חפש

פסק דין תאונת דרכים, עו"ד יואב רונקין

פסק דין תאונת דרכים, עו"ד יואב רונקין

בית משפט השלום בירושלים
    

בפני     כב' השופטת  יעל ייטב
התובע    ...
ע"י ב"כ עו"ד י' רונקין

נגד

נתבעים    1.כלל חברה לביטוח בע"מ
2."אבנר" איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מ' עבדי


חקיקה שאוזכרה: 
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975
תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956: סע'  34(ג), 48 (1)ו, 73(2) ב III, 75 (2)ב


פסק דין


מבוא
1.    התובע, יליד 8.3.84, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.10.03 בעת שנהג ברכבו.
2.    הנתבעות לא חלקו על חבותן לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים.

חוות הדעת הרפואיות

3.    לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע מונו שלושה מומחים רפואיים, (שניים מהם מונו במסגרת ההליכים בת"א 1380/04): ד"ר א. שרצר מונה כמומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר א. הרמתי מונתה כמומחית בתחום שיקום הפה והלסת, וד"ר א. טייטלבאום מונה כמומחה בתחום הפסיכיאטריה.

חוות דעתו של ד"ר שרצר 
4.    בחוות דעתו של ד"ר א. שרצר, מיום 10.10.05, תיאר המומחה, כי בעקבות התאונה טופל התובע בזירת האירוע ע"י מד"א, ופונה באמצעות אמבולנס לבית החולים הדסה עין- כרם, שם אובחן שבר באצטבולום משמאל, שברים בלסת, ופגיעת ראש. 
5.    פורט בחוות הדעת שהתובע נותח, לאחר פריקה נוספת, עבר החזרה סגורה של מפרק הירך, והועבר לשיקום שנמשך מיום 17.11.03 עד יום 30.12.03. בתום תקופת השיקום האמורה, עבר התובע שיקום יום במשך חודש נוסף. כן פורט בחוות הדעת שהתובע טופל תקופה ממושכת בטיפולים פיזיותראפיים. 
6.     בפרק הדיון והמסקנות שבחוות דעתו, סיכם המומחה את ממצאיו כדלקמן: "מדובר בפגיעה קשה אחרי ת.ד. פריקה של מפרק ירך שמאל עם שבר בקיר האחורי של האצטבולום. בוצעה אמנם רדוקציה וקיבוע ניתוחי של השבר והקיבוע בוצע בשחזור תקין של מבנה העצם, אולם למרות כל זאת בדיקת CT אח"כ מראה מספר שבבים זעירים בתוך המפרק. ממצא זה מוכיח כי השבר לא היה שבר חלק אלא לווה בריסוק מסוים. את השבבים הקטנים הללו לא ניתן לקבע. האשפוז אחר הניתוח היה ממושך למדי עקב פריקה חוזרת כמה ימים אחר הניתוח. השיקום התעכב עקב הצורך להשתמש במחוך. רק ביום 30.12.03 שוחרר ממחלקת שיקום. כיום קיים כאב קבוע בתנועות. קיים דלדול קל של שרירי הירך משמאל דבר המוכיח על ההפרעה התפקודית ממנה סובל. קיימת הגבלת תנועה קלה/ בינונית בכל טווחי התנועה של מפרק הירך. והחשוב אולי מכל, קיימת עדות רנטגנית על נזק ניווני במפרק הירך, ועדות בבדיקת CT לתמט של של ראש הפמור עקב הפרעה באספקת הדם לראש".
7.    המומחה קבע שקיימת אפשרות להחמרה עתידית במצבו של התובע. נקבע שקיים צפי של ממש לצורך בניתוח עתידי, ניתוח קיבוע המפרק שכיום (בעת כתיבת חוות הדעת) אינו מקובל, או ניתוח אחר. באשר לניתוח אחר, צפה המומחה, שכל ניתוח אחר, כגון החלפה שלמה של המפרק, או ניתוח לציפוי ראש הפמור הפגוע, צפויים להיכשל כעבור פרק זמן מסוים. המומחה לא ידע להעריך מה יהיו האלטרנטיבות במקרה של כישלונו הצפוי העתידי של הניתוח. 
8.    בעקבות ממצאיו קבע המומחה שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20%, לפי סעיף 48 (1)ו לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956, (להלן- "התוספת לתקנות").
9.    בחוות דעתו הוסיף המומחה וכתב- "לאור אפשרות ההחמרה בעתיד אשר נראית לי צפויה מאוד אני מציע להוסיף לנכות כיום דרגת נכות נוספת של 10% סה"כ 30%. נכות נוספת זו תתאים גם לפרקי הזמן בהם מצבו יחמיר אפילו מעבר ל 30%, אבל החמרה זו תתקזז עם התקופה בה מצבו יישאר כמו מצבו כיום".
10.    המומחה בדק את התובע פעם נוספת ביום 11.9.07, בעקבות טענה להחמרה במצבו, וביום 12.9.07 ניתנה חוות דעתו השנייה. בחוות הדעת השנייה הביע המומחה את דעתו שלא קיימת החמרה במצבו של התובע, וכי ממצאי הבדיקה מעידים על הבדלים מזעריים ביחס לממצאי הבדיקה הקודמת, מצד אחד החמרה, מצד אחר שיפור. בעקבות הבדיקה הנוספת קבע המומחה ששיעור נכותו של התובע נותר 20%, וכן שיש להוסיף 10% בשל החמרה אפשרית בעתיד.
11.    המומחה התייחס לצלקות שנותרו לתובע בעקבות התאונה, וקבע כי אין בהן כדי לגרום לפגיעה אסטטית המצדיקה קביעת נכות.
12.    התובע ביקש לזמן את המומחה לחקירה נגדית. במהלך חקירתו הנגדית סקר המומחה מספר אפשרויות לעריכת ניתוחים בעתיד. בכל אחד מהמתווים שאליו התייחס, מנה המומחה סדרה של מספר ניתוחים שאותם עתיד התובע לעבור במשך שנות חייו, מדי כל 10 שנים לערך, והתייחס לתקופות השיקום בעקבות כל אחד מסוגי הניתוחים האפשריים. בין היתר התייחס המומחה לדיון שנערך על ידי הרופאים המטפלים בהדסה, אשר צידדו בעריכת ניתוח להחלפת המפרק. 
13.    המומחה השיב "קבעתי 20% אך הוספתי 10 ימים (צ"ל אחוזים י.י.) כי נראה לי שבעתי (ד) זה יהיה 30%. זו תקופה דינמית. 20% בסיס 10% תוספת, כי בעתיד זה ינוע בין הניתוחים, בין 20%, 30% ו-40%, ועל כן נתתי 30%". (עמ' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 8.3.11, שורות 31 עד 32).  
14.    עוד השיב המומחה "כל עוד אנו בפרק הניתוחים של המפרקים, שניים עד שלושה ניתוחים, רמת ההפרעה התפקודית תעלה ותרד כמו שפירטתי קודם, עד הגיל שבו לא ניתן יהיה להחליף מפרקים. נראה מה בוחרים אז. אני נותן 30% מעכשו כדי לכסות את האופציות של החמרות עתידיות או שיפורים זמניים. מהרגע, בגיל 61, שמחליטים להוציא את המשתל ולא ניתן להשים חדש, האם ניתן לעשות משהו... לא ידוע מה ניתן יהיה לעשות עוד 20 שנים. יתכן שיהיה שתל מלאכותי. אולי בגיל 60 ניתן יהיה לנתחו". (שם, עמ' 23, שורות 9 עד 14).
15.    המומחה השיב "אם ההחמרה העתידית תהיה מפרק נד, יש להוסיף 10% לנכותו היום, תקופת חיים של 20 שנים עם נכות של 70%, סה"כ 40%. אם כשמוציאים את המשתלים יצליחו לעשות ניתוח קיבוע, זה ישאר 30% כמו עכשו." (שם, שורות 16 עד 18).
16.    אשר לנכות הצמיתה השיב המומחה "מיום התאונה, ועד 30.12.03- 80% נכות. אי כושר עבודה מוחלט. על פי סיכום השיקום- חודשיים נוספים 50%, אי כושר עבודה מוחלט. בשנת 2005, אין בעייה לעבוד בעבודה משרדית. גם היום אינו יכול לעבוד בעבודת כפיים" (שם, שורות 28 עד 30).
17.    שני הצדדים חלקו על קביעת המומחה, כל אחד מסיבותיו הוא.
18.    התובע הפנה לכך שבחוות דעתו, וכן בתשובה לשאלות הבהרה, צידד המומחה בטיפול באמצעות ניתוח להחלפת מפרק הירך, בטענה שניתוח לקיבוע המפרק אינו מקובל היום, בעוד שבמהלך חקירתו צידד דווקא בניתוח לקיבוע המפרק.
19.    עוד הפנה התובע לכך שבמהלך חקירתו השיב המומחה שככל שהתובע יבחר בניתוח לקיבוע, תעמוד נכותו על 40%.
20.    לאור תשובותיו של המומחה, בין היתר לכך שכיום לא ברור האם לאחר שלושה ניתוחים ניתן יהיה לעשות לתובע ניתוח נוסף, בגיל 60, טען התובע שקביעת נכות בשיעור הנמוך מ- 40%, מקפחת אותו.
21.    התובע הוסיף וטען שעל יסוד תיאורו של המומחה את הצלקות, אין הצדקה  שלא לקבוע נכות בשל הצלקות, ועל כן יש לקבוע נכות בשיעור של 10%. 
22.    לעומתו טענו הנתבעות, שלא היה כל מקום לקביעת נכות אורטופדית נוספת, מעבר לנכותו של התובע במצבו היום, שכן הנכות הנוספת מבוססת על השערות לגבי העתיד, ולפיכך אין לקבוע נכות אורטופדית בשיעור העולה על 20%. 
23.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לאמץ את קביעת המומחה, הן באשר לנכות האורטופדית, והן באשר לנכות בגין הצלקות. 
24.    המומחה תיאר בחוות דעתו, בתשובות לשאלות הבהרה, וכן במהלך חקירתו, תמונה של חבלה קשה. המומחה קבע  שלאור אופייה של החבלה, קיימת וודאות לכך שמצבו הרפואי של התובע עתיד להתדרדר במהלך השנים, באופן הדרגתי, וכי לא יהיה מנוס מביצוע ניתוח אחת ל- 10 שנים לערך. 
25.    המומחה הבהיר שלאור טיבה של הנכות וההתדרדרות הצפויה, ולאור חוסר הוודאות באשר לניתוחים שיערכו בכל שלב של התדרדרות, אין זה נכון להעמיד את נכותו הקבועה של התובע על 20%, אלא יש לקבוע נכות משוקללת ממוצעת, המביאה בחשבון גם את הנכות העתידית, ולהעמידה על 30%.
26.    בחישוב נזקיהם של נפגעים, נבחנת זכאותם לפיצוי במועד מתן פסק הדין. יחד עם זאת, יש לקבוע במדויק, ככל האפשר, את הפיצוי שייקבע להם, גם בשים לב לנזקים הצפויים להם בעתיד. 
27.    לפיכך מצאתי שיש לאמץ את שיעור הנכות שקבע המומחה, שכן הוא מביא בחשבון את הצפי להחמרה וודאית בשיעור הנכות, ובוחר לבטאו באמצעות מיצוע הסיכונים הצפויים, אל מול הסיכוי הנמוך לשיפור, וזאת על מנת להגיע לתוצאה מדויקת ככל האפשר בקביעת הנכות.
28.    אשר לנכות בגין הצלקת, מצאתי שיש לאמץ את קביעתו של ד"ר שרצר לפיה הצלקת אינה מקנה נכות רפואית.
29.    לפיכך אני קובעת שנכותו הצמיתה של התובע בתחום האורטופדיה הינה בשיעור של 30%, וכי לא נותרה נכות בתחום הפלסטיקה. 

חוות דעתה של ד"ר א. הרמתי
30.    ד"ר א. הרמתי תיארה בחוות דעתה מיום 30.12.05, כי במהלך התאונה נפגע התובע פגיעת ראש ופנים קשה, והגיע לבית החולים כשהוא מונשם ומורדם. נמצאו שברים רבים בעצמות הפנים, דימום בסינוסים, וניידות במקסילה. רק ביום 27.10.03 התאפשר לבצע ניתוחי פה ולסת, לאחר התייעצות עם נוירוכירורג. הניתוח בוצע בהרדמה כללית, ובמהלכו הורכבו קשתות, הלסתות נקשרו זו לזו, נעשתה רדוקציה של שברים וקיבועם בעזרת פלטות. הקיבוע הוסר כחודש לאחר הניתוח, ורק כעבור כ-  3  חודשים, ולאחר טיפולי פיזיותראפיה, נמצאה פתיחת הפה תקינה.
31.    המומחית המליצה לקבוע נכות זמנית בשיעור של 40% למשך חודש, לפי סעיף 73(2) ב III לתוספת לתקנות, בשל חוסר היכולת לפתוח את הפה, נכות בשיעור של 10% למשך חודשיים נוספים, לפי סעיף 73(2)בI בתוספת לתקנות, בשל הגבלות בפתיחת הפה ובלעיסה, ו- 10% נכות לצמיתות בשל השינוי בצורת הפנים, באופן מותאם לסעיף 75 (2)ב לתוספת לתקנות.

חוות דעתו של ד"ר א. טייטלבאום
32.    ד"ר א. טייטלבאום ציין בחוות דעתו אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 13.11.07, שבעקבות תאונת הדרכים והפציעה, קיימת הפרעה הסתגלותית המלווה בתגובה דיכאונית  קלה. יחד עם זאת מצא שעוצמת הפגיעה אינה בדרגה בולטת, ואינה גורמת למגבלות משמעותיות בתפקודו התעסוקתי או בחיי היומיום.
33.    בשל ממצאיו, ובהתייחס לבעיה מסוימת שקדמה לתאונה, קבע המומחה נכות זמנית, לפי סעיף 34(ג) לתוספת לתקנות, בשיעור של 20% עד יום 30.12.03, יום שחרורו של התובע מאשפוז, ונכות זמנית בשיעור של 5% עד לחלוף שנה מיום כתיבת חוות הדעת, היינו, 11.11.08. המומחה קבע שבמהלך השנה יש להפנות את התובע לטיפול פסיכולוגי העשוי לשפר את מצבו הנפשי. עוד קבע המומחה שבתום התקופה האמורה לא תיוותר נכות כלשהי בתחום הנפשי.
34.    בשאלות הבהרה שנשלחו לתובע ביום 28.4.09 הופנה המומחה לכך שבשל חיסרון כיס ובשל סירובה של הנתבעת לשאת בהוצאות טיפול פסיכולוגי, לא עבר התובע טיפול, ונשאל האם יש לראות את נכותו הזמנית בשיעור של 5% כנכות צמיתה. עוד נשאל האם כתנאי לשיפור מצבו עליו לעבור טיפול פסיכולוגי, והאם צפויה החמרה במצבו בעקבות ניתוח צפוי להחלפת מפרק הירך.
35.    בתשובות הבהרה מיום 10.7.09, קבע המומחה שככל שהתובע לא יעבור את הטיפול המומלץ, קיימת סבירות שמצבו לא ישתפר, כן קבע שתיתכן אפשרות שללא טיפול, יימצא, לאחר בדיקה נוספת, ששיעור נכותו של התובע שונה. המומחה הסכים להנחה שבעקבות ניתוח אורטופדי נוסף עלול לצוץ צורך נוסף בהתערבות פסיכולוגית.
36.    לטענת הנתבעות לא קיבל התובע טיפול נפשי רק בשל מחדלו, שכן הטיפולים הנפשיים כלולים בסל הבריאות, ועל כן אינם כרוכים בהוצאה כספית, אף אין לקבל את הטיעון לפיו לא טופל בשל חיסרון כיס.
37.    התובע לא נבדק פעם נוספת על ידי המומחה בתחום הנפשי, אף לא קיבל טיפול נפשי, ועל כן אין להוציא מכלל אפשרות שנותרה לו נכות בשיעור של 5%, כפי שטען התובע. 

נכות תפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות
38.    לטענת התובע, לאור המגבלות בביצוע עבודות שונות הנובעות מנכותו, יש לקבוע שנכותו התפקודית עומדת על 60%. לעומת זאת טענה הנתבעת, שהנכות האורטופדית כיום אינה עולה על 20%, וכי לנכות בתחום הפה והלסת אין כל משמעות תפקודית. לטענתה יש לקבוע נכות תפקודית, אם בכלל, בשיעור שלא יעלה על 10%.
39.    הצדדים הצביעו על כך שכיום עובד התובע בשמירה.
40.    בקביעת הנכות התפקודית של קטינים, מקובל לאמץ את הנכות הרפואית, וזאת בשל הקושי לאמוד את השפעת התאונה על הנפגע ועל כושר השתכרותו בהעדר היסטוריה תעסוקתית.
41.    לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לקבוע בעניינננו שהנכות התפקודית של התובע, כמו גם שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, עומדים על 35%.
42.    בין יתר שיקולי הבאתי בחשבון בראש ובראשונה את הנכות הרפואית בתחום האורטופדיה, השפעתה של הנכות על תפקודו של התובע, שהינו חסר השכלה, ועל כן מטבע הדברים פונה לעבודות המצריכות עבודת כפיים, המגבלות המחייבות עבודה בישיבה, ההתפתחויות הרפואיות הצפויות בעתיד, תקופות אי כושר בעקבות הניתוחים הצפויים לתובע, והשפעתם על השתלבותו בעבודה קבועה. 
43.    עוד הבאתי בחשבון את חוסר הוודאות בשאלה האם הנכות בתחום הנפשי חלפה לחלוטין, בהעדר טיפול נפשי, ובעיקר את החשש להחמרה במצבו הנפשי של התובע בעקבות ההתדרדרות הצפויה במצבו הרפואי האורטופדי, ובעקבות הניתוחים שאותם הוא עתיד לעבור, כפי שאירע לאחר התאונה והניתוחים שעבר עד כה. 
44.    מצאתי שיש לייחס משמעות תפקודית מסויימת גם לנכות בתחום הפה והלסת, אף שמדובר בנכות קוסמטית בעיקרה, ואף שמהתבוננות בתובע במהלך עדותו הנכות האמורה אינה בולטת. יחד עם זאת, מדובר כאמור בנכות בפנים, ודומה כי לפחות מבחינתו האישית של התובע, יש משמעות לשינוי בפניו. 

בסיס השכר
45.    כפי שנקבע בפסיקה, בקביעת בסיס השכר של קטינים, תאומץ בדרך כלל ההנחה של השכר הממוצע במשק.
46.    הנתבעות טענו שיש בענייננו מקום לסטות מההנחה האמורה, שכן התובע בחר זה מכבר את מתווה חייו, עוד בהיותו בן  12. הנתבעות הפנו לכך שהתובע היה תלמיד בעייתי, אשר נפלט ממסגרות חינוכיות, לא השלים 12 שנות לימוד, והוא חסר תעודת בגרות. הנתבעות ציינו שבמהלך התקופה של שנה וחצי מאז שהתובע הפסיק את לימודיו ועד למועד גיוסו לצה"ל, עבד התובע במשך 3 חודשים בלבד. לאחר גיוסו הופנה התובע לטירונות המיועדת לנערי מקא"מ, (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות), התקשה להתמודד עם המסגרת, ישב במעצר, ולבסוף שוחרר שחרור מוקדם לאחר כחצי שנה של שירות בחיל הקשר, בעקבות המלצת קב"ן, ובשל קשיי התאקלמות, ביטויי מצוקה, וקשיי תפקוד.
47.    עוד טענו הנתבעות שכיום התובע בן 27, וניתן ללמוד מההיסטריה התעסוקתית שלו מה יהיה שכרו. בשל כל אלו, טענו הנתבעות, אין מקום לאמץ את השכר הממוצע במשק כבסיס השכר, אלא להסתפק בקביעת הפסד השכר בהתאם לשכר המינימום.
48.    במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע באריכות ובכנות שהוא אכן לא השלים את לימודיו, הן בעקבות רצונו להתנתק מאורח חיים דתי, הן מאחר ונגרר אחר חברים מסוימים. התובע ציין שהוא הינו בן זקונים להוריו, והוריו פינקו אותו עד מאוד.
49.    כך למשל השיב התובע שבתיכון למד "בבית ספר פירסט בבית שמש, בית ספר דתי, למדתי שם רק את כתה ז' ולאחר מכן אני עברתי עקב זה שלא רציתי להיות בבית ספר דתי, לבית ספר חילוני ששמו חושב" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 2.12.10, שורות 21 עד 22). לשאלה האם הורחק מבית הספר חושב, השיב שהורחק "היו לי בעיות משמעת, לא הייתי מקבל בכלל מה שהמורים אומרים, והייתי מסתובב עם חברים לא בסדר. כשילדים לפעמים הראש לא חושב כמו שצריך, כשהתבגרתי אז התחלתי להבין יותר טוב. אני בן הזקונים של הורי, כל האחים שלי יכולים להיות ההורים שלי, יש לי אח שנפטר בצבא כשהייתי בן 6 וההורים שלי פינקו אותי, וזה השפיע עלי במשך עד הצבא" (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 2.12.10, שורות 3 עד 6).
50.    התובע השיב כי לאחר מכן חזר לבית הספר הדתי כי לא היו לו אפשרויות אחרות בבית שמש, ואולם לאחר שנה עזב  "לא הייתי בנוי למסגרת דתית, היום הראייה שלי שונה לגבי הדת ... אז לא הייתי כך ולא הייתי מחובר לזה, היתה לי אולי בעיה של משמעת בגדול עזבתי כי לא רציתי את הדת" (שם, שורות 22 עד 24). 
51.    התובע השיב שגם את בית הספר בירושלים, שבו למד במגמת ספרות, עזב, "הייתי נסחב אחרי הילדים שקצת עושים בעיות...לא הייתי נכנס לשיעורים, לפעמים הייתי מאחר בגלל התנועה, היו פעמים שלא באתי בכלל, אז ידעו שאני לומד ולא באתי. וזהו, בעיות רגילות. לא שהייתי חס וחלילה מופרע ורב מכות" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 2.12.10, שורות 14 עד 15).
52.    גם את קורס הספרות הפרטי לא סיים.  "זה היה באמצע השיעור,  ויצא שאני אמרתי מילה ומישהו התעצבן והוא חנק אותי. הוא זרק מילה ואני אמרתי שזה לא נכון, הבן אדם קיבל עצבים ובא וחנק אותי ואני דחפתי אותו, הזיזו אותנו לצד... אבא שלי שמע זאת ובגלל שאני הילד הקטן והורי קרובים אלי, אני הכי יקר להם, אבא שלי לא היה מוכן שאמשיך כך וגם אני לא אם זה הולך ככה" (שם, שורות 23 עד 26). 
53.    לשאלה האם היו לו בעיות בטירונות, השיב התובע- "יכול להיות בהתחלה. לא לקום בזמנים, כמו של כל בן אדם שמתחיל ונכנס למסגרת, מסגרת צבאית לא קל להסתגל לזה. אני הכי קטן והורי היו מפנקים אותי הרבה ובמשך השנים זה ישב עלי והפריע לי, מצד אחד היה לי טוב שהורי מפנקים אותי, ומצד שני זה הפריע" (שם, עמ' 5, שורות 24 עד 26).
54.    התובע השיב שהוא אכן ישב במעצר, במשך יומיים, וזאת בגלל איחורים בהשקמה. לאחר מכן שירת בבסיס קרוב לבית, ואולם לאחר שהרגיש שהוא מבזבז את זמנו, ורצה להשלים את הכשרתו כספר, השתחרר מהצבא בשל חוסר התאמה. לאחר מכן ניגש ללשכת העבודה, ואולם לא נמצאה לו עבודה מתאימה.  
55.    אף שהתובע לא השלים את לימודיו, אף לא את תקופת שירותו הצבאי, מצאתי שאין לסטות בענייננו מהנחת השכר הממוצע במשק.
56.    הנחת השכר הממוצע במשק והנסיבות שבהן ניתן יהיה לסטות ממנה, נדונו בהרחבה בפסק הדין המנחה בעניין זה, בע"א 10064/02  מגדל נ' רים אבו חנא פ"ד ס (3) 13. כב' השופט א. ריבלין (כתוארו אז), עסק בהרחבה בשיקולי המדיניות וקבע (בעמ 45 לפסק הדין):
"לשיטתי, הניסיון לקבוע קבוצות אוכלוסייה מסוימות, שלגבי ילדיהן תקום הנחה א-פריורית של חדלות או דלות – דינו להיכשל. אל לנו לדון את הקטין לגורל מסוים אך בשל הסביבה בה גדל, השכלתם ופרנסתם של הוריו, מינו או המוצא הגזעי או האתני אליו הוא משתייך. אין נפקא מינא אם לפנינו ילדה או ילד, אם הוא בן למשפחה מבוססת או עשירה, אם הוא עולה חדש או יליד הארץ, אם מקום מגוריו מבוסס או נחשל או אם בן מיעוטים הוא. חישוב הפיצויים על-פי שיוך קבוצתי יוצר הפליה מחמת דת, גזע, לאום או מין... עקרון האוטונומיה של הפרט מחייב להניח כי בהיעדר נסיבות אינדיבידואליות-ספציפיות המלמדות אחרת, לכל קטין האפשרות להתקדם, להתפתח ולהשתלב במערך התעסוקתי הישראלי לפחות כדי ההשתכרות הממוצעת במשק. ...
 
התפיסה העקרונית והחריגים לה
    
46.    עולה מן המקובץ, כי הנחת עבודה היא לנו, לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק. נקודת מוצא זו לחישוב הפסד ההשתכרות של קטין, היוצרת האחדה של הפיצוי, עולה בקנה אחד עם עקרון השבת המצב לקדמותו, עם השאיפה להגשים את הזכות לשוויון ועם הצורך ליצור הרתעה אופטימלית. הנחה זו יאה לכל, לילד ולילדה, לאיש ולאשה, לשחור וללבן, לבני כל הדתות, יהיה מוצאם האתני אשר יהא. זוהי חזקה – אך היא ניתנת לסתירה, והשאלה שעוד נותר לברר נוגעת לטיבו של המסד הראייתי המאפשר סטייה מחזקה זו". 
57.    אשר לסטייה מחזקת השכר הממוצע במשק במקרים קונקרטים, קבע ביהמ"ש- 
" לדעתי, ראיות ואינדיקציות לגבי הנפגע הקטין יאפשרו לסתור את החזקה בדבר השכר הממוצע במשק – לכאן או לכאן – רק במקום בו יש להן משקל רב והן מלמדות בהסתברות גבוהה כי הקטין אמנם היה משתלב בעתיד במקצוע מסוים (או, לחלופין, כי היה מתקשה למצוא לו מקום בעבודה מכניסה). אכן, בנטיות, כישורים ושאיפות בעלמא לא בהכרח סגי ; המציאות מלמדת כי לרוב יקשה לצפות מה ילד יום והאם ישתכללו הנטייה, השאיפה והכישרון של הקטין לכלל רכישת מקצוע בעתיד; ומנגד, לא אחת קטינים שיודעי-דבר אינם חוזים להם גדולות, פורחים להם ומשגשגים. על כן, נדרשים נתונים מיוחדים לגבי הקטין הספציפי, המוציאים אותו, בהסתברות גבוהה, מגדרי החזקה. ...בהקשר שבו אנו עוסקים עתה, בהינתן החזקה מזה, וחוסר הודאות המובנה בצפיית עתידם של קטינים מזה, ראוי כי בית המשפט יפסוק, ככלל, לפי השכר הממוצע במשק. סטייה מרף זה תהא קשה יותר, כאמור, ככל שגילו של הקטין צעיר יותר, שהרי תכופות ישנו קושי רב להוכיח כוונה ויכולת בכל הנוגע למסלולו המקצועי העתידי של ילד רך בשנים". 
               (ההדגשות אינן במקור י.י.)
58.    כפי שנקבע, חזקת השכר הממוצע במשק לא תוחל רק בעניינים שבהם עולה שאלת מגדר, גזע, או דת. הרחיב על כך המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין בע"א 9980/06 עיזבון המנוח מ. אטינגר ז"ל נ' עיריית ירושלים (מיום 26.1.09).
"חריגה מהנחת המוצא המבססת את הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות על רמת השכר הממוצע במשק מותרת רק באותם מקרים שבהם הוכחו במשפט נתונים עובדתיים חריגים המתייחסים לנפגע עצמו והמוציאים אותו מגדר הנחת העבודה המשמשת ברגיל לפיצוי ניזוקים קטינים. מובן מאליו כי לא כל נתון אינדיבידואלי די בו כדי להוציא את הנפגע מגדר אותה הנחת עבודה... סיפור החיים של כל אדם מתחיל בדף חלק. בעניינו של הקטין שכושר ההשתכרות שלו נפגע, הפיצוי נועד בראש ובראשונה להשיב על כנה את היכולת שלו למלא את הסיפור בתוכן. המשפחה והסביבה שבהם גדל אדם בהחלט משפיעים על בחירותיו, ואף על יכולתו להגשים את מאווייו, אולם בשום אופן לא מדובר בסיפור כתוב מראש... נתון המצדיק סטייה מן החזקה האמורה צריך לפיכך שיהיה נתון מוכח, המלמד על בחירה אישית של הנפגע המחריגה אותו  מגדר מגוון האפשרויות העומדות בפני כל ילד וילדה בישראל, מגוון המוצא ביטוי משוקלל ברמת השכר הממוצע במשק – זו המביאה כבר בחשבון את רמות ההשתכרות הגבוהות מן הממוצע, כמו גם את אלה הנמוכות הימנו.... החישוב המבוסס על רמת השכר הממוצע במשק בא אפוא לשקף את מגוון סיפורי החיים שהיה פתוח בפני הנפגע הקטין. הסטייה מן הנתון הזה צריכה להישען על אינדיקציות כבדות-משקל המלמדות כי הקטין בחר בדרך מסוימת והתכוון גם להתמיד בה. ודוק: מדובר על בחירה אישית פוזיטיבית של הקטין, שיש לה ביטוי במציאות, בניגוד לייחוס תיאורטי של בחירה בדרך חיים פוטנציאלית. הצלחה בלימודים בבית-הספר, דרך למשל, אינה מגדירה סיפור חיים מסוים, ואינה משקפת בחירה אינדיבידואלית של הקטין בדרך מסוימת.... המדובר בנתונים אשר, ככלל, מלמדים כי הנפגע, חרף היותו קטין, רכש לו, בפועל, "היסטוריה תעסוקתית", לאמור פיתח כישורים מיוחדים שאינם מאפיינים, ברגיל, ילד או ילדה בישראל, או שעסק בפועל בעיסוק שעתיד להמשך גם בחייו הבוגרים". 
        (ההדגשות אינן במקור)
59.    לא מצאתי שבענייננו מלמדים הנתונים האישיים שעליהם הצביעו הנתבעות, על הצדקה לסטייה מחזקת השכר הממוצע במשק. אף שהתובע נפלט ממערכת החינוך, לא הצליח להשלים את לימודי הספרות שאליהם שאף, אף לא הצליח להשתקם לאחר גיוסו, לא מצאתי שמדובר בבחירה מדעת ומתוך כוונה להתמיד במסלול החיים האמור. 
60.    לא מדובר בבחירה שנעשתה על ידי התובע עובר לתאונה, כי אם בנסיבות חיים המושפעות לכאורה מרקע סוציו אקונומי, ומהשפעות סביבתיות. קשה להגדיר את מסלול החיים שאליו נקלע התובע בילדותו כבחירה שערך עוד בגיל 12, אף לא ניתן להסיק מכך שהוא רכש לו בפועל היסטוריה תעסוקתית.
61.    כפי שנקבע לא אחת, חזקת השכר הממוצע במשק מביאה בחשבון את האפשרות שחלק מהקטינים ירוויחו פחות מהשכר האמור (בעוד שחלקם ירוויח יותר מכך). אין זה בלתי סביר או בלתי אפשרי שאדם שלא השתלב בלימודיו בבית הספר התיכון או שלא השתלב במסגרת הצבאית, ישתלב היטב בתחום התעסוקתי וירוויח שכר כגובה השכר הממוצע במשק (ראו לעניין זה גם פסק הדין בת"א 49159/07 אלחנתי נ' גטהון, שאליו הפנה התובע בסיכומיו).
62.    הנחת הנתבעות לפיה צפויות היו הכנסותיו של התובע להיות נמוכות גם אלמלא התאונה, אינן נסמכת על עובדות או על סטטיסטיקה מקובלת. אין להוציא מכלל אפשרות שאדם חסר השכלה, אשר לא השלים את חוק לימודיו או את שירותו הצבאי, ירוויח את השכר הממוצע במשק, או אף מעבר לכך. אין בהכרח יחס ישר או התאמה בין רמת ההשכלה לבין הכנסות צפויות בעתיד. 
63.    עוד אציין שלא מדובר בענייננו בסממנים בולטים המצביעים ברמת וודאות מובהקת על כך שאלמלא התאונה לא היה עולה בידי התובע להשתלב בתחום התעסוקה. לא מדובר בנכות רפואית או נפשית קודמת, אף לא מדובר בהתנהגות בלתי נורמטיבית חריגה. 
64.    בנסיבות האמורות מצאתי שיש לאמץ את הנחת השכר הממוצע במשק, העומד כיום על סכום של 8,727 ₪, ובניכוי מס הכנסה, על כ- 8,200 ₪.
הנזק הלא ממוני

65.    התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה בסכום של -  115,000₪, במעוגל, בשים לב לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי מומחי בית המשפט, ו- 70 ימי אשפוז. 

הפסד ההשתכרות בעבר

66.    כחודש לפני התאונה שוחרר התובע שחרור מוקדם מצה"ל. באותה עת לא עבד בעבודה כלשהי. 70 ימים לאחר התאונה היה התובע מאושפז, בבית החולים או בשיקום.
67.    על פי עדותו של התובע, הוא החל לעבוד בשמירה רק במהלך ספטמבר 2007 בשכר ממוצע של כ- 3,300 ₪. עד אז לא עלה בידו להשתלב במעגל התעסוקה, לאור מצבו הרפואי. 
68.    במהלך חקירתו הנגדית השיב המומחה בתחום האורטופדי, כי רק בשנת 2005 היה באפשרותו של התובע לעבוד. עבודה משרדית בלבד. 
69.    לעניין חישוב הפסד השכר בעבר, יש להבחין בין מספר תקופות. בתקופה הראשונה, תקופה בת 6 חודשים, יש לקבוע שבמהלכה היה התובע באי כושר מלא. כיון שהתובע לא עבד באותה תקופה, הוא לא נזקק לאישורי מחלה, ואולם ניתן ללמוד מנכותו ומהטיפולים הרפואיים והפיזיותראפיים שעבר, שבתקופה זו לא היה באפשרותו לעבוד. הפסד הכנסה בתקופה זו, בגובה השכר הממוצע במשק, עומד על 49,200 ₪.
70.    בתקופה השנייה, מיום 20.5.2004 ועד ספטמבר 2007, תקופה של כ- ששים ושלושה וחצי חודשים, עמדה נכותו התפקודית של התובע (כמו גם הנכות האורטופדית, בשילוב הנכות הנפשית), על 35%. בהינתן הפסד של 2,870 ₪ לחודש, עומד סה"כ הפסד הכנסות בתקופה זו על  182,245 ₪.
71.    התקופה השלישית הינה התקופה המסתיימת ביום מתן פסק הדין, בהנחה שבתקופה זו הרוויח התובע כ- 3,300 ₪ בחודש מעבודות השמירה שבהן עבד. ההפסד לתקופה האמורה, בהנחה של ההפרש בין שכרו האמור לבין השכר הממוצע במשק, בסכום של כ- 5,000 לחודש, ובהתחשב בשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, עומד על  80,500 ₪.
72.    סה"כ פיצוי בגין הפסד הכנסות בעבר עומד על – 312,000₪ במעוגל. 

גריעה מכושר השתכרות
73.    אשר לגריעה מכושר ההשתכרות, בהנחה של עבודה עד גיל 67, גריעה מכושר השתכרות בשיעור של 35%, ומקדם היוון  267.99,  עומד הפיצוי בראש נזק זה על  802,000 ₪ במעוגל.
74.    סכום זה, המחושב על פי תחשיב אקטוארי מלא, משקף לטעמי גם את הפיצוי בגין הפסד פנסיה.

עזרת הזולת

75.    לאחר התאונה היה התובע מאושפז, עבר ניתוח ונזקק לתקופה ממושכת של שיקום. על פי חוות דעתו של המומחה הוא צפוי בעתיד לניתוחים ולתקופות אי כושר בעקבותיהם.  בשים לב לשיעור הנכות, ניתן להניח שהתובע נזקק בעבר לסיוע, והוא עתיד להזדקק לסיוע גם בעתיד. 
76.    לטענת התובע, יש לפסוק לו עבור החודשיים וחצי הראשונים שלאחר התאונה פיצוי בסכום של 10,000 ₪ לחודש, בגין השנה הראשונה שלאחר מכן פיצוי בסכום של 3,000 ₪ לחודש, ולאחר מכן- פיצוי של 600 ₪ לחודש, סה"כ 143,000 ₪ לעבר. 
77.    אשר לעתיד, טען התובע שכיון שהוא צפוי לעבור ניתוחים, יש לפסוק פיצוי בסכום של 600 ₪ לחודש, סה"כ 192,000 ₪.
78.    לעומתו טענו הנתבעות, שאין לפסוק למעלה מ- 20,000 ₪.
79.    מצאתי שיש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, בסכום של 60,000 ₪.

הוצאות וניידות

80.    לטענת התובע, בגין הטיפולים הרפואיים לעבר ולעתיד יש לפסוק לו סכום של 180,000 ₪, בעוד שבגין ההוצאות בשל נסיעות, בעבר ולעתיד, יש לפסוק לו סכום של 250,000 ₪.
81.    לעומתו טענו הנתבעות, שיש לפסוק עבור הוצאות רפואיות סכום של 15,000 ₪, ועבור ניידות, 7,500 ₪, לכל היותר.
82.    בשים לב לטיבה והיקפה של הנכות, ניתן להניח שהתובע יזדקק בעתיד להוצאות רפואיות ובעיקר להוצאות ניידות. אני קובעת את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדן, בסכום של 80,000 ₪.
ניכויים
83.    מהסכום האמור יש לנכות תשלומים תכופים אשר שולמו לתובע, בסכום של 96,540 ₪, וכן את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין הבטחת הכנסה, בסכום של 36,844 ₪.
סיכום
84.    אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סכום כמפורט להלן:                    
                    נזק לא ממוני-                       115,000 ₪;
                    הפסד השתכרות בעבר-         312,000 ₪;
                    גריעה מכושר השתכרות-     802,000  ₪;
                    עזרת הזולת-                           60,000 ₪;
                    הוצאות וניידות-                     80,000 ₪;
                         
                           סה"כ-                                1,369,000 ₪.

85.    מהסכום האמור יש לנכות תשלומים תכופים ואת תגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין הבטחת הכנסה, בערכם ליום מתן פסק הדין. 
86.    הנתבעות ישלמו לתובע גם את הוצאות המשפט שהוציא, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.08% (כולל מע"מ). שכר הטרחה יחושב לאחר הפחתת ניכויי המוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצוי, ולפני הפחתת התשלומים התכופים.
87.    הסכום ישולם בתוך 30 יום מהמועד שבו יומצא פסק הדין לבא כוחן של  הנתבעות.

ניתן היום,  ט"ז בתמוז תשע"א, 18 ביולי 2011, בהעדר הצדדים. 

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.
יואב רונקין, משרד עורכי דין
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס