חפש

פסק דין-עו"ד רני רוזן זרחיה

פסק דין-עו"ד רני רוזן זרחיה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

 

תא"מ 13017-01-20 גורן נ' חיקייה

 

 

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובעת:

 רינה גורן

ע"י ב"כ עו"ד רני רוזן זרחיה

נגד

הנתבעת:

שושנה גורן חיקייה

ע"י ב"כ עו"ד אלי פרי

     

  1. התובעת הגישה תביעה על סך של 35,000 ₪ כנגד הנתבעת. מהות התביעה: כספית, נזיקית. התובעת מפרטת כי בין הצדדים נחתם בחודש אפריל 2013 הסכם שכירות בקשר עם סטודיו שהושכר לתובעת למגורים ולעבודה ברחוב דיצה 1 בתל אביב(להלן: "הנכס" ו/או "הדירה"). תנאי ההסכם היו: שכר דירה בסך 4,800 ₪ לחודש, ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 15,000 ₪ והשקעה של התובעת בסך של כ- 20,000 ₪ מאחר שבאותה עת לא הנכס לא היה ראוי למגורים (ראה סעיף 3 לכתב התביעה). ההסכם לשנה עם אופציה להארכה. התובעת ממשיכה ומפרטת כי מסרה לנתבעת את הערבות הבנקאית, פעלה בנכס על מנת להשביח אותו ושילמה את דמי השכירות כסדרם.

  1. התובעת מפרטת כי חודש לפני תום תקופת השכירות ביקשה הנתבעת לשנות את תנאי השכירות באופן שדרשה ערבות נוספות בסך של 15,000 ₪ וכן ביקשה להעלות את שכר הדירה  לסך של 6,000 ₪ לחודש במקום 4,800 ₪. התובעת לא הסכימה ובין הצדדים הוסכם כי ההסכם יוארך בעוד חודשיים ובגינם  תשלם התובעת לנתבעת סך של 6,000 ₪ לחודש. התובעת שילמה סכום זה וכאשר ביקשה את הערבות בחזרה סירבה הנתבעת להשיבה. התובעת מציינת כי נאלצה לעבור למחסן זול ונאלצה לחזור לגור עם הוריה.

  1. רכיבי התביעה : החזר הערבות הבנקאית על סך 15,000 ₪, סך של 20,000 ₪ בגין שיפוץ והשקעה בנכס וכן סך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
  2. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת, ומציינת כי מדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי קיצוני על גבול ההתיישנות בגין אירועים שאירעו לפני למעלה משש שנים. הנתבעת מציינת שהתובעת לא נתנה הסבר לשיהוי.

  1. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי  היא ילידת שנת 1931 והקשר בינה לבין התובעת היה באמצעות בנה של הנתבעת, מר רם חזקיה. הנתבעת מציינת כי סוכם עם התובעת על הסכם לתקופה של 12 חודשים שנחתם ביום 30.4.2013, כן הוסכם שהתובעת תעמיד ערבות בנקאית בסך של 15,000 ₪.

  1. הנתבעת מכחישה את טענת התובעת בקשר לשיפוץ הנכס וטוענת כי נושא זה לא מצא ביטויו בהסכם, התובעת לא השקיעה כספים בהשבחת הנכס ולא הציגה כל מסמך בנושא זה. הנתבעת מציינת כי יש לדחות טענה זו של התובעת אשר בפועל לא רק שלא שיפצה את הנכס אלא גם גרמה לנזקים בנכס.

בנושא זה טענה הנתבעת ששילמה לבעלי מקצוע סך של 3,894 ₪ עבור החלפת תריס גלילה, אשר הושחת על ידי התובעת; סך של 23,600 עבור שיפוץ הנכס וסך של 3,000 ₪ עבור התקנת מזגנים. הנתבעת צירפה בעניין זה חשבוניות והמחאות מיום 19.1.2015 מיום 15.1.2015 ומיום 30.1.2015 (ראה נספח "4" לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת).

  1. הנתבעת מציינת כי ביום 30.4.2014 נחתמה בין הצדדים תוספת להסכם השכירות, במסגרתה התחייבה התובעת לתקן את הנזקים המפורטים בסעיף 5 לתוספת להסכם השכירות.

  1. הנתבעת מציינת כי התובעת לא נדרשה למסור ערבות בנקאית חדשה אלא נדרשה להאריך את תוקפה של הערבות הבנקאית בהתאם לנהלים החדשים שנקבעו בתוספת להסכם השכירות (ראה סעיף 25 לכתב ההגנה). בהקשר זה טוענת הנתבעת כי הערבות מומשה לבקשתה של התובעת וזאת לצורך תשלום דמי השכירות (סעיף 26 לכתב ההגנה).

  1. בתיק התקיים דיון הוכחות בגדרו העידה התובעת, כן העיד מר אלי ליאור אשר היה שכן של התובעת וחלק מקהילת האומנים שעבדו באזור דיצה 1 בתל אביב. מטעם הנתבעת העידו רם חזקיה (בנה של הנתבעת), מר אריאל אברם (עו"ד בהכשרתו) אשר ערך את שני ההסכמים שצורפו על ידי הנתבעת; והנתבעת, הגב' שושנה חזקיה בעצמה.

  1. בהמשך הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

  1. כמפורט בהחלטה מיום 14.3.2021, שלוש מחלוקות מונחות בפתחו של בית המשפט בתיק דנא:

  • מימוש ערבות בנקאית על סך 15,000 ₪. המחלוקת היא למה שימשו כספי הערבות.

  • טענה לשיפוצים שנערכו בדירה בסך של כ- 20,000 ₪ על מנת לשמור על הדירה ולהתאימה למטרת מגורים.

  • טענת התובעת לעוגמת נפש על סך של 15,000 ₪.

             מימוש הערבות הבנקאית

  1. הערבות הבנקאית ניתנה ביום 7.4.2013, מדובר על ערבות שנלקחה מבנק הפועלים בקשר לשכר דירה ותוקפה עד ליום 7.6.2014, עותק מהערבות צורף כנספח "א" לסיכומים (להלן "הערבות הבנקאית"). אין מחלוקת בין הצדדים כי הערבות מומשה. בנושא זה הוצג לבית המשפט בקשה לפירעון ערבות מיום 8.5.2014 (ראה נספח "3" לתצהיר עדות ראשית נתבעת). כן ראה דף חשבון בנק של התובעת מיום ערך 28.07.2014 ,המפרט כי ביום 11.06.2014 מומשה הערבות בסך 15,000 ₪ והחשבון חויב בהתאמה.

במהלך הדיון התברר כי שהבקשה לפירעון ערבות נכתבה על ידי רם חזקיה, בנה של הנתבעת, ונחתמה על ידי התובעת.  בעניין זה ראה עמ' 20 בפרוטוקול הדיון מיום 14.9.2021 בשורה 7: "מציג לך את נספח 3 לכתב ההגנה – מימוש הערבות. זה כתב שלי וחתימה שלי."

  1. גרסת התובעת כי פירעון הערבות הייתה יוזמה של רם חזקיה וזאת מחשש שבשל חובותיה של התובעת היא לא תוכל לממש את הערבות הבנקאית. מאידך, ראה בעניין זה עדותו של מר חזקיה לפיה "לא היה לי חשש כזה מעולם" (עמ' 20, שורה 29) לעניין החשש שהבנק שהנפיק את הערבות ייקח את הכסף ולא יכבד את הערבות. טענת התובעת כי הערבות לא נפדתה לצורך תשלום שכר דירה אלא בשל חשש מנושים. הוסכם, לגרסתה, כי כספי הערבות יוחזקו אצל הנתבעת ויושבו לידה עם תום הסכם השכירות.

  1. עיון במסמכים שהוצגו על ידי התובעת מלמד כי ניתן צו כינוס בעניינה ביום 2.12.2014 בתיק פש"ר 51404-11-14 וצו הפטר על החובות שנצברו מיום 2.12.2014, ניתן ביום 24.05.2018.

  1. אין מחלוקת כי הערבות נפרעה בהסכמת הצדדים. בפני בית המשפט שתי גרסאות בנושא זה. גרסת התובעת, כי הכספים שיחולטו יוחזקו על ידי הנתבעת לביטחון בלבד ויושבו לה בתום תקופת השכירות. גרסת הנתבעת בנושא זה, איננה חד משמעית ראה לעניין זה עדותו של מר חזקיה בעמוד 18, שורות 28-31:

"ש.                 לרינה הייתה מסכים להשכיר בלי ערבות בנקאית?

ת.                    איתה הייתה באופן כללי אני משכיר לאנשים ללא ערבות בנקאית, אצלה פשוט היא הייתה מסכנה וריחמתי עליה והיא ביקשה ממני שאני אפדה את הערבות הבנקאית ואני לא זוכר וזה היה עבור כסף שהיא הייתה צריכה, כי הבנק לא יתן לה כסף, לא היה לה כסף, אם אני זכור זה היה עבור השכירות".

כן ראה עדותו בעמוד 19, שורות 5-6:

"ת.                  הערבות פגה ב- 1.7.2014 ככה כתוב בסעיף 11.3. אין לי את הערבות בפועל אין לי את זה פה במסמכים. אני לא זוכר דברים שהיו לפני שנים.

ש.                    מפנה אותך לתוספת להסכם השכירות מתי מסתיימת התוספת להסכם השכירות?

ת.                    כנראה נרשם בטעות. תאריך של 2015."

כן ראה בעמוד 19, שורות 28-29:

"ת.                  אני לא זוכר מה היה הסיבה. היה לה כל כזמן בעיות כספיות. אני לא זוכר. אני רק זוכר דבר אחר אני אמרתי לה שאני לא זוכר והיא רצתה שאני אפדה את ה ערבות כי לא היה לה כסף."

  1. מלבד האמור לעיל הצדדים לא הציגו בפני בית המשפט קבלות או חשבוניות ו/או כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד על ההתחשבנות שביניהם. בנושא זה לא ברור האם מימוש הערבות היה לצורך תשלום דמי שכירות שלא שולמו או שהיה בו צעד של זהירות, ככל שהיה צורך בצעד שכזה, למנוע מצב בו יהיו קשיים במימוש הערבות וזאת לנוכח חובותיה האחרים של התובעת באותה עת.

  1. בנסיבות העניין ומאחר שהצדדים לא הגדירו באופן מפורש מה הייתה מטרת מימוש הערבות, יישאו בחלקים שווים בתוצאות של מעשיהם. ניתן ליישם את דוקטרינת ה"אשם התורם". ראה לעניין זה ע"א 3912/90  eximin s. A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, מז(4) 064 (1993) הקובע: "אם שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף אחד על רעהו, אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שכל צד יישא בחלקו בנזק".

כן ראה ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (פורסם בנבו; 15.12.2015): "בנסיבות שכאלה, בהן שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה לחוסר ההבנה שנוצרה והנזק שנגרם כתוצאה מכך, ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים"

  1. בנסיבות העניין, קובע שהנתבעת תשיב לתובעת מחצית מסכום הערבות הבנקאית, סך של 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

החזר בגין שיפוצים במושכר

  1. התובעת תובעת מהנתבעת השבה של 20,000 ₪ בגין שיפוצים שבוצעו במקום. בנושא זה הצהירה התובעת, בתצהיר עדות ראשית מטעמה, כי הנכס לא היה ראוי למגורים והיא פעלה כמוסכם בין הצדדים להשביח את הנכס ובמסגרת זאת השקיעה בנכס כספים רבים.

התובעת לא צירפה כל מסמך בנושא זה, אולם בפני בית המשפט הובאה עדותו של מר אלי ליאור אשר העיד: "הייתי שכן בדיצה 4 וזה היה מול הנכס. היא הייתה חלק מן הנכס חלק מן האומנים. הייתי עד לשיפוצים אני זוכר שהיא הייתה שם לפחות שניים פלוס. היא קיבלה חלל תעשייתי. וביקשה את עזרתי בכל מיני עניינים ועזרתי בשמחה על מנת שהיא גם תעבוד שם וגם תגור שם להפוך אותו ללופט למגורים והיא אמרה שמותר... אבל אני עזרתי כחבר ולא בשכר..." (עמ' 8, שורות 18-27). כן ראה: "היא בנתה שם גלריה, סדרה את השירותים ואת הביוב התקינה שם מטבח נורמטיבי שאפשר לחיות בו, שאלתי אותה והיא אמרה שהיא לא רוצה פרטיזני" (עמ' 9, שורות 6-7).

  1. מעדויות הצדדים ומהמסמכים שהוצגו לתיק עולה כי אין המדובר בדירה סטנדרטית. בהסכם השכירות המקורי מיום 4.4.2013 הנכס מוגדר כ"דירה" בעוד שבתוספת להסכם השכירות מיום 30.4.2014 ישנה הרחבה של הגדרת המושכר ומצוין בו כי הנכס המושכר הוא "סטודיו למטרת מגורים בלבד". עוד יצוין כי לא הוצג נסח של הנכס בפני בית המשפט ו/או כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד על ייעודו של הנכס, בעניין זה ראה גם עדותו של עו"ד אריאל אברם, (בעמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 14.9.2021).

  1. עיון בהסכם השכירות מיום 4.4.2013 מלמד כי אין בו כל התייחסות לנושא השיפוצים. קיימת הצהרה בסעיף 7 לגבי מצב המושכר: "השוכר מצהיר ומאשר כי בדק את הדירה ערב חתימתו על הסכם זה ומצאה במצב תקין, מסוידת וצבועה וכי מצבה מתאים לצרכיו דרישותיו ומטרותיו", סעיף 7.2 מציין כי תיקונים, שיפוצים ושינויים בדירה ייעשו בהסכמת המשכיר. עוד יש לציין כי הנספח להסכם שנחתם ביום 30.4.2014 מפרט בסעיף 5 את התיקונים שיש לבצע בדירה, לעניין זה ראה סעיף 5 על סעיפי המשנה שלו.

  1. לא ניתן להתעלם מעדותה של הנתבעת: "קיבלתי הלוואה בערבות מדינה לעשות את הנכס הזה ..." (עמוד 11, שורות 7-8).

  1. עיון במסמכים ובעדויות בתיק מעלים ספק האם מדובר בדירה למגורים. בפועל נראה כי מדובר  בסטודיו אשר הותאם על ידי התובעת גם למגורים. התובעת עשתה מספר שיפוצים בנכס על מנת להתאימו לצרכיה (בעניין זה ראה עדותו של השכן וכן עדותה של התובעת). יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שנושא השיפוצים אינו מוצא ביטוי בהסכם הראשוני בין הצדדים וכן מכך שבתוספת ההסכם נאמר במפורש בסעיף 5, איזה ליקויים ישנם בנכס אשר יש לסדרם עם עזיבת הדירה. עוד יש לציין, כי התובעת לא הציגה מסמכים בנושא זה. בנוסף, ראה עדותה לעניין ערבות מדינה. ערבות שכזו לא ניתנת לדירה פרטית אלא לעסק.

לא ניתן להתעלם מעדותה של התובעת לפיה מעולם לא קיבלה עותק של ההסכם: "...שאלה נהדרת, הוא לא נתן לי את ההסכם הראשון ולא את השני..." (עמוד 10, שורה 1).

  1. בנסיבות העניין, והגם שהובהר לי שהתובעת ביצעה עבודות מסוימת על מנת להתאים את הנכס למגוריה, ובהעדר כל קבלה ו/או אישור לעניין זה, לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בהשבת הסכום בגין אותם שיפוצים.

  1.  הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד. בסעיף 31 לכתב הגנה טוענת הנתבעת כי יש לקזז  את סכום התיקונים מכל סכום שיקבע, אם יקבע, לטובת התובעת. דוחה טענה זו. הקבלות שהוצגו על ידי הנתבעת הן קבלות מחודש ינואר 2015. אין פרוטוקול מסירה של הדירה בחודש אפריל 2013 ופרוטוקול מסירה בחודש יוני 2014 או בסמוך לכך שניתן להשוות וללמוד על התיקונים הנדרשים. אין עדויות לעניין המזגן, חשבונית 078  מיום 13.01.2015 על סך 10,400 ₪ וחשבונית 2308 לעניין התקנת מזגן. הוא הדין לעניין השיפוץ על סך 23,600 ₪ (כולל מע"מ) מחודש ינואר 2015 והקשר, ככל שקיים, בין השיפוץ לבין שהייתה של התובעת בנכס. דוחה טענת הקיזוז של הנתבעת.

פיצויים ועוגמת נפש

  1. התובעת תובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪. לגרסתה, הדרישה להעלאת דמי השכירות ואי החזר כספי הערבות גרמו לה לעבור למחסן זול לצורך אחסון ולהתגורר עם הוריה. כתוצאה מכך הפסיקה הפעילות העסקית ונכנסה להליך של פשיטת רגל. עוד ציינה כי "...מדובר בבעל בית מתעלל בשוכרים באופן סידרתי ובתוך כך מחלט מהם את הערבויות בחוסר תום לב" (סעיף 13 לסיכומי תובעת).

  1. אין בפנינו פירוט החובות בגינם הוגשה בקשת התובעת להליך פש"ר. התובעת לא הציגה מסמך ממנו ניתן היה ללמד בגין מה הוגשה הבקשה להליכי פשיטת רגל והאם ישנו קשר כלשהו בין הליך הפש"ר לחוזה השכירות דנא. גם נסיבות חילוט הערבות מלמדות על שיתוף פעולה מסוים בין התובעת לבין הנתבעת וכפי שצוין לעיל אין קביעה חד משמעית גרסה של מי עדיפה.

  1. בנוסף עיינתי בתצהירו ועדותו של רם חזקיה וממנה עולה כי לעמדתו גילה הבנה למצוקתה של התובעת ולא דרש ממנה תשלום שכר דירה במחיר השוק באותה עת אלא סכום נמוך יותר. כן עיינתי בעדותו בכל הנוגע לקשרים והרקע המשותף בין בנה של התובעת לבינו. לא מצאתי שפעל בחוסר תום לב בכל הנוגע להשכרת הנכס לתובעת.

  1. דוחה טענת התובעת בנושא זה.

סוף דבר

  1. מקבל התביעה באופן חלקי ומורה על הנתבעת להשיב לתובעת תוך 30 יום, סך של 7,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

  1. אין צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו.

ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי כדין.

5129371     

54678313ניתן היום,  כ"ח כסלו תשפ"ב, 02 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.                                                                                         

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.
 

רני רוזן זרחיה, משרד עו"ד
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס