין לא נופקה למנוח ב"הדסה", אלא הוא הופנה למרפאת קופ"ח, כדי לקבל את התרופה. המנוח הגיע למרפאה ביום חורף, בשעת לחץ.  חולים רבים חיכו בתור, והמזכירה, שרצתה לעזור לו, הכניסה את טופס המרשם לרופאת המשפחה, כדי שתאשר אותו בחתימתה.

הרופאה אישרה בעדותה, שיכולה היתה להיכנס לתיקו של המנוח בלחיצת מקש במקלדת שעל שולחנה, ואז היתה רואה את רגישותו לאופטלגין. ואולם היא לא עשתה כן, ובכך נגרם מותו.
כיון שמשפחת הנתבע תבעה את כל שלושת הגופים שהיו אחראים בעיניה למותו, החלו אלה את מלחמת ההגנה שלהם בכך שהכחישו, ראשית, את עצם רגישותו של המנוח לאופטלגין; שנית, טענו, המנוח עצמו ידע שהוא רגיש לאופטלגין, לכן היה עליו ליידע את הרופאים ולא להסתפק בכך שהביא עמו מסמך רפואי שבו רשומה הרגישות. שלישית, טענו, אין שום וודאות שהאופטלגין גרם להתמוטטות המנוח ומותו. יתכן שהדבר נגרם מעודף משקל, ואם לא מזה, אז מלחץ דם גבוה, ואם לא מזה, אז מעישון כבד, ואם לא מזה, אז מדום נשימה בשינה, ואם לא מזה, אז מאוטם לבבי, ואולי מצרוף כל אלה יחד.  העובדה שהתמוטט מיד עם לקיחת האופטלגין שניתן לו בקופת חולים לא חשובה, טענו הנתבעים, שהראיה כי בפעם הקודמת כשנתנו לו אופטלגין ב"ביקור חולים", לא התמוטט. כאן נוצר קושי לנתבעים, כי מסתבר שהתמוטטות המנוח לוותה בהופעת פריחה על גופו, ופריחה זו אופיינית בדיוק לתגובה אלרגית לאופטלגין. אבל הנתבעים התאוששו חיש, והסבירו שהפריחה יכולה היתה להיגרם דווקא מניסיונות ההחייאה שבוצעו במנוח.

כל הטענות הללו נדחו. בית המשפט קבע, כי "הגיון הדברים והשכל הישר מראים, כי מסתבר יותר שהתמוטטות זמן קצר לאחר נטילת האופטלגין, לאדם שרגיש לכך, קשורה לנטילת התרופה ולא לסיבה אחרת".
משכך, החלו הנתבעים לריב ביניהם, מי משלושתם אחראי למות המנוח. קופ"ח טענה שהיא פעלה ללא דופי. רשמה בתיקו הרפואי את רגישות המנוח לאופטלגין, וציידה אותו במסמך הכולל עובדה זו. האשמה מוטלת על בתי החולים שהתעלמו מהרגישות לתרופה. בתי החולים, מצידם, טענו שאפילו התעלמו, הרי מותו של המנוח נגרם בסופו של דבר מכך שאושר לו מרשם האופטלגין האחרון, ורופאת המשפחה של קופ"ח שאישרה את המרשם היא זו שהיתה יכולה וצריכה, יותר מכל אחד אחר, למנוע את הכשל האחרון שהוביל את המנוח למותו.

בית המשפט הטיל אחריות על כל שלושת הנתבעים, אבל בחלוקת הנטל ביניהם ייחס לקופ"ח 50% מן האחריות, ולכל אחד משני בתי החולים 25%. הפיצוי שנפסק היה 355,000 ₪, בהתחשב בהיות המנוח חולה סרטן בעל תוחלת קצרה מהממוצע. (תא י-ם 7074/05 עיזבון עובדיה אליהו ז"ל נ' קופת חולים כללית, "הדסה" ו"ביקור חולים").

* גילוי נאות: משרד עו"ד דן אשכנזי מייצג תובעים בנזיקין.

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.