לפני כחודש שכרו את שירותי זוג צעיר שמוכרים את דירתם הראשונה, ורוכשים דירה חדשה מקבלן.
בפגישה שקיימנו הסברתי להם על תהליך המכירה, תהליך הרכישה ואספתי מהם את כל הנתונים הנדרשים ע"מ לוודא ששתי העסקאות יכולות לצאת לפועל.
סיכמנו שאחרי שאקבל משוב ראשון לטיוטת הסכם המכר של הדירה הקיימת, ייגשו לקבלן לקבל טיוטת ההסכם לרכישת הדירה החדשה. הדגשתי בפניהם שבשום פנים ואופן לא יחתמו על כלום לפני שהם מצלמים ושולחים אלי לעיון.
אחרי שהתקבל משוב ראשון מרוכשי הדירה הקיימת, עם לוח תשלומים ש"עובד", ניגש הזוג הצעיר למשרדי הקבלן. למרות אזהרתי, הזוג הצעיר נכנע ללחצים של נציגת המכירות שהפחידה אותם שאם לא יחתמו על מה שכינתה "פרוטוקול נעילת הדירה" – הדירה תימכר למישהו אחר. הזוג הצעיר נלחץ וחתם. המסמך הזה התגלה באופן לא מפתיע כ"זיכרון דברים" (בכותרת נכתב "בקשה לרכישת יחידת דיור").
זיכרון דברים הוא מסמך משפטי מחייב, לא משנה מה רשום בכותרת שלו. המסמך הזה קובע חובה לחתום על חוזה סופי בתוך פרק זמן קצר יחסית, ובמקרה של הזוג שלי אפילו כלל לוח תשלומים שלא הותאם בצורה מיטבית לעסקת המכירה של הדירה הקיימת. כמובן שזיכרון הדברים גם לא כלל "נקודת יציאה" (שהייתי מוסיף לו היו מתקשרים אלי בזמן אמת), שהיתה מאפשרת לקבל את דמי הרצינות שהופקדו במקרה שלא יושגו הסכמות בנושאים מסוימים.
במקרה של הזוג הצעיר שלי מדובר בזוג רציני שמתכוון לרכוש את הדירה החדשה בכל מקרה, אבל אין ספק שהם למדו שיעור לחיים. אתם יכולים ללמוד מהניסיון שלהם.
הכותב, עו"ד אביב גלמן, עוסק במקרקעין - רכישה ומכירה של דירות מגורים, בעל ניסיון רב בכל הקשור בהעברה בין-דורית של נכסים משפחתיים, ומוסמך משרד המשפטים לעריכת ייפוי כח מתמשך, מסמך הבעת רצון ומסמך הנחיות מקדימות.