שינויים שבוצעו בחוק האזרחות הלטבי לפני שנה וחצי מאפשרים בתנאים מסוימים גם לישראלים לקבל אזרחות לטבית, ללא וויתור על אזרחותם הישראלית.
בתחילת אוקטובר 2013 נכנסו לתוקף תיקוני חקיקה מסוימים לחוק האזרחות הלטבי, במסגרתם נפתח פתח גם לישראלים מבקשי אזרחות לטבית. התיקון משמעותי גם עבור אזרחים ישראלים ממוצא לטבי שעזבו לישראל בזמן שלטביה הייתה תחת ריבונות ברית המועצות.
לשון החוק מדברת על עזיבה מחמת גירוש, הגליה, או רדיפת העוזבים ע"י השלטון או עזיבה רצונית מחמת התעמרות או התאכזרות השלטון הסובייטי. החוק מדגיש כי התקופה הרלוונטית לעניינים אלה היא מיום 17.06.1940, עת סופחה לטביה הנאצית לבריה"מ ועד ליום 04.05.1990 – היום האחרון שבו הייתה חלק מבריה"מ – ובתנאי שהאדם או האנשים המדוברים היו אזרחי לטביה ביום 17.06.1940.
לטביה וכפל האזרחות
עד תיקון זה, לטביה לא הכירה כלל בכפל אזרחות, למעט מקרים חריגים, ומכאן מי שביקש לאשרר אזרחות לטבית עד לאותו מועד (מלבד חלון זמן בשנים 1991-1995) היה צריך להוכיח כי פעל בשקידה ראויה לוויתור על אזרחותו הקודמת (לעניינו, אזרחותו הישראלית).
בראשית אוקטובר 2013 הוחרגו מדינות שונות מן האיסור על כפל אזרחות אולם בעת הזאת ישראל אינה נכללת ברשימה מכובדת זו. מצב זה יכול להשתנות בעתיד היות שהמחוקק הותיר בידי ממשלת לטביה את מרווח התמרון להוסיף מדינות מסוימות לרשימה. אז איך בכל זאת התיקון משפיע עלינו?
"פסקת ההתגברות"
הוראות פרק 8 לחוק האזרחות המתוקן מכילות "פסקת התגברות", ובה נקבע כי מי שעונה – הוא או צאצאיו – להוראות הפרק, כלומר עזב או הועזב את לטביה בין 17.06.1940 לבין 04.05.1990 מן העילות שפורטו, רשאי יהיה לאשרר את אזרחותו הלטבית תוך שמירה על אזרחותו הקודמת, גם במקרה שאזרחות זו היא של מדינה שאינה ברשימה, כדוגמת ישראל. במילים אחרות, פסקה זו "מתגברת" על האמור במקומות אחרים בחוק, כשמדובר באדם שעומד בקריטריונים שלה.
המסמכים הנדרשים
ככלל, פונה כאמור נדרש להציג את מסמכיו הישראליים (תעודות לידה ונישואין, שינויי שם וכו').
מסמכים אלה ניתנים לשחזור ללא קושי מיוחד. העניין הוא בהוכחת הקשר של הפונה ללטביה העצמאית של טרום מלה"ע השנייה. מלבד תעודות לידה ונישואין של מי שנולדו בלטביה דאז, חשוב להוכיח שאנשים אלה היו רשומים כאזרחי לטביה במפקדי אוכלוסין שנערכו במדינה בין השנים 1934-1940.
הדבר נובע, בין היתר, מכך שבאותן שנים שטף גל אנטישמיות את הרפובליקה ולא תמיד בוצע ליהודים רישום מסודר ששיקף את מציאות. יש להוסיף כי בעוד שחומרים ארכיוניים מסוג זה יימצאו, על פי רוב, בארכיון הלאומי של לטביה, את רישומי הלידה והנישואין יש לחפש במקומות אחרים, לעיתים בריגה ולעיתים בערים אחרות.
זאת ועוד, יש לזכור כי לא כל המרשמים האזרחיים מלטביה שלפני המלחמה נותרו מושלמים, ועל כן מומלץ לבדוק את היתכנות המרשמים בטרם עת, בכדי לקבל אינדיקציה ביחס למידת היכולת להוכיח את עניינו של הפונה.
כמו כן, חשוב להבהיר כי במדינות מתוקנות רישום לידתו של אדם מעיד על רק לידתו בה, ואינו מהווה הוכחה לאזרחות של אותה מדינה.
איתור מסמכים – לאן לפנות?
בארכיון הלאומי בריגה שמורים מרשמים שונים מן התקופה שבה לטביה הייתה רפובליקה עצמאית. ניתן לפנות אליהם בבקשת מחקר לקבלת רישומים שאינם מרשמים אזרחיים (לידות, מיתות ונישואין).
בארכיון זה שמורים, למשל, גם חלק ממפקדי האוכלוסין של ריגה לשנת 1935, בקשות לדרכונים לטביים, מסמכים צבאיים, רישומי תושבות וכיוצא באלו.
המרשמים האזרחיים (אלה ששרדו את המלחמה) שמורים בשתי לשכות מינהל אוכלוסין בריגה עצמה ובמקומות אחרים בלטביה, ככל שהמרשמים מתייחסים לאותם מקומות.
לסיום, מומלץ לפנות אישית ללשכות האוכלוסין המתאימות שכן השירות מרחוק לא הוכיח את עצמו, מניסיונו של כותב שורות אלה. כמו כן, אף על פי שאין מניעה חוקית לאתר מסמכים בלטביה לבד, עדיף להיעזר בבעל מקצוע, מאחר שהדבר יכול דווקא לחסוך בעלויות ולמנוע עוגמת נפש רבה.