הלנת שכר

"לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ עַד בֹּקֶר " . "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא-תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ" .

עובד שכיר המבצע עבודה למען מעבידו זכאי לקבל את שכרו, ובזמן. עיקרון זה נקבע כבר  כאחת המצוות הבסיסיות בתורה, ומולה נקבע האיסור להלין את שכר השכיר. הלנת שכר היא אי תשלום השכר עד הערב, כך שהשכר לן במשך הלילה. באותם ימים נהוג היה לשלם לעובד השכיר את שכרו בו ביום, עם סיום העבודה. ואי התשלום בו ביום ודחייתו למחרת או יותר נחשבו הלנת שכר, והיוו עבירה על מצווה בסיסית של התורה.
העיקרון נקבע אז, וכמו עקרונות אחרים ביחסים בין בני אדם (איסור רצח, איסור גניבה, יום מנוחה שבועי ועוד ועוד), גם הוא נכנס לתוך ספרי החוקים של העולם המערבי כחלק בלתי נפרד מהחוק האזרחי הרגיל. שום קשר לדת.

חוק הגנת השכר נחקק בישראל בשנת 1958 וקבע את החובה לשלם שכר. כיצד, מתי, ומה קורה כאשר מעביד אינו עומד בחבות אלה?
כאמור, במקורה "הלנת שכר" הייתה אי תשלום השכר בטרם ירד הלילה והשכר "לן" במשך הלילה בכיסו של המעביד. כיום הלנת שכר הינה אי תשלום השכר במועד. חוק הגנת השכר קובע מהו שכר מולן ובאילו מקרים ייחשב השכר כמולן.
הלנת שכר, על פי חוק הגנת השכר, היא אי תשלום שכר בזמן שנקבע לתשלומו. הלנת שכר יכולה להתבטא באיחור בתשלום השכר, והיא יכולה להתבטא  באי תשלום השכר כולו או חלק ממנו, בדרך של ניכוי מהשכר של רכיב שאינו מותר בניכוי.

אי תשלום שכר במועד
החוק מדבר על מתכונות שכר שונות ועל מועדים שונים לתשלום שכר, כשמדובר בשכר עבור עבודה מסויימת או על שכר שאינו שכר חודשי. נתייחס כאן רק לשכר המשולם בדרך הנפוצה ביותר – שכר חודשי.
המועד לתשלום שכר המשתלם על בסיס חודשי הוא עם תום החודש עבורו הוא משולם. דרך המלך בתשלום שכר חודשי, על פי החוק, היא תשלום השכר ב-1 לחודש העוקב לחודש עבורו הוא משולם.

אם כך, מדוע משלמים מעבידים רבים את השכר ב-9 או ב-10 לחודש? התשובה נעוצה בסעיף ההגדרות שבחוק הגנת השכר. שם נקבע כי היום הקובע לצורך השאלה האם השכר המשולם באיחור נחשב שכר מולן, הוא היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה. פירוש הדבר הוא, כי שכר ששולם עד ה-9 לחודש, לא ייחשב כשכר מולן. ואילו שכר ששולם מה-10 לחודש ואילך נחשב שכר מולן מה-1 לחודש.

על פי החוק, פיצויי פיטורים נחשבים גם הם שכר מולן. את פיצויי הפיטורים יש לשלם בתוך 15 יום מיום סיום יחסי עובד מעביד, ואם לא שולמו פיצויי הפיטורים בתוך 30 יום מיום סיום יחסי עובד מעביד, הם נחשבים מולנים מיום סיום היחסים. במאמר זה לא נתייחס בנפרד לסוגיית איחור או אי תשלום פיצויי פיטורים, אולם הדברים בהמשך מתייחסים גם להלנת פיצויי פיטורים.

החוק קובע פיצוי כבד במיוחד על הלנת שכר. הפיצוי עומד על 5% לשבוע עבור השבוע הראשון שאחרי ההלנה, ו-10% לכל שבוע או חלקו מהשבוע שאחריו ואילך עד התשלום או הפרשי הצמדה בתוספת 20% לכל התקופה שהמועד שנועד לתשלום ועד התשלום, לפי הגבוה מבין השניים. אלא שהחוק מסמיך את בית הדין לעבודה הדן בעניין להפחית את פיצויי ההלנה או לבטלם אם השכר לא שולם במועד עקב טעות כנה, או עקב חילוקי דעות שיש בהם ממש, ובלבד שהסכום שאינו שנוי במחלוקת שולם במועדו.

בפועל, בחיי המעשה, חיוב מעביד בתשלום פיצויי הלנת שכר הוא נדיר ביותר. בית הדין הארצי לעבודה פסק כי לבית הדין הדן בעניין שיקול דעת אם לפסוק פיצויי הלנה, ובעקבות זאת נוטים בתי הדין לעבודה להימנע מפסיקת פיצויי הלנה, בין על ידי הפעלת סמכותם להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה, ובין בהתעלמות מסוגיית פיצויי ההלנה. בעיקר בולט הדבר בפסקי דין בהעדר הגנה. קורה לא אחת שמעביד לא מגיב על כתב תביעה שקיבל ולא מגיש כתב הגנה. לבית הדין יש סמכות, במקרה כזה, לתת פסק דין בהעדר הגנה. ברוב פסקי הדין הניתנים בהעדר הגנה, אין נפסקים פיצויי הלנה כאשר נתבע שכר מולן, וזאת ובלא הנמקה ובלא שעומדת בפני בית הדין גירסה שיש בה כדי להצדיק את הפעלת הסמכות להפחתת פיצויי ההלנה. והכוונה למקרים בהם תובע עובד שכר שפשוט לא שולם לו.

עוד סוג של הליכים בהם נוהג בית הדין כדבר שבשגרה להתעלם מפיצויי ההלנה הוא תביעות הנוגעות לאיחור בתשלום השכר. לא פעם קורה שהשכר משולם באיחור, גדול או קטן, והכוונה לתשלום השכר אחרי ה-9 לחודש. כאשר משולם השכר באיחור, ויש דוגמאות לאיחורים חוזרים ונשנים בתשלום השכר, אם מוגשת תביעה שעניינה רק פיצויי ההלנה, שכן השכר עצמו שולם (באיחור), נוטה בית הדין בדרך כלל להימנע מלפסוק פיצויי הלנה, או שהוא פוסק פיצוי הלנה מופחתים.

ניכויים מהשכר
מתכונת שונה של הלנת שכר היא ניכויים מהשכר. סוג אחד של ניכויים הוא ניכויים המתחייבים מהחוק – מס הכנסה וביטוח לאומי, ושל חלק העובד בהפרשות הסוציאליות – קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, קופת גמל או קרן השתלמות – ואי העברתם לתעודתם.

נבהיר: מדובר בביצוע ניכויים משכר העובד, לצורך העברת לקופה כחלק העובד. הניכויים מבוצעים, ושכר העובד נטו משולם ללא סכומים אלה, אך הכספים אינם מועברים לתעודתם. זוהי קודם כל הלנת שכר, שכן סכום שהעובד זכאי היה לקבלו – אינו משולם לו. אולם זוהי גם עבירה פלילית. תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, שנכנס לתוקף ביום 1.2.09, קובע כי אי העברת כספים שנוכו משכר עובד לצורך העברתם למי שלו נועד הסכום הינו עבירה פלילית הנושאת עונשים חמורים: 30 חודשי מאסר או קנס העומד ביום כתיבת מאמר זה על לא פחות מ-1,212,000 ₪ (מיליון ומאתיים ושניים עשר אלף ₪).

סוג אחר של ניכויים אסורים הם ניכויים שלא הותרו בחוק הגנת השכר. החוק מתיר סוגים שונים של ניכויים ניכוים המתחייבים מהחוק, תרומות שהעובד הסכים בכתב לניכויים, דמי חבר או דמי טיפול ארגוני-מקצועי בארגון עובדים, כספים לקופת גמל, מקדמות וחוב שיש לגביו התחיבות בכתב של העובד.

קנסות משמעתיים מותרים בניכוי אך ורק אם הם הוטלו בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חוק. אותם "קנסות" שמעבידים מתיימרים לנכות מעובדיהם עקב סיבות שונות כגון: איחורים, חוסר בקופה או נזק לרכב, הם אסורים ומהווים הן הלנת שכר והן עבירה פלילית, אשר על פי תיקון 24 הנ"ל נושאת קנס העומד ביום כתיבת מאמר זה על 67,300 ₪.
ונזכיר שוב: עונשים אלה הם בנוסף לסנקציות האזרחיות שמטיל החוק, בדמות פיצויי ההלנה.
אלה הסנקציות, האזרחיות והפליליות, שמטיל החוק על הלנת השכר המתבצעת בדמות ניכוי סכומים שאין לנכותם או ניכוי סכומים ואי העברתם לתעודתם.

התופעה של הלנת שכר נפוצה בישראל יותר במתכונת של ניכויי שכר ופחות במתכונת של אי תשלום. יש מקרים של אי תשלום, והם מתרחשים בעיקר כאשר מקום עבודה נכנס לקשיים כלכליים, או כאשר עובד נדרש לתקופת ניסיון והמעביד מנסה לקבוע כי אין תשלום שכר ע תקופת ניסיון, התלמדות, חפיפה וכד'. כאן המקום להבהיר: עובד זכאי לשכר על כל זמן שהוא מקדיש למעביד. יהא זה זמן של התלמדות, חפיפה, הכשרה, או על מתכונת אחרת שבה העובד מוכשר לעבודתו ואינו עובד עצמאית. הוא זכאי לפחות לשכר מינימום על זמן זה, ואי תשלום הינו בגדר הלנת שכר.

הלנת שכר נפוצה פחות במקומות העבודה הגדולים ויותר אצל מעבידים קטנים. הלנת שכר תמורת הכשרה במתכונותיה השונות נפוצה יותר במסעדות בתי קפה ופאבים. ניכוי "קנסות" נפוץ בתחנות דלק, וכן בסקטור המסחר.
המשבר הכלכלי שהחל בספטמבר 2008 הביא עימו תופעות של הלנת שכר בצורותיה השונות. איחורים בתשלום השכר ואי עברת ניכויים לתעודתם הן הצורות היותר נפוצות של הלנת שכר שהתלוו למשבר הכלכלי האחרון.

תביעה על הלנת שכר - קשיים
עובד המבקש לתבוע את מעבידו על הלנת שכר חייב למהר ולהגיש את תביעתו. החוק קובע מועדי התיישנות קשיחים וקצרים מאד, יחסית למועדי ההתיישנות הרגילים, הנמדדים בשנים. הזכות לפיצויי הלנת שכר מתיישנת אם לא הוגשה תוך שנה מהיום שנועד לתשלום השכר אם השכר לא שולם, ו-60 יום (הניתנים להארכה ל-90 יום) אם השכר כן שולם (כמובן באיחור). יחד עם זאת, אם הלין המעביד את השכר 3 פעמים בתוך תקופה של 12 חודשים רצופים במהלך 3 שנים לאחר ההלנה הראשונה מוארכת תקופת ההתיישנות ל-3 שנים.  
יש להוכיח את סכום השכר הנתבע, כאשר הוא גבוה משכר המינימום. החוק מחייב שלם לכל עובד את שכר המינימום. אולם כאשר השכר המוסכם גבוה משכר המינימום, יש להוכיח בראיות טובות, רצוי במסמכים, את גובה השכר המולן.
אולם המכשול העיקרי בתביעה על הלנת שכר הוא הימנעות בתי הדין לעבודה לפסוק פיצויי הלנה לעובד ששכרו הולן או שנפגע מניכויים שאין לבצען או שלא הועברו לתעודתם. תיקוני החקיקה שהטילו עונשים כבדים על  ניכויים אסורים ועל אי העברת ניכויים לתעודתם נולדו כתוצאה מכך שבתי הדין לעבודה כמעט ואינם פוסקים פיצויי הלנת שכר.
תיקוני החקיקה ביטאו את רצונם של המחוקקים לתת מענה לתופעה של הלנת שכר וניכויים אסורים וכאלה שאינם מועברים לתעודתם. קביעת עבירות פליליות שעונשים כבדים בצידם, נועדה ליצור הרתעה יעילה כנגד תופעות אלה הקימות שנים רבות האם ישיג המהלך את מטרתו? ימים יגידו.

מאת: עו"ד רענן קריב, עו"ד ומגשר