גניבת זרע

"וַתאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת-אֲבִיהֶן-יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט מֵאֲבִיהֶן. וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב, הוּא אֲבִי-מוֹאָב עַד-הַיּוֹם. וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי, הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן עַד-הַיּוֹם". (בראשית יט, לא).

הטענה של "גניבת זרע" עולה במשפטים העוסקים בתביעת מזונות, ו/או תביעת אבהות, שאותה מגיש הקטין שנולד כתוצאה ממעשה זה כנגד אביו, בדרך כלל באמצעות אמו. במקרים בהם, אין הסכמה בין הצדדים על נסיבות הכניסה להריון, האב מציג את הכניסה להריון כ"גניבת זרע", ואילו האם מציגה זאת כתוצאה טבעית וצפויה של היחסים ביניהם.

בתביעות מסוג זה טענת הגבר היא כי הוסכם בין הצדדים כי האם לא תיכנס להריון, לעיתים אף מציג הגבר התחייבות האם בכתב כי היא תשתמש באמצעי מניעה בטוחים. גישת בתי המשפט כי טענה זו אינה יכולה להוות הגנה ראויה ואינה תיבחן בתביעה למזונות ו/או תביעת אבהות לגבי התינוק שנולד. קרי, מהבחינה המשפטית, אין בטענה זו כדי למנוע את אבהותו, ציווי בדיקת אבהות (בדיקת רקמות), חיוב במזונות ובכל חובה אחרת. ומהבחינה המוסרית, לא ניתן לחייב אב לאהוב את הילד ולקיים הסדרי ראיה.

עמדת הפסיקה בתביעת מזונות מסוג זה היא כי "גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן, הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוואנטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין". כלומר, האב חייב במזונות ילדו, גם אם הילד נולד בנסיבות של "גניבת זרע" - זו ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון לפני שנים רבות ולא שונתה עד היום.
הדברים שהובאו לעיל, נכונים במישור של הקטין התובע תביעת מזונות ו/או תביעת אבהות נגד האב. אולם לעיתים בעקבות תביעת מזונות של הילד נגד האב, מגיש האב תביעה אזרחית כנגד האם, בעילה נזיקית ו/או עפ"י חוק החוזים, שתפצה אותו על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהמרמה שהפעילה נגדו. אולם, קיים קושי ממשי לגבר ונטל כבד להוכיח שאכן היתה מרמה או כוונת הטעיה בקשרים בינו לבין האם – עד כה לא התקבלה בישראל תביעה כזו.

טענה של "גניבת זרע" עלתה גם במישור הפלילי ואף למצער, שימשה לרצח. בע"פ 4269/99 פלוני נ' מ"י הורשע הנאשם ברצח אם בתו. הנאשם קיים מערכת יחסים עם המנוחה, במסגרתה נולדה בתם. משנפרדו בני-הזוג, התחייבה האם שלא לתבוע את האב לשלם מזונות לקטינה, האב לא התכחש לאבהותו אך התעלם מהבת. עם השנים תבעה האם תביעת מזונות. הצדדים החלו במשא-ומתן לגיבוש הסדר. האב נפגש עם האם – קרע את טיוטת ההסכם שגובש וירה בה למוות. במשפט טען, בין היתר, כי משנודע לו על ההריון הלא רצוי – סירבה האם לבצע הפלה וכי מדובר "בגניבת זרע". הטענות נדחו והוא הורשע ברצח ונידון למאסר עולם.

אין במאמר זה ובאתר זה בכלל משום המלצה, דעה משפטית או ייעוץ משפטי או תחליף לכך; יחד עם זאת, התוכן באתר לא מתיימר להיות מדוייק ו/או מקיף ו/או עדכני ויש להבין שמידע משפטי מטבעו מתיישן. מבקר שבוחר להסתמך על האמור באתר, עושה זאת באחריותו המלאה ועל דעת עצמו בלבד.