הרשעת אדם חף מפשע היא אחת מהעוולות הקשות ביותר שיכולה מערכת המשפט לחטוא בהן. מטרתו העיקרית של ההליך הפלילי היא לבחון את הראיות והעדויות לעומקן על מנת להביא למשפט צדק, ובכך להרשיע את האשמים ולזכות את החפים מפשע.
פקודת הראיות היא זו שמסדירה את נושא הראיות וההודאות בהליך המשפטי במדינת ישראל, וקובעת מה הן הראיות הנדרשות לשם הרשעה ובאילו מקרים ניתן להרשיע על בסיס הודאה כראיה המרכזית, כאשר התנאי הוא שתהיה "חופשית ומרצון" (סעיף 12 לפקודת הראיות).
יחד עם זאת, עם התפתחות הפסיקה לאורך השנים, גובשו סביב סעיף זה תפישות ופרשנויות שונות הבוחנות מחדש את הביטוי "חופשי ומרצון", אשר קיבלו משמעויות רחבות הרבה יותר, החורגות מהפירוש המקובל של הביטוי.
ב"פרשת יששכרוב", בה נגבתה הודאה מהחייל רפאל יששכרוב על החזקה ושימוש בסמים מבלי שהושמעו בפניו זכויותיו, וללא שניתנה לו הזכות להיוועץ עם עורך דין, קבעה השופטת בדימוס דורית בייניש תקדים בכך שפסלה את עדותו של החייל ביחס לשימושו בסם בשל העובדה כי החוקר הצבאי נמנע במתכוון מליידע את הנאשם בדבר זכותו להיוועץ עם עורך דין, ומשום כך ניתן היה לגבות את עדותו בקלות יחסית ומתוך מקום שאינו עונה על ההגדרה "חופשית ומרצון" ומהווה מניעה של הזכות להליך הוגן.
בהמשך, המשיכה הפסיקה לפתח את הפרשנות והתפישה לגבי ראיות שנתקבלו בצורה שאינה חוקית, תוך פגיעה בזכויות חשודים, בין אם מדובר בתרגילי חקירה לא הוגנים, בחיפוש שנערך בצורה לא חוקית או מבלי ליידע את החשוד בדבר זכותו לסירוב ועוד כהנה וכהנה מקרים המקימים עילה פסיקתית ל"פסלות ראיות".
לאחרונה מקודם מהלך לתיקון סעיף 12 בפקודת הראיות אשר למעשה מעגן את התקדים הנ"ל בחוק ומתבסס על הידע המחקרי והניסיון המצטבר בתחום דיני הראיות. על פי התיקון המוצע תידרש תוספת ראייתית משמעותית להודאת נאשם ("ראיית סיוע"), וזאת משום שישנם משתנים רבים העשויים להשפיע על ההודאה, כמו גיל צעיר, כושר שיפוט נמוך, מוגבלות שכלית או הפעלת לחצים נפשיים שיש בהם כדי להביא את הנאשם להודאת שווא ולו רק בכדי להימלט מהסיטואציה המלחיצה של חקירה משטרתית.
כלומר, לא רק אלימות, עינויים ואמצעי תחבולה שונים מהווים הפרה של התנאי הקבוע היום בסעיף 12 של "חופשית ומרצון" ועשויים להשפיע על קבילות ההודאה, אלא גם הפעלת לחצים נפשיים שונים, מניעת זכויות (כמו היוועצות בעורך דין) ושימוש באמצעי חקירה פסולים.
מתוך התפיסה כי אוכלוסיות מסוימות פגיעות בחקירות באופן מיוחד, ולכן הסיכון להודאות שווא ביחס אליהן גבוה באופן יחסי, נגזר תיקון נוסף בפקודה והוא הוספת סעיף המעגן "פסילת הודאה מחמת פגיעה בהוגנות ההליך". התיקון המוצע מסמיך את בית המשפט לבחון את תהליך גביית ההודאה ולפסול אותה במקרה בו הוא סבור כי היא הושגה שלא כדין וכי קבלתה עלולה להכתים את ההרשעה ולפגוע בלגיטימיות שלה, וכמו כן לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי, באמון הציבור בו ובהגנה על כבוד הנאשם וחירותו.
ניתן לומר שהצעת חוק זו, אם תתקבל, מהווה מהפכה בעולם דיני הראיות. בזירה שבה כל פרט, ולו השולי ביותר, עשוי להוות ראיה מרשיעה או מזכה ומשתנים רבים עלולים להשפיע על ההליך ועל תוצאותיו – הצעה כזו מחזקת למעשה את ההגנה הניתנת לנאשמים, בעיקר לאלה הנמנים על אותן אוכלוסיות רגישות, ומקדמת משמעותית את היכולת להגיע לאמת מתוך הליך הוגן וצודק.
תוצאות הליך משפטי אינן בגדר המלצה – הן קובעות את עתידם וגורלם של הנאשמים. הרשעת שווא עלולה להיות בעלת השלכות קשות על חיי המורשע על לא עוול בכפו, והינה בעלת משמעות מרחיקת לכת גם לגבי סביבתו הקרובה. לפיכך, כל מהלך אשר יוכל להקטין את הסיכוי לכך, למזער למינימום את הנזקים האפשריים ולעבות את ההגנה על הנאשמים בהליך משפטי הינה חשובה וראויה ויש לברך על קידומה.
מאמר שפורסם באתר 'הפרקליטים'.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.