נהיגה בשכרות - מה הזכויות שלך?

מהי עבירת נהיגה בשכרות ומה העונש בגינה?
 
נהיגה בשכרות:
 
סעיף 64 לפקודת התעבורה התשכ"א 1961 מגדיר מהו "משקה משכר" - משקה שריכוז האלכוהול בו גבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת; לעניין זה, רישום ריכוז האלכוהול על גבי מכל המשקה יהיה ראיה לכאורה לריכוז האלכוהול המצוי במשקה:
 
• מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;

• שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה - דגימת נשיפה); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו.

• שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה.

• נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר חשד סביר כי אותו אדם היה בין הגורמים לתאונה, רשאי רופא שהוסמך לכך בידי שר הבריאות שאליו הובא הנפטר, ליטול ממנו דגימת דם או נוזל גוף אחר, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, והכל אם ביקש זאת השוטר; בסעיף קטן זה, "שוטר" - כפי שקבע שר התחבורה.

• שוטר הדורש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד. (ב3)     

   
• נטילה של דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות סעיף זה, תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי-נוחות וכאב.

• נטילה של דגימת נשיפה תיעשה בידי שוטר, ברכב שבו נהג או נסע האדם שממנו נדרשה הדגימה, סמוך לו או במקום אחר שיורה השוטר.

• נטילה של דגימת דם תיעשה בידי בעל מקצוע רפואי כהגדרתו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - חוק החיפוש), המוסמך כדין ליטול דגימת דם; נטילת הדגימה תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול דגימה כאמור, לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה.

• בעל מקצוע רפואי יברר עם האדם ממנו נדרשה דגימת דם, קודם נטילתה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה; התעורר חשש סביר כי נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של אותו אדם פגיעה שאינה נובעת ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע הרפואי דגימת דם כאמור; ואולם, בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא יבדוק את האדם, ולא ייטול ממנו דגימת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר כי אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.

• לצורך נטילת דגימת דם, שתן או נשיפה לפי סעיף זה, מוסמך שוטר לעכב את האדם ממנו נדרשה הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, ואולם אם נטילת הדגימה היתה ממי שאינו חשוד, לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.  
נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בשכרות,  אסורה היות ואדם הנמצא בדמו אלכוהול יותר מן המותר בחוק נוטל על עצמו סיכון של מעורבות בתאונה אם אפשרות לגרימת חבלה לרכוש או לאדם ואף לגרוע יותר מוות .

 
הדרכים לקבוע האם הנהג נמצא תחת השפעת אלכוהול  ואת רמת ריכוז האלכוהול הם:
• בדיקת נשיפה.
• בדיקת שתן.
• בדיקת דם.
• התנהגות הנהג .
 
המצבים בהם החוק מתיר לשוטר לבצע בדיקת שכרות:
שיש לשוטר חשד סביר להניח שהנהג שיכור – הקריטריונים לחשד סביר הם:
 • דיברו של הנהג איטית ומבולבלת.
• הופעתו מרושלת.
• הנהג לא יכול ללכת על קו ישר מבלי להתנדנד.
• הנהג לא יכול להניח את ידו על אפו מבלי להחטיא.
• ריח חריף של אלכוהול הנודף מפיו של הנהג .

 כיום המלחמה נגד הנהיגה בשכרות הינה בהאצה מרובה וזאת בשל הערכה כי זהו גורם מרכזי לתאונות הדרכים, מה גם, נהיגה בשכרות עלולה להביא לתאונות קטלניות ביותר ראה לדוגמה:

5002/94 ירמיהו בן איסק נ' מ"י – מצאו אצלו 47% אלכוהול בדם אך מדדו שעה וחצי לאחר התאונה בשעת התאונה רמת הכוהל הייתה בין 62-67 ולכן הייתה פה נהיגה בשכרות. התאונה הייתה במגדל העמק בה הנהג עקף פס לבן והתנגש ברכב  וגרם למוות. הנהג הואשם בהריגה בנהיגה בשכרות, בעקיפה בפס לבן ריבוי עבירות אלו מעיד על פזיזות ומודעתו לסכנה.
 
 ענישה על נהיגה בשכרות:
המחוקק קבע את רף הענישה בעבירה של נהיגה בשכרות והעמיד אותו על שנתיים פסילה. זאת, גם בלא שהתלוו לנהיגה בשכרות עבירות נוספות
 
 המדובר בעונש חמור לכל הדעות, ואולם הוא נקבע בכוונת מכוון כמענה לתופעה חברתית מסוכנת ביותר של נהיגה בשכרות, אשר גובה קורבנות בנפש וברכוש. העלאת רף הענישה וקביעת עונש מינימום נועדו להבהיר לנוהגים ברכב, כי עונש פסילה לתקופה של שנתיים הוא העונש הצפוי לעבירה של נהיגה בשכרות, והוא יוטל על-ידי בית-המשפט בדרך-כלל, זולת במקרים מיוחדים אשר יצדיקו סטיה ממנו.
 
בית-המשפט העליון נדרש בעת האחרונה בשורה של החלטות לנושא הענישה הראויה בעבירה של נהיגה בשכרות וחזר על כך, כי על בתי המשפט לגזור את עונש המינימום שנקבע בחוק, כאשר על שיקולי השיקום האינדיבידואלי וההתחשבות בנסיבות האישיות לסגת בפני האינטרס הציבורי. באופן זה ידע כל נוהג ברכב, כי הנהיגה לאחר שתיה אסורה, וכי הנוהג לאחר ששתה מעמיד עצמו בסיכון של פסילת רשיון הנהיגה שלו לתקופה של שנתיים לפחות.
 
ב-רע"פ יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל היה מדובר במי שנהג בשכרות כאשר אורות רכבו כבויים. בית-המשפט לתעבורה גזר עליו, בין היתר, עונש פסילה למשך שנתיים, והערעור שהוגש על גזר-הדין נדחה. בבית-המשפט העליון טען המבקש לקיומן של "נסיבות מיוחדות" כדלקמן: לא נגרמה תאונת דרכים, המבקש הוא נהג ותיק, והמקרה שארע הוא חד פעמי עבורו.
 
כמו-כן, המדובר באדם מובטל אשר זקוק לרשיון הנהיגה לצורך חיפוש עבודה. בית-המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור והוסיף: "...תאונות הדרכים הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה ומכיוון שנהיגה תחת השפעת אלכוהול הינה אחד הגורמים המרכזיים לתאונות אלו, מדיניות הענישה מחייבת בחירה באמת מידה מחמירה".
 
החלטה נוספת ניתנה ברע"פ שלמה אזולאי נ' מדינת ישראל. שם היה מדובר במי שנהג בשכרות. זאת ותו לא. בית-המשפט לתעבורה גזר עליו, בין היתר, עונש פסילה למשך שנה. הערעור לבית-המשפט המחוזי נדחה. בבקשה לרשות ערעור טען המבקש, כי רמת החריגה מרמת האלכוהול המותרת היתה נמוכה, וזו התגלתה עקב בדיקה שגרתית ולא בעקבות תאונת דרכים או נהיגה מסוכנת.
 
גם שם היה מדובר בנהג ותיק, שמעולם לא הסתבך בתאונת דרכים. בית-המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור והוסיף, כי "העונשים שנגזרו על המבקש הם קלים ביותר ולא היה מקום להמתיקם, אפילו היו בפי ב"כ המבקש טעמים משכנעים יותר מאלה שהביא".
 
עוד יש להזכיר את רע"פ בדיר אמג'ד נ' מדינת ישראל' שם נדחתה בקשת רשות ערעור של מי שבית-המשפט המחוזי החמיר בעונשו והטיל עליו עונש פסילה לתקופה של שנתיים בגין עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש.
 
וכך אומר בית-המשפט העליון: "כל אשר עשה בית-המשפט קמא היה להפעיל את עונש המינימום הקבוע בחוק. בכך תיקן קביעה שגויה של בית-המשפט לתעבורה, בהתאם לנסיבות הארוע, לעברו של המבקש, ובעיקר בשל עונש המינימום הקבוע בחוק לעבירות מן הסוג אשר ביצע המבקש".
 
לסיכום, לא למותר להזכיר את רע"פ אליעזר סויסה נ' מדינת ישראל, שם, נקבעו העקרונות הבאים:
 
"נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסכנת את חיי הציבור ומעידה על התנהגות רשלנית וקלת דעת... בית משפט זה חזר וקבע, כי 'בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ'...

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.