כיצד יש באפשרותך להגן על זכויותיך בדירת מגורים שנרכשה לפני הנישואין?
לעיתים, במסגרת איזון הכספים בין הצדדים, מתווספת גם דירת מגורים שאחד הצדדים הביא עימו למערכת היחסים, וברבות הימים – אותה דירת מגורים עלולה להיות מוקד מרכזי למאבקים עזים בביהמ"ש, כאשר הצד שנכנס לקשר ללא כל זכויות בדירת המגורים טוען טענות בדבר זכויות הנזקפות לטובתו בה.
הסכם ממון מהו ?
המדובר בחוזה שנערך ונחתם בין בני זוג, ובו מוסדר אופן חלוקת הרכוש ביניהם – במקרה של פרידה. מטרתו - לצמצם למינימום את חילוקי הדעות והחיכוכים שעלולים לצוץ בעת שהצדדים מבקשים לפרק את הקשר הזוגי, וזאת נעשה על ידי קביעה מראש של יחסיהם הממוניים.
בהעדר הסכם ממון, בו מוסדרות מראש מהן הזכויות, אם בכלל, המגיעות לצד שנכנס למערכת היחסים ללא כל זכויות בדירת המגורים, הרי ש"ביום הדין" הצד שהדירה בבעלותו עלול למצוא עצמו "מול שוקת שבורה", כאשר ביהמ"ש פוסק כי עליו לחלוק את זכויותיו בדירה גם עם הצד השני.
חוק יחסי ממון, התשל"ג – 1973 קובע בסעיף 5 (א) כדלקמן:
" עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; "
כלומר, לכאורה מסדיר החוק ומגן על זכויותיך בדירה שרכשת לפני הנישואין, אלא שישנם פסקי דין, לא מעטים, בהם נפסק כי על אף הקבוע בחוק – יכול ויפסק כי לבן/ת הזוג זכויות בדירת המגורים גם כן, תוך החלת דינים אחרים כמו, למשל, דיני המתנה, הסכמה לשיתוף - בין במפורש ובין במשתמע, וכו'.
דוגמא לכך ניתן למצוא בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שניתן ע"י כבוד השופטת טובה סיוון (תמ"ש 27722/01). שם דובר על אדם שרכש דירת מגורים כשנה לפני שנישא, בשנת 1985, באמצעות כספיי מתנה שהעניקו לו הוריו. עם סיום בנייתה של הדירה, כשנתיים לאחר נישואיהם, עברו הצדדים להתגורר בדירה, הקימו משפחה, וחיו בה במשך 17 שנים, עד שיחסיהם עלו על שרטון. במהלך נישואי הצדדים, בשנת 1992, ערך הבעל צוואה במסגרתה ציין כי אינו מוריש לאשתו דבר מרכושו, לרבות דירת המגורים, ואולם לאורך כל שנות הנישואים לא ערכו הצדדים הסכם ממון, ואף בקשה זו לא הועלתה ע"י הבעל.
האשה הגישה תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה במסגרתה טענה כי זכאית למחצית מהזכויות בדירת המגורים. ביום 14.10.2007 ניתן פסק הדין המקבל את עתירתה של האשה, ונפסק כי האישה זכאית למחצית מהזכויות בדירת המגורים.
דוגמא נוספת לכך ניתן למצוא בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בפני כבוד השופטת אלה מירז (תמ"ש 4354-02-09), שם דובר על אישה אשר רכשה דירת מגורים בשנת 1986 (כ- 4 חודשים לפני שנישאה לבן זוגה), באמצעות כספים שקיבלה מהוריה. עם נישואיהם עברו להתגורר בדירה בה גידלו את ארבעת ילדיהם, וזאת עד לשנת 2006, שנה בה עבר "חתול שחור" בין בני הזוג – ודרכיהם נפרדו.
עוד בטרם הנישואים הבהירה האשה לבן זוגה כי דירה זו הינה קניינה הבלעדי, ואין בכוונתה לשתפו בה. יתרה מכך, ועל מנת לחזק ולהבליט את כוונתה זו, טרחה האישה ואף ערכה צוואה בה הורישה את מלוא זכויותיה בדירה - למשפחתה.
יחד עם זאת, למרות הצהרת האישה והחלטיותה, פסק בית המשפט כי לבן זוגה 40% מהזכויות בדירת המגורים, וקבע כי:" בן זוג הרוצה להבטיח את בעלותו בדירה טוב אם יעשה הסכם ממון. אין בעריכת צוואה כדי להבטיח את הבעלות... המדובר בבני זוג שחיו בדירת המגורים 23 שנים מאז נישואיהם בשנת 1987. בני הזוג גידלו בדירה את ארבעת ילדיהם... עם זאת, לאור השיקולים שיפורטו מצאתי לנכון מטעמי צדק והגינות לצמצם את חלקו של הנתבע בדירה לפחות ממחצית.."
לסיכום : בתקופה שבה זוגות כה רבים מתגרשים מדי שנה, על מנת להבטיח כי זכויותיך בדירת המגורים, שנרכשה מכספך הבלעדי, עוד בטרם פגשת ו/או נישאת לבת זוגתך, מומלץ לערוך הסכם ממון אשר יסדיר באופן ברור את זכויותיו של בן הזוג האחר.
הכותבת: עו"ד מורן אלסאיג בני מתמחה בתחום דיני המשפחה והירושה, ומייצגת בכל הערכאות השיפוטיות – החל מבתי המשפט לענייני משפחה, דרך בתי הדין הרבניים ועד לערכאות הערעור.
האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או הימנעות מהם. כל המסתמך על האמור בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד, ואחריותו לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכותו על האמור, תחול עליו בלבד.
מאמר זה מנוסח בלשון זכר אך מתייחס גם ללשון נקבה, ונכון גם בסיטואציה הפוכה.