חפש

מזונות שוויון וצדק בראי בית המשפט

מזונות שוויון וצדק בראי בית המשפט

בפס"ד שהתפרסם בימים אלה (תמ"ש(טב) 15939-10-10 א.כ. נ' א.ס, פורסם בנבו) דן השופט זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בטבריה בעניין גובה מזונות של ילדים בן שלוש ובת שמונה חודשים וקובע כי למרות שבהתאם לממצאיו, המזונות ההכרחיים הנדרשים לילדים הם 3,400 ₪, הרי שבשל הכנסותיו הנמוכות של האב ובשל עקרונות של "שוויון וצדק" הוא פוסק סך של 2,800 ₪ בלבד עבור מזונותיהם (סכום זה כולל הוצאות מדור ואליו מתווספות הצאות בריאות וחינוך חריגות).

השופט שוטח את משנתו וקובע כי למרות שלכאורה, בהתאם לדין העברי על האב לשלם את מלוא מזונותיהם ההכרחיים של  ילדיו (בניגוד למותרות בהם חייבים האב והאם יחד) ואין להתייחס ע"פ הדין לגובה השתכרותו של האב, הרי שעדיין עקרונות של צדק ושוויון מחייבים התחשבות באב, אשר משכורתו נמוכה ועל כן יש להטיל חלק מנטל המזונות המינימליים גם על האם (שמשכורתה נמוכה מזו של האב). יצויין כי ניתן למצוא פסקי דין אחרים אשר טוענים כי על האם לשאת בחלק מדמי המזונות המינימליים של ילדיה, פס"ד כזה הוא עמ (י-ם) 367/02 (פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו) ובו הפחיתה השופטת בן עמי מזונות מינימליים שנפסקו בבית משפט. לטענתה ניתן לעשות כן בשלוש דרכים: בהתאם לחוקי היסוד, לדיני היושר של המשפט העברי או תוך החלת החוק לדיני משפחה מזונות  על אישה יהודיה, מאחר והיא פטורה לחלוטין ממזונות ילדיה, בהתאם לדין העברי, לפי דעות מסוימות. קיימים פסקי דין נוספים הדוגלים בצמצום המזונות המינימלים כדי   להגביר את השוויון כטענת פסקי הדין, בין האב לאם. כדוגמת תמ"ש (ת"א) 82010/96, סער נ' חפר (תק-מש 97 (4) 1).

לדעתי השימוש בעקרונות "צדק ושוויון" אינו במקומו כאן והורדת רף מינימום מזונות לקטין לא תרבה לא צדק ולא שוויון, אלא תגרום לפגיעה אנושה ולא צודקת בקטין ובאמו וזאת ממספר סיבות:
ראשית, נראה לי שאין חולק על כך שגם כאשר בית משפט קובע את מלוא דמי המזונות המינימליים לילד (העומדים כיום על מעט יותר מ-1,300 ₪) עדיין תאלץ אמו להשתתף בהוצאותיו גם עבור צרכים הכרחיים ובלשון פשוטה:  במדינת ישראל שנת 2011 אין ילד שיכול לשרוד מסכום של 1,300 ₪ לחודש! גם לאחר פסיקת מזונות בגובה זה תשתתף האם במזונות בנה באופן משמעותי ואם לא- יסבול הילד מחסור חמור.    

שני עניינים אחרים שבאופן מפתיע מאוד כלל לא באים לידי ביטוי בפסקי הדין הם עניין הטיפול בילדים ועניין הסדרי הראייה.     
בעניין הטיפול בילדים, בית המשפט כלל אינו שוקל את העובדה שהאם מקדישה את מיטב זמנה וכוחה לגידול הילדים בעוד האב אינו עושה זאת, בנוסף ביהמ"ש כלל אינו רואה לנכון להתייחס לתדירות המפגשים שבין האב לילדים ואורכם במקרה הספציפי, כביכול אין כל קשר בינם לבין תשלום המזונות.    

בעניין הטיפול הרי שיש להזכיר שלו היה על האב לשכור מטפלת עבור ילדיו, אשר תעשה את המטלות אותן ממלא האם עבור ילדיה היה עליו לשלם לה אלפי שקלים נוספים. אינני מדברת כלל על תשלום דמי טיפול, שאינם נכללים כמובן בתוך "המזונות המינימליים" אלא על התחשבות בעצם הטיפול האימהי ובשוויו הכלכלי (ניתן לומר כי, כפי שבעת גירושין הטיפול בילדים מקבל משמעות כלכלית שכן האם המטפלת תזכה למחצית מזכויות שנצברו אצל האב המפרנס בשל עובדת היותה המטפלת, כך יש מקום גם בעת קביעת המזונות לכמת את שווי הטיפול).

בנוסף לטיפול היומיומי, האם הינה כמעט תמיד זו אשר נאלצת לקחת ימי חופש בחופשות הארוכות מביה"ס, כאשר הילד חולה או כאשר אחד ההורים נקרא לבית הספר.
בפסה"ד של השופט זגורי, חייב האב לממן מחצית מעלות קייטנה למשך חודש חופשה אחד בלבד ומה יהיה בחודש השני לחופשה, האורכת כידוע חודשיים? את האב לא ניתן לחייב לקחת את הילד למשך שבועיים ושוב תהיה זו האם שתאלץ לקחת חופשה או לשלם לבדה עבור קייטנה נוספת.

גם הסדרי הראייה אמורים להיות מרכיב משמעותי בשיקול קביעת המזונות אך במפתיע, הם כלל אינם מהווים שיקול בפסיקת מזונות. כמו כן, לא ניתן משקל לכמות ואיכות הזמן אשר מקדיש האב לילדו. אינו דומה אב המקפיד לקחת את ילדיו להסדרי ראייה סדירים ומשמעותיים לאב אשר אינו טורח לעשות כן ואין מדובר רק בתרומה הכלכלית של השתתפות בארוחות, שבתות, חגים וכיוצ"ב (אשר היא כשלעצמה חשובה) אלא בעצם ההשתתפות בעול גידול הילדים והטיפול בהם, השווים, כאמור, כסף.    

אחת הדוגמאות להיעדר השוויון בהתייחסות לאב ולאם אליו שואף, כביכול, השופט, בא לידי ביטוי באחד מהסעיפים בהחלטתו העוסק  בעניין הנחות בתשלום ההוצאות החריגות וזו לשונו:  
 
"הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום  
 הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהאם  
 תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות
 ו/או מתן הנחות והטבות. תנאי זה מהווה תנאי סף לחיוב האב בתשלום חלקו  
 בהוצאות החריגות והאב רשאי לדרוש אישור על כך – ככל שניתן להשיג אישור
 כאמור".


לא די בכך שהאם, כמשמורנית, מטבע הדברים  היא זו אשר נושאת במלוא עול הטרחה של אבחון הבעיות, איתור המומחים, ליווי הילד אליהם ועוד אלא שבית המשפט  פוטר את האב מתשלום חלקו בהוצאותיה (ההוצאות המלוות בקבלות ולא חלילה ההוצאות עבור הזמן, הדלק והפסד העבודה) אם לא תוכיח האם באמצעות אישורים רשמיים כי הצליחה למצות את זכויותיה בבירוקרטיה הישראלית הסבוכה והבלתי האפשרית וזכתה לכל הנחה אפשרית לאחר שבלתה את מיטב שעותיה במשרדי הרווחה וביטוח הלאומי, לא הגיוני יותר לחלק את הטרחה במיצוי הזכויות בין שני האפוטרופסים הטבעיים?

אין ספק כי כל עוד לא יכיר בית המשפט בערך הכלכלי המשמעותי שיש לטיפול בילד, הגבוה בהרבה מסך של 1,300 השקלים המהווים מזונות מינימליים, לא יהיה לא שוויון ולא צדק

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.
הוך, שחור-אנגלמן, משרד עורכי דין
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס