חפש

פסק דין-חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עו"ד רני רוזן זרחיה

פסק דין-חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עו"ד רני רוזן זרחיה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 17070-07-16

 

לפני כבוד השופט, סגן הנשיא רמי חיימוביץ

התובעת

פלוני

נגד

הנתבעים

1. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

2. איילון חברה לביטוח בע"מ

ב"כ התובעת:    עו"ד רני רוזן זרחיה

ב"כ הנתבעות:   עו"ד שי שמש

ספרות:

אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה 4, 2011)

יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה רביעית, יהלום, 2013, כולל עדכון 2016)

חקיקה שאוזכרה:

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975: סע'  1

חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970: סע'  1, 1(2), 1(4)

פקודת הנזיקין [נוסח חדש]

מיני-רציו:

* הוכח כי התובעת נפגעה מפגיעת איבה וחלה עליה החזקה הממעטת. כדי שלא תחסם דרכה לתבוע פיצוי לפי חוק הפלת"ד, היה עליה להוכיח שאינה זכאית בפועל לתגמולים מכוח חוק התגמולים. התובעת בחרה שלא למצות הליכים במסלול זה ולא הוכיחה כי אינה זכאית לפיצוי לפי חוק התגמולים. לכן אין מנוס ממחיקת תביעתה.

* תגמולים – נפגעי פעולות איבה – זכות תביעה בנזיקין

* נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – ייחוד העילה

.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים שנגרמה במהלך פיגוע טרור לאומני. המחלוקת היא בשאלה, האם התובעת זכאית לפיצוי או שמא חלה עליה החזקה הממעטת.

.

בית המשפט פסק כלהלן:

התובעת נפגעה בתאונת דרכים שהיא פגיעת איבה. לכאורה חלה עליה החזקה הממעטת, אולם בכך אין סוף פסוק שכן בית המשפט העליון שהיה ער לאפשרות שהנפגע יישאר ללא פיצוי כלשהו קבע כי נפגע בתאונת דרכים שאינו זכאי, בפועל, לתגמולים לפי חוק התגמולים יהא זכאי בכל זאת לפיצוי לפי חוק הפלת"ד. לפיכך, למרות שנמצא כי התובעת נפגעה מפגיעת איבה וחלה עליה החזקה הממעטת, יש להוסיף ולבחון אם היא זכאית לפיצוי בפועל מכוח חוק התגמולים.

התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי אינה זכאית לפיצוי לפי חוק התגמולים. התובעת בחרה להמשיך את תביעתה במסלול הפלת"ד בלא למצות את ההליכים בדרך המלך שהתווה החוק. היא בחרה לפנות ישירות לדרך השיורית שיועדה למי שאינו זכאי לפיצוי ולטעון שחוק הפלת"ד חל משום אין מדובר בפגיעת איבה. טענה זו נדחתה, ובלא שהוכיחה כי היא אינה זכאית לפיצוי אחר היא אינה זכאית לחזור אל המסלול המותווה בחוק הפלת"ד.

פסק דין

(בשאלת החבות)

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים שנגרמה במהלך פיגוע טרור לאומני. סעיף 1 לחוק הפלת"ד קובע כי "נפגע" הזכאי לפיצוי הוא "אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970"; והמחלוקת היא האם, בנסיבות העניין, התובעת זכאית לפיצוי או שמא חלה עליה החזקה הממעטת.

התאונה

  1. ב- 21/1/15 עלה מחבל פלסטינאי חמוש בסכין על אוטובוס קו 40 בת"א. לאחר מספר דקות קם, שלף את הסכין ודקר את נהג האוטובוס מספר דקירות בבית החזה. לאחר מכן הסתובב המחבל, ובעוד האוטובוס ממשיך בנסיעתו צעד לאורכו ודקר תשעה מנוסעיו. בשלב מסוים הצליח הנהג לבלום, לעצור ולפתוח את דלתות האוטובוס. כתוצאה מהעצירה הפתאומית איבד המחבל את שיווי משקלו ונפל. הנוסעים ניצלו עובדה זו ונמלטו מהדלתות הפתוחות. המחבל הורשע על סמך הודאתו בעבירות של ניסיון רצח, חבלה בכוונה מחמירה ושהייה בלתי חוקית, ונשפט ל-28 שנות מאסר בפועל (תפח (ת"א) 45702-02-15‏ ‏ מ"י נ' חמזה [פורסם בנבו] (20/06/15).
  2. כתוצאה מהאירוע נפגעו אחד-עשר אנשים בהם התובעת שנסעה באוטובוס. התובעת לא באה במגע עם המחבל אך היא נפלה כתוצאה מטלטול הרכב ובלימתו ונפגעה בברך. כך תיארה התובעת את פגיעתה בבית-המשפט – "אני לא נפגעתי כתוצאה מהמחבל ישירות. ראיתי מחבל שדקר את הנוסעים באוטובוס, ברגע שראיתי את זה התחלתי לרוץ, האוטובוס טולטל, נסע מצד לצד, כתוצאה מכך נפלתי, הוא נסע במהירות וגם  טולטל שוב באופן פתאומי וכתוצאה מכך נפלתי שוב ונפגעתי בברך. לא באתי במגע כלשהו עם המחבל" (עמ' 6 לפרוטוקול).

  1. התובעת הוכרה על ידי משרד הביטחון כנפגעת פעולת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 (תעודת ציבור מ-4/3/18) וכן פנתה למוסד לביטוח לאומי לקבלת פיצוי, אך לדבריה לא השלימה את התהליך ולא קיבלה פיצוי משום שהנתבעת לא העבירה לה את פוליסת הביטוח של האוטובוס (עדותה בעמ' 6 וסעיף 11 לכתב התשובה שלה).
  2. משלא קיבלה פיצוי לפי חוק התגמולים הגישה תביעה זו לפי חוק הפלת"ד.

גדר המחלוקת

  1. אין חולק כי התובעת נפגעה ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד ("מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"), אולם סעיף 1 לחוק כולל חזקה ממעטת ולפיה "נפגע" הזכאי לפיצוי הוא:

"אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970".

  1. הנתבעת סבורה כי החזקה הממעטת חלה על המקרה, ואילו התובעת טוענת כי החזקה אינה חלה עליה משום שנפגעה מטלטלת האוטובוס ולא מידי המחבל. לטענתה הסיכון שהתממש הוא סיכון תעבורתי רגיל הנובע מן השימוש ברכב המנועי ולכן יש לראות בה כמי שנפגעה מתאונת דרכים ולא מפעולת האיבה. התובעת מוסיפה כי העובדה שהוכרה על-ידי הרשות המוסמכת במשרד הביטחון אינה שוללת את זכותה לפיצוי לפי חוק הפלת"ד וכי דחיית תביעתה תותיר אותה ללא כל פיצוי דבר הנוגד את ההיגיון ואת תכליתם הסוציאלית של חוק הפלת"ד וחוק התגמולים.

החזקה הממעטת

  1. פירושה ויישומה של החזקה הממעטת שעניינה פגיעת איבה נבחנו במספר פסקי-דין של בית-המשפט העליון, למשל ע"א 2856/00 שקוי נ' הדר פ"ד נו(2) 518 (2002); רע"א 6672/99 סלאח נ' מגדל, נו(2) 833 (2002); רע"א 7844/06 אילוז נגד ציון [פורסם בנבו] (24/12/06)); רע"א 2925/05 הכשרת הישוב נ' פינטו [פורסם בנבו] (24/10/07);  וראו גם א' ריבלין תאונות דרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית 2011), 358; י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עדכון משולב, תשנ"ו), 67. לענייננו רלבנטיים במיוחד פסק דינו של כב' השופט ריבלין בפרשת סלאח והפרק הרלבנטי בספרו וכן הפרק הרלבנטי בספרו של כב' השופט אנגלרד, שכן יש בהם התייחסות למרבית המחלוקות העולות בתיק זה. בסוגיות אלו בהן קיימת הלכה ברורה אקצר במידת האפשר.
  2. נקודת המוצא הפרשנית היא כי החזקה הממעטת שהוספת לחוק במסגרת תיקון מס' 8 נועדה לשחרר את ציבור הנהגים מן העול הכספי לפיצוי נפגעים להם קיים מסלול פיצוי חילופי בחוק התגמולים. מטעם זה, ונוכח לשונו המפורשת של סעיף 1 לחוק הפלת"ד, נקבע כי מדובר בחזקה חלוטה לפיה מקום בו הוכחה "פגיעת איבה" נשללת תחולת החוק גם אם מדובר בתאונת דרכים. אמנם מדובר ב"תאונת דרכים" העונה על ההגדרות שבחוק הפלת"ד, אלא שהיא מסווגת, בנוסף, גם כ"פגיעת איבה" וסיווג אחרון זה מוציא את המקרה מגדר החוק.

פגיעת איבה?

לשון החוק ותכליתו ברורות, והמחלוקת היא ביישום, וביתר דיוק בשאלה האם התובעת נפגעה ב"פגיעת איבה"?

  1. חוק הפלת"ד מפנה אותנו להגדרה שבסעיף 1 לחוק התגמולים, אך דומה שאין מחלוקת של ממש כי תקיפת המחבל מהווה פגיעת איבה שכן הוא פעל ממניע לאומי-אתני הנובע מהסכסוך הערבי ישראלי (סעיף 1(4) לחוק), והדברים מפורטים בפסק הדין הפלילי בעניינו ((תפח (ת"א) 45702-02-15‏) [פורסם בנבו]. אולם טענת התובעת היא כי גם אם את תקיפת המחבל היא פעולת איבה – היא עצמה לא נפגעה מן המחבל אלא מטלטלת האוטובוס ולכן אין לראות בה כמי שנפגעה מפגיעת האיבה. טענה זו אינה מתיישבת עם הוראות החוק והפסיקה ויש לדחותה.
  2. חוק התגמולים מציין מספר חלופות להגדרת "פגיעת איבה" לרבות "פגיעה בשגגה מידי אדם עקב פעולת איבה של כוחות אויב" (סעיף 1(2) לחוק). חלופה זו מבהירה כי פגיעת איבה כוללת גם פגיעה עקיפה שלא נגרמה מידי כוחות האויב עצמם ואין דרישה שהנזק יגרם במישרין על ידי מעשה האיבה. ואכן, נפסק כי נזק עקיף שאירע בתאונת דרכים שנגרמה כתוצאה מפעולת איבה מהווה פגיעת איבה ואינו בר פיצוי לפי חוק הפלת"ד, ובלבד שקיים קשר ממשי בין הנזק לבין פעולת האיבה ולא בקשר עקיף מרוחק ובסיכון שאין לו זיקה ממשית לפעולת האיבה (פרשת פינטו, פסקאות 7-5; ריבלין, 361; אנגלרד, 96). הדברים פורטו בהרחבה בפרשת סלאח:

"לגבי 'פגיעת איבה' אין דרישה בחוק כי הנזק ייגרם במישרין על-ידי מעשה האיבה, ולמעשה יכול שהגורם המרכזי לנזק יהא דווקא השימוש ברכב, בעוד שתרומתו של מעשה האיבה לנזק או להתרחשותו תהא עקיפה. לא בכדי נאמר אפוא כי 'נזקים מכוונים, שלא הוצאו מתחולת החוק במסגרת ההגדרה של 'תאונת דרכים', עשויים להיות מוצאים ממנה מכוח המיעוט שבהגדרת 'נפגע'' (אנגלרד בספרו הנ"ל, בעמ' 54).

טלו דוגמה: באדם נוהג ברכב ואבן מושלכת לעברו במסגרת פעולת איבה. האבן גורמת לנזק גוף קל, אך גם לאיבוד השליטה ברכב ולהתנגשות הגורמת נזק גוף קשה (דוגמה דומה מובאת בספרו הנ"ל של אנגלרד, בעמ' 54). או טלו מקרה אחר: נוהגת ברכב נקלעת למטר אבנים המושלכות במסגרת פעולת איבה. היא מאיצה על-מנת להתחמק מפגיעתן הרעה של האבנים, ואכן אינה נפגעת מהן, ואולם היא מאבדת את השליטה ברכב ונפגעת בשל התהפכותו. קשה להלום במקרים אלה את קביעתו של בית-המשפט המחוזי כי 'מה שארע הוא לא תאונת דרכים אלא פגיעה מצד גורם עויין'. עסקינן בתאונת דרכים, שכן הנזק אינו תוצאה ישירה של המעשה המכוון, אלא שתאונת דרכים זו היא בד בבד גם פעולת איבה. שְנִיּוּת זו מגולמת בהוראת ההמעטה עצמה, הדוברת ב'...נזק גוף [שנגרם] בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה..''.

בדוגמאות שהצגנו לעיל הנפגע התָר אחר פיצוי – בעקבות הנזק שהוסב לו בתאונת דרכים שהיא גם פעולת איבה – חולף על פני המשוכה שמציבה החזקה החלוטה הממעטת הנוגעת למעשים מכוונים. אולם בהמשך דרכו נתקל הוא במשוכה נוספת שאותה מציבה הוראת ההמעטה – ושם נעצר. אלא שלא תמרור 'עצור' לפניו, כי אם תמרור המפנה אותו לדרך חלופית, המובילה אל חוק התגמולים. זוהי האכסניה הראויה, על-פי בחירת המחוקק, למתן תגמולים לנפגעי תאונות דרכים שהם גם נפגעי פעולות איבה...".

  1. התובעת סבורה שאין קשר ממשי בין פגיעתה לבין פעולת המחבל והיא מבקשת להשוות את עניינה למקרה שנדון בפרשת פינטו, שעסקה בתאונת דרכים שארעה לאמבולנס בדרכו לזירת פיגוע ונקבע בה כי מדובר בקשר רחוק ועקיף שאינו חלק מן הסיכונים הרגילים של פגיעת איבה. אינני מקבל טענה זו. התובעת נפגעה אמנם מטלטלת האוטובוס ולא מסכין המחבל, אך קיים קשר סיבתי ברור בין פגיעתה לבין אירוע הטרור. טלטלת האוטובוס ובלימת החירום לא נגרמו כך סתם במהלך השימוש התחבורתי הרגיל, אלא כתוצאה מתקיפת המחבל ובזיקה ישירה אליה. זהו קשר סיבתי קרוב וממשי וסיכון הנובע במישרין מפגיעת האיבה ולא קשר עקיף ומרוחק הקוטע את השרשרת הסיבתית. עניינה של התובעת דומה אפוא לדוגמאות שתוארו בפסק דינו של כב' השופט ריבלין ובספרו של כב' השופט אנגלרד ושונה מהותית מן המקרה שתואר בפרשת פינטו, ובנסיבות אלו, גם לפי ההלכה שנקבעה בפרשת פינטו, תאונת הדרכים מהווה גם פגיעת איבה וחלה על התובעת החזקה הממעטת אשר מפנה אותה לדרך החלופית של חוק התגמולים.
  2. בשולי הדברים, והואיל והדבר עלה בהרחבה בסיכומי הצדדים, אבהיר כי התובעת צודקת בטענה שהכרתה כנפגעת פעולת איבה על ידי הרשות המוסמכת אינה מונעת ממנה להוכיח כי נפגעה בתאונת דרכים שאינה פעולת איבה. זו ההלכה שנפסקה בפרשת שקוי ואומצה בפסיקה (אך ראו גם הסתייגותו של כב' השופט רובינשטיין בפרשת אילוז). אלא שהמקרה הנוכחי לא נסמך על ההכרה על ידי הרשות המוסמכת אלא על ראיות עצמאיות וברורות שמלמדות כי התובעת נפגעה בפגיעת איבה כהגדרתה בחוק, והכרת הרשות המוסמכת רק מהווה חיזוק למסקנה זו. 

תחולת החזקה הממעטת מקום בו התובעת אינה זכאית לפיצוי אחר

  1. המסקנה העולה מיישום הנסיבות היא כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים שהיא פגיעת איבה. לכאורה חלה עליה החזקה הממעטת, אולם בכך אין סוף פסוק שכן בית-המשפט העליון שהיה ער לאפשרות שהנפגע יישאר ללא פיצוי כלשהו קבע כי נפגע בתאונת דרכים שאינו זכאי, בפועל, לתגמולים לפי חוק התגמולים יהא זכאי בכל זאת לפיצוי לפי חוק הפלת"ד. "זכאותו של הנפגע בתאונת דרכים לתגמולים מכוח חוק התגמולים היא תנאי הכרחי לשלילת זכאותו לפיצויים מכוח חוק הפלת"ד" (פרשת שקוי, 528). "מקום שאכסניה זו [חוק התגמולים] אינה פותחת שעריה לנפגע – ואין לו פיצוי חלופי – שוב חוזר הוא אל המסלול המותווה בחוק הפיצויים, ובלבד שנפגע בתאונת דרכים, לאמור: שנזקו לא הוסב לו במישרין על-ידי מעשה איבה מכוון (שאז נופל הוא בגדר החזקה החלוטה הממעטת שעניינה במעשים מכוונים)" (פרסת סלאח, פסקה 10).

  1. אמת-המידה לבחינת תחום פריסתה של הוראת ההמעטה היא אפוא השאלה אם קמה לנפגע זכאות בפועל על-פי חוק התגמולים. אם הנפגע זכאי לפיצוי לפי חוק התגמולים אין תחולה לחוק הפלת"ד, אך כאשר חוק התגמולים אינו חל על המקרה אין עוד הצדקה לשלול מן הנפגע את הזכאות מכוח חוק הפלת"ד. דוגמא למצב שכזה היא אדם שנפגע בפגיעת איבה בעת ששהה בישראל שלא כדין. חוק התגמולים קובע כי אינו זכאי לפיצוי ולכן הוא יוכל לתבוע פיצוי לפי חוק הפלת"ד (ראו פרשת סלאח). דוגמא נוספת, אך מורכבת יותר, היא מצב בו קיימים פערים גדולים בשיעור הפיצוי באופן הפוגע בנפגע (וראו דברי השופט אנגלרד בפרשת שקוי, פסקאות 18-16).
  2. לפיכך, ולמרות שנמצא כי התובעת נפגעה מפגיעת איבה וחלה עליה החזקה הממעטת עלינו להוסיף ולבחון אם היא זכאית לפיצוי בפועל מכוח חוק התגמולים.

האם התובעת זכאית לפיצוי לפי חוק התגמולים?  

  1. סוגיה זו עלתה במהלך הדיונים ובית-המשפט אף המליץ לתובעת למצות את ההליכים לפי חוק התגמולים  שם כבר הוכרה כנפגעת, שכן מיצוי ההליכים עשוי לזכות את התובעת בפיצוי או שיבהיר כי אינה זכאית לו (החלטות מימים 26/12/16, 27/2/17 ו-13/3/18). עמד על גם כב' השופט אשר קולה בת.א. (שלום בית-שאן) 104/04 לוי נ' פישר [פורסם בנבו] (2/9/04) שעסק בעניין דומה:

"[]על מנת לקבוע, האם מדובר בהוראת המעטה השוללת מהתובע את הזכות לתבוע על פי החוק בהיות נפגע פעולת איבה, על התובע למצות זכויותיו ורק אם בסופו של יום יקבע כי התובע, אינו זכאי לפיצויים על פי חוק התגמולים, יוכל לבוא התובע בשעריו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים...".

וראו גם הדיון בשאלת הזכאות ומיצוי הזכויות בפרשת סלאח, מפיסקה 12. 

  1. התובעת בחרה להמשיך את תביעתה במסלול הפלת"ד בלא למצות את ההליכים במסלול העיקרי אליו מפנה החוק. בא כוח התובעת טען אמנם כי "לפי מיטב ידיעתי הזמן לגשת לוועדה רפואית במסלול של נפגעי פעולות איבה כבר חלף. היא למעשה מיצתה את התביעה לטעמנו במסלול של פעולות איבה ולא קיבלה פיצוי" (עמ' 3) אך הטענה נטענה בעלמא ואין לה תמיכה בראיות, בתעודות הציבור שהוגשו או בטיעון משפטי כלשהו. גם טענת התובעת כי לא מיצתה את ההליכים בגלל שהנתבעת לא מסרה לה את פוליסת הביטוח של האוטובוס (דבר המוכחש על ידי הנתבעת) ניתנה להסדרה במסגרת גילוי מסמכים בתחילת ההליך, והיא הייתה יכולה לפנות לרשויות המוסמכות ולקבל תשובה ברורה אם היא זכאית לפיצוי אם לאו.
  2. התובעת לא עמדה אפוא בנטל להוכיח כי אינה זכאית לפיצוי לפי חוק התגמולים, ובלשונו של כב' השופט ריבלין – היא לא הוכיחה שהאכסניה של חוק התגמולים אינה פותחת בפניה את שעריה ושאין לה פיצוי חלופי. התובעת יכלה להסדיר בנקל את הספקות בנושא זה והיה עליה לפנות לרשויות המוסמכות ולמצות את ההליכים בדרך המלך שהתווה החוק. חרף זאת היא בחרה לפנות ישירות לדרך השיורית שיועדה למי שאינו זכאי לפיצוי ולטעון שחוק הפלת"ד חל משום אין מדובר בפגיעת איבה. טענה זו נדחתה, ובלא שהוכיחה כי היא אינה זכאית לפיצוי אחר היא אינה זכאית לחזור אל המסלול המותווה בחוק הפלת"ד

סוף דבר

  1. הוכח כי התובעת נפגעה מפגיעת איבה וחלה עליה החזקה הממעטת. כדי שלא תחסם דרכה לתבוע פיצוי לפי חוק הפלת"ד היה עליה להוכיח שאינה זכאית בפועל לתגמולים מכוח חוק התגמולים. התובעת בחרה שלא למצות הליכים במסלול זה וגם לא הוכיחה כי אינה זכאית לפיצוי לפי חוק התגמולים. לכן אין מנוס ממחיקת תביעתה.
  2. אדגיש כי התוצאה לפיה אדם שנפגע בפיגוע אינו זוכה לפיצוי אינה רצויה ואינה מניחה את הדעת. עמדתי על כך במספר החלטות במהלך הדיונים בתיק. עם-זאת, משנדרשה החלטה שיפוטית אין מנוס מהכרעה לפי הדין ולפי הראיות שהוצגו בפניי. לתובעת פתוחה הדרך למצות הליכים לפי חוק התגמולים ובהמשך לפעול בכל דרך שתמצא לנכון (אם יש בסיס לטענה כי זכויותיה נשללו ממנה בשל התנהלות הנתבעת שמנעה ממנה מסמכים חיוניים עדויה לקום לה גם עילה לפי פקודת הנזיקין, אך מובהר כי הנתבעת מכחישה את טענת התובעת ולא הוצגו ראיות או טיעונים משפטיים בנושא).
  3. לגופם של דברים תביעת התובעת נמחקת ולא נדחית כדי שאם תמצה את ההליכים לפי חוק התגמולים וימצא שאין לה פיצוי היא תוכל להגיש תביעה חדשה מבלי שיטענו טענות מעשה בית-דין.
  4. התביעה נמחקת, ובנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

5129371

54678313ניתן היום,  ט' אב תשע"ח, 21 יולי 2018, בהעדר הצדדים.           

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.
רני רוזן זרחיה, משרד עו"ד
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס