חפש

ע"א 4402/98 יצחק מלמד נ. אשכנזי סולומון

ע"א 4402/98 יצחק מלמד נ. אשכנזי סולומון


בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 4402/98

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופט י' אנגלרד

כבוד השופט מ' אילן

המערער: יצחק מלמד

נגד

המשיב: אשכנזי סולומון

ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי
בתל-אביב מיום 24.5.98, בתיק ת.ע. 2640/93,
שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל
תאריך הישיבה: א' באב התשנ"ט (14.07.99)

בשם המערער: עו"ד עופר אבירם

בשם המשיב: עו"ד משה אברמוב

פסק-דין

כבוד הנשיא א' ברק:

העובדות

1. ויקטוריה מלמד ערכה (ביום 20.11.1991) צוואה בעדים. נקבע בה, בין השאר, כי עם מותה יועבר כל רכושה לבעלה, ישראל מלמד; ואם תמות לאחר מות בעלה, יחולק כל רכושה בין יצחק מלמד ובנו שמואל מלמד. בעלה ערך (בו ביום) צוואה הדדית זהה בתוכנה, תוך שנקבע בה, בין השאר, כי עם מותו, יועבר כל רכושו לאשתו ויקטוריה מלמד, ואם ימות לאחר מות רעייתו, יחולק כל רכושו בין יצחק מלמד ובנו שמואל מלמד. בעלה של המנוחה (ישראל מלמד) נפטר לפניה (ביום 30.6.1992). לאחר מות בעלה, סבלה ויקטוריה מלמד מסרטן בלוטות הלימפה. מצבה החמיר. היא היתה זקוקה לטיפולים ולתרופות. היא חששה להישאר בביתה לבדה. היא קדמה בברכה את אשכנזי סלומון, אשר החל להתגורר בבית זמן מה לאחר מות בעלה. כשלושה שבועות לאחר מות הבעל ערכה ויקטוריה מלמד (ביום 23.7.1992) צוואה שניה. בצוואתה זו בוטלה הצוואה הראשונה. נקבע בה כי כל רכושה יעבור ליורשיה על-פי חוק. ויקטוריה מלמד נפטרה (ביום 23.2.1993). יצחק מלמד הגיש בקשה לקיים את הצוואה הראשונה (על-פיה הוא ובנו יורשים). לכך התנגד אשכנזי סולומון, אשר הגיש בקשה לקיים את הצוואה השניה (על פיה הוא אחד מיורשיה על-פי דין של ויקטוריה מלמד). לכך התנגד יצחק מלמד. לא היתה מחלוקת בפני בית המשפט המחוזי כי הצוואה הראשונה היא כדין. גדר הספקות סובב סביב הצוואה השניה. בעניין זה טען יצחק מלמד שתי טענות: האחת, לפיה הצוואה השניה אינה תופסת, שכן לא נחתמה בפני שני עדי קיום; השניה, כי נפל פגם ברצונה של המנוחה בעת עשיית הצוואה השניה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. לעניין הטענה הראשונה (העדר עדי קיום) הוצגו בפני בית המשפט המחוזי הנתונים הבאים: על פי לשון הצוואה השניה היא נחתמה בפני שני עדים - גב' מרים סולומון ועורך דין י. בר-טל - אשר אישרו בחתימת ידם על פני הצוואה השניה כי המנוחה הצהירה וחתמה בפניהם על הצוואה. גב' סולומון העידה כי היתה בדירת המנוחה פעם אחת בלבד. מטרת בואה היה לצורך חתימה על תצהיר הדרוש להעברת רכוש מבעלה של המנוחה אל המנוחה. העדה הכחישה שהיתה עדה לצוואה השניה, אם כי ציינה כי יכול להיות שסיפרה לשכנה שהיתה עדה לצוואה של המנוחה. היא לא הכחישה את חתימתה על הצוואה השניה. לדבריה נפגשה עם עו"ד בר-טל פעם אחת בלבד, וזאת לעניין העברת הרכוש מבעלה של המנוחה אל האחרונה. בפני בית המשפט הוגש תצהיר (מיום 19.7.92 - ארבע ימים לפני החתימה על הצוואה השניה) החתום על ידי גב' סולומון כתמיכה לבקשתה של המנוחה למתן צו קיום לצוואתו (ההדדית) של ישראל מלמד (בעלה של המנוחה). בית המשפט שמע את עדותו של עו"ד בר-טל. הלה העיד כי היה פעמיים בדירתה של המנוחה, וכי בעת הפגישה השניה חתמה גב' סולומון כעדה לצוואה. אשכנזי סולומון העיד גם הוא, תוך שציין כי המנוחה סיפרה לו שלענין חתימות על מסמכים היו בדירתה פעמיים הן גב' סולומון והן עורך הדין. על רקע תשתית עובדתית זו קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ד. פלפל), כי לצוואה השניה היו שני עדי קיום. צויין כי עורך הדין בר-טל אינו צד מעוניין; הודגש כי גירסתו, לפיה היה פעמיים בדירת המנוחה, וכי בעת הפגישה השניה חתמה גב' סולומון על הצוואה, מתחזקת לאור עדותו של אשכנזי סולומון, שהעיד גם הוא על שתי פגישות בדירת המנוחה. נקבע כי "בהעדר הסבר להופעת חתימתה האוטנטית [של גב' סולומון] על גבי הצוואה כעדת קיום" לא הורם הנטל המוטל על המתנגד לקיומה של הצוואה השניה בכל הנוגע לטענה כי זו לא נחתמה על ידי שני עדי קיום.

3. לענין הטענה השניה (פגם ברצונה של המנוחה) נטען בפני בית המשפט המחוזי כי ויקטוריה מלמד לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה; כי היא לא הבינה על מה היא חותמת; כי הצוואה השניה לא תורגמה לה נכונה ולא הוסברה לה; כי המנוחה היתה תלויה באשכנזי סולומון, בלא שתוכל להפעיל שיקול דעת חופשי ועצמאי. עו"ד בר-טל ציין כי לא חקר את המנוחה וכי אינו זוכר את פרטי האירוע, אם כי אין כל סיבה להניח שסטה מהנוהג שלו בעריכת צוואות, לפיו הוא מסביר כל סעיף וסעיף בצוואה לעושה הצוואה. עם זאת ציין כי נחרת בזכרונו שהמנוחה זכרה את צוואתה הראשונה וכי היתה נחרצת ברצונה לא להוריש את רכושה (כאמור בצוואה הראשונה) ליורשי בעלה. מכאן הוראת הצוואה כי יורשיה על פי הצוואה הם יורשיה על פי דין. כן זכר עורך הדין, כי בפגישה שנערכה בבית המנוחה, נאמר לו שהמנוחה מתקשה בהליכה; כי השיחה עם המנוחה התנהלה בעברית, וכי המנוחה הבינה שפה זו. אכן, גם הצוואה הראשונה נערכה בעברית ועו"ד בובליל, שערך אותה, לא מצא צורך בתרגומה למנוחה ולבעלה, תוך שדיבר עמם בעברית. מר יצחק מלמד העיד כי אשכנזי סולומון השפיע על המנוחה ולחץ עליה. לעומתו העיד אשכנזי סולומון כי סייע בידי המנוחה בשעותיה הקשות וכי בעלה המנוח התעמר בה. בית המשפט המחוזי קבע כי במערכת היחסים שנוצרה בין המנוחה לאשכנזי סולומון לא היתה משום יצירת תלות או השפעה בלתי הוגנת שיש בה כדי לבטל הצוואה. צויין כי מטבע הדברים שאדם בודד חש הכרת תודה למטפלים בו. גם מטבע הדברים שהכרת תודה זו עשויה להיות מועברת למטפל האחרון, מה גם שהוא קרוב בקירבת דם אליה, ולא למשפחת בעלה". לאור עמדתה זו, קבעה הערכאה הראשונה, כי יש לקיים את הצוואה השניה. על קביעה זו הוגש הערעור שלפנינו.

הערעור לבית המשפט העליון

4. בטענותיהם (בכתב) בפנינו חזרו הצדדים על העמדות שנקטו בבית המשפט המחוזי. יצחק מלמד חזר על טענתו כי גב' סולומון לא היתה עדת קיום, וכי יש להאמין לגירסתה בענין זה. כן נטען בפנינו כי המנוחה לא היתה מודעת למהות חתימתה על הצוואה השניה. לעומתו טען בפנינו אשכנזי סולומון כי אין להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הראשונה. עם פתיחת הטיעונים בעל-פה בפנינו ביקשנו את עמדת הצדדים באשר לשתי שאלות משפטיות שלא הועלו בערכאה הראשונה, והנוגעות לכוחה של ויקטוריה מלמד לשנות מצוואתה הראשונה ולהעביר בצוואה השניה את כל רכושה - ולמצער את הרכוש שירשה מבעלה המנוח - למי שאינו זכאי על פיה לפי הצוואה הראשונה. השאלה הראשונה היא זו: ויקטוריה מלמד ובעלה ערכו צוואות משותפות והדדיות. האם במצב דברים זה רשאי המצווה שנותר בחיים (כלומר, ויקטוריה מלמד) לשנות את צוואתו? השאלה השניה היא זו: האין לראות בויקטוריה מלמד יורשת ראשונה וביצחק מלמד ובנו יורש שני בצוואה של ישראל מלמד (בעלה של ויקטוריה). אם כן, האין לומר כי ויקטוריה מלמד - כיורשת ראשונה בהסדר של יורש אחר יורש - אינה יכולה - בכל הנוגע לרכוש שירשה מבעלה - "לגרוע מזכותו של השני (כלומר, יצחק מלמד ובנו) על ידי צוואה" (סעיף 42 לחוק הירושה, תשכ"ה1965-; להלן - חוק הירושה). על שאלות אלה השיב יצחק מלמד כי ויקטוריה מלמד אינה רשאית - לאור היות צוואתה הראשונה הדדית ומשותפת עם צוואת בעלה - לשנות מצוואתה הראשונה לאחר מות בעלה. כן נטען בפנינו כי בענייננו חלה הוראת סעיף 42 לחוק הירושה, וויקטוריה מלמד אינה יכולה לערוך צוואה המרוקנת את ירושתם של יצחק מלמד ובנו מתוכנה. לעומתו טען אשכנזי סולומון, כי עריכתה של צוואה משותפת והדדית אינה מונעת מהעורכים מלשנות את צוואתם. כן נטען כי הצוואה של ישראל מלמד קובעת הסדר של יורש במקום יורש ולא הסדר של יורש אחר יורש. נפנה עתה למכלול הטענות שנטענו בפנינו כסדרן. נפתח בטענות לפיהן ויקטוריה מלמד לא יכלה כלל לערוך את הצוואה השניה. נעבור לאחר מכן לטענה כי בצוואה השניה לא נתקיימה דרישת הצורה (בשל העדר עד קיום). נסיים בטענה כי ויקטוריה מלמד לא הפעילה רצון חופשי בעת עריכת הצוואה (השניה).

צוואה הדדית

5. ויקטוריה וישראל מלמד ערכו בו זמנית שתי צוואות בעדים. בכל אחת מהצוואות נקבע הסדר זהה, לפיו היורש הוא בן הזוג של המוריש; אם הפטירה של שני בני הזוג היא בו-זמנית היורשים הם יצחק מלמד ובנו; אם בן הזוג המוריש נפטר לאחר בן הזוג היורש, היורשים הם יצחק מלמד ובנו. וזו לשון ההוראה בצוואתה של ויקטוריה מלמד.

"הנני מצווה כי כל רכושי מכל סוג שהוא, יועבר לאחר מותי לבעלי מלמד ישראל ואם חלילה, אני ובעלי נלך לעולמינו בו זמנית ו/או באותו יום, כי אז אני מצווה כי כל רכושי יחולק בחלקים שווים ליצחק מלמד מרחוב גבעתי 4 בת-ים ושמואל מלמד מרחוב גבעתי 9 בת-ים. כמו כן אני מצווה כי אם אמות לאחר מות בעלי מלמד ישראל, כי אז כל רכושי יחולק בחלקים שווים למלמד יצחק מבת-ים רח' גבעתי 4 ולבנו מלמד שמואל מבת-ים רח' גבעתי 9."

הוראה זהה מופיעה בצוואה של ישראל מלמד (בעלה של ויקטוריה) תוך שנקבע כי היורשת הינה ויקטוריה מלמד.

6. על פני הדברים, הצוואות של ויקטוריה וישראל מלמד הן צוואות משותפות והדדיות: צוואה היא משותפת כאשר היא תוצאה של החלטה משותפת באשר לתוכנה. דוגמא טיפוסית לכך היא צוואה של בני זוג - כפי שהיה הדבר במקרה שלפנינו - שהיא פרי החלטה משותפת לערוך צוואה. צוואה משותפת היא הדדית כאשר ההסדרים שקבע אחד המצווים מבוססים על ההסדרים שקבע המצווה השני ולא היו נערכים לולא הסדרים אלה. כזה הוא המקרה שלפנינו. מהו דינה של צוואה משותפת והדדית?

7. חוק הירושה אינו קובע כל הסדר מיוחד באשר לצוואה משותפת והדדית. משתיקה זו הסיק פרופ' טדסקי כי חוק הירושה קובע הסדר שלילי לגבי צוואה זו (ראו טדסקי, "צוואה משותפת", עיוני משפט ו' 662 (1979)). הפסיקה בישראל לא קיבלה גישה זו, תוך שהחילה את הדינים החלים על צוואות בדרך כלל גם על צוואה משותפת (ראו ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר, פ"ד כז(2) 373; ע"א 598/75 רזניק נ' רזניק, פ"ד ל(1) 749; ע"א 290/78 וינשנקר נ' אדלמן, פ"ד לד(1) 122; ע"א 510/90 כצנשטיין נ' סידרנסקי, פ"ד מה(2) 221; ת"א (ת"א) 2150/74 נדבי נ' נדבי, פ"מ תשל"ז (1) 309; ת"א (י-ם) 844/94 שרון נ' יורש (לא פורסם); שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה1965- 325 (1992)). מצב דברים זה גרם קשיים ניכרים לענין האיסור על נטילת חלק בעריכת הצוואה. בתי המשפט התגברו על קשיים אלה תוך בחינת כל מקרה ומקרה לגופו. קושי אחר המתעורר - הוא הקושי עליו עמדנו בעת הטיעונים בעל-פה - הוא באשר לכוחם של המשתתפים בעריכת צוואה משותפת והדדית לחזור בהם ממנה. מהו קושי זה?

8. כלל היסוד בדיני צוואות הוא שהמצווה רשאי לשנות את צוואתו בכל עת שירצה (ראה סעיף 27 לחוק הירושה). הוראה (בצוואה או מחוצה לה) השוללת או מגבילה את כוחו של המצווה לשנות את הצוואה - בטילה. כמו כן, כל הסכם בדבר ירושתו של אדם - בטל (סעיף 8 לחוק הירושה). החלתו של דין זה בצוואה המשותפת וההדדית מעוררת קושי ניכר. בצוואה משותפת והדדית קיים אינטרס הסתמכות עליו ראוי לכאורה להגן. בכך שונה צוואה משותפת והדדית מצוואה "רגילה". בצוואה רגילה אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה (ראו ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג(1) 772, 781; ע"א 119/89 טורנר נ' טורנר, פ"ד מה(2) 81, 85; ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח(3) 705; ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי (טרם פורסם). גם בצוואה המשותפת וההדדית אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של היורשים. עם זאת, לכאורה קיים אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של המוריש האחר. מבחינה זו דומה צוואה משותפת והדדית לחוזה. בצוואה משותפת והדדית עניין לנו בגמירת דעת של שני מצווים הפועלים במשותף ובאופן הדדי. האין זה ראוי לקבוע כי עם מותו של מצווה אחד בצוואה משותפת והדדית אין המצווה השני יכול לחזור בו מצוואתו המשותפת וההדדית? אכן, שיטות משפט המכירות בצוואה משותפת והדדית קובעות כי כוח החזרה של המצווה מוגבל הוא (ראו סעיף 2271 לB.G.B- הגרמני וכן 1995; Vol 1, 7th. Ed Williams, Wills 20). עם זאת, שיטות משפט אלה מכירות בדרך כלל בהסכם בדבר ירושתו של אדם, ואילו המשפט הישראלי אינו מכיר בכך (סעיף 8(א) לחוק הירושה). על רקע זה מתעוררת השאלה מה הדין בישראל? באימרת אגב ציין השופט קיסטר, ביחס לצוואה משותפת כי "כל אחד מן המצווים חופשי לשנות את צוואתו עד ליום פטירתו, ואין דין מיוחד למקרה ששני אנשים עורכים צוואות, האחד לטובת רעהו" (ע"א 576/72 הנ"ל, בעמ' 380). תוצאה זו קשה היא. במשפט המקובל האנגלי התגברו על קושי זה בעזרת מוסד הנאמנות: עם מותו של מצווה אחד מבין שני מצווים משותפים והדדיים, הופך המצווה השני לנאמן. יתכן גם שניתן לקבוע בישראל, כי לאור אינטרס ההסתמכות, ביטול הצוואה השניה הינו פעולה שלא בתום לב, בניגוד להוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, החלה גם על פעולה משפטית (כמו צוואה) שאינה בבחינת חוזה (סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי).

9. סברנו כי שאלות אלה ואחרות מצדיקות דיון בפנינו. דא עקא, כי עיון נוסף בצוואה שנערכה בין הצדדים מגלה כי המקרה שלפנינו אינו מצדיק דיון זה. כוונתי הינה להוראת סעיף 5 לצוואה - המופיעה בניסוח זהה בשתי הצוואות (זו של ויקטוריה מלמד וזו של ישראל מלמד) - הקובעת לאמור:

"הנני קובעת במפורש כי אני רשאית בכל עת שארצה, לבטל ו/או לשנות את צוואתי זו, להוסיף או לגרוע ממנה כרצוני. כל שינוי כזה יהיה מחייב במידה וייעשה בכתב ובנוכחות עדים כנדרש עפ"י דין."
הוראה זו קובעת במפורש כי כל מצווה שומר לעצמו את הכוח לבטל או לשנות בכל עת את צוואתו. דומה שהדיבור "בכל עת" משתרע על פרק הזמן שמעת עריכת הצוואה ועד למותו של המצווה, ואין הוא מוגבל אך ל"עת" אשר ממועד עריכת הצוואה ועד למותו של המצווה המשותף וההדדי. נמצא כי, כנגד אינטרס ההסתמכות המצוי לכאורה בידי מצווה בצוואה משותפת והדדית ביחסיו עם המצווה האחר, באה הודעה מפורשת בצוואה לפיה חרף ההדדיות נשמר כוח השינוי. לדעתי, גם אם היינו מגיעים למסקנה כי בצוואה משותפת והדדית יש להגן על אינטרס ההסתמכות ההדדית של המצווים - שאלה, שכאמור, מבקש אני להשאירה בצריך עיון - הגנה זו אינה נחוצה ואינה ראויה במקום שהמצווים צפו את האפשרות של ביטול הצוואה או שינוייה, ונקטו בצעדים מתאימים, בגדרי הצוואה, כדי להסדיר ענין זה. הנה כי כן, אין מנוס מהמסקנה, כי ויקטוריה מלמד היתה רשאית לשנות את צוואתה (הראשונה), ואין דבר בדיני הצוואה המשותפת וההדדית המונע זאת ממנה.

יורש אחר יורש ויורש במקום יורש

10. נתמקד עתה בצוואתו של ישראל מלמד. צוואה זו קובעת, כפי שראינו (פסקה 5 לעיל), כי המצווה הורה על הורשת כל רכושו לרעייתו ויקטוריה מלמד. כן הורה, כי אם הוא ורעייתו ימותו בעת ובעונה אחת, ירשו אותו יצחק מלמד ובנו. לבסוף, קבע כי אם רעייתו תמות לפניו, ירשו אותו יצחק מלמד ובנו. האם לפנינו הסדר של "יורש אחר יורש" או "יורש במקום יורש"? תשובה לשאלה זו חשובה היא בעניננו. אם ויקטוריה מלמד היא יורש ראשון ויצחק מלמד ובנו הם יורש שני (בהסדר של יורש אחר יורש) כי אז בכוחה של ויקטוריה לעשות במה שקיבלה מבעלה כבתוך שלה, פרט לעריכת צוואה. וזו לשונו של סעיף 42 לחוק הירושה:

"הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון; אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה".

נמצא, כי צוואתה השניה של ויקטוריה מלמד, בה ציוותה על כל רכושה - לרבות אותו חלק שבא לה בירושה מבעלה ישראל מלמד - אינה תופסת בכל הנוגע לרכוש אותו ירשה ויקטוריה מלמד מבעלה מכוח צוואתו של זה. לעומת זאת, אם לפנינו הסדר של "יורש במקום יורש", אין כל הגבלה על כוח ההורשה של ויקטוריה מלמד.

11. בהסדר של "יורש אחר יורש" הצוואה קובעת כי היורש הוא פלוני ובמותו יירש את המוריש אלמוני (ראה סעיף 42(א) לחוק הירושה). בהסדר של "יורש במקום יורש" הצוואה קובעת כי היורש הוא פלוני, ואם פלוני לא יזכה, היורש יהא אלמוני (סעיף 41 לחוק הירושה). הנה כי כן, ההסדר של "יורש אחר יורש" שונה מהותית מההסדר של "יורש במקום יורש". בהסדר של "יורש אחר יורש" פלוני יורש את המוריש. לכאורה, גורל הרכוש נתון עתה בידיו של פלוני הרשאי לעשות בו כרצונו. ההסדר של חוק הירושה מאפשר למוריש לשלוט על רכוש זה. המוריש רשאי לקבוע כי לאחר מותו של פלוני יעבור הרכוש לאלמוני. ב"תקופת הביניים" רשאי פלוני לעשות ברכוש כבתוך שלו. הרכוש הוא שלו. עם זאת, אין בכוחו לשנות מהוראתו של המוריש. אין הוא יכול לקבוע כי במותו הרכוש יעבור לפלמוני. שליטה זו של המוריש היא מוגבלת, והיא משתרעת על שני יורשים בלבד. בכך נקבע גבול בשרשרת ההורשה של יורש אחר יורש. ביסוד הגבלה זו עומד רצונה של שיטת המשפט להגביל את כוחו של המת לשלוט בנכסיו לאחר מותו (ראה ש. שילה, שם, עמ' 372). שונה הדבר בהסדר של "יורש במקום יורש". כאן קובע המוריש כי פלוני יירש אותו. עם זאת המוריש צופה מצב דברים שבו פלוני לא יוכל לרשת אותו, אם משום שפלוני נפטר לפני המוריש, אם משום שפלוני פסול מלרשת אם משום שפלוני הסתלק מהירושה ואם מטעם אחר. אירועים אלה המתרחשים לאחר עריכת הצוואה, עשויים ליצור חסר בצוואה. חסר זה מתמלא על ידי הוראות שבחוק הירושה או על ידי השלמה שיפוטית (ראו: ע"א 1900/96). כך למשל נקבע (בסעיף 49 לחוק הירושה) כי אם היורש הראשון נפטר לפני המוריש, יזכו צאצאיו של היורש הראשון על פי דין הירושה הכללי. אם אין צאצאים כאמור ליורש הראשון ההוראה בצוואה לטובת אותו יורש מתבטלת. דיני השלמה אלה שבחוק הירושה הם בעלי אופי דיספוזיטיבי (ראה סעיף 53 לחוק הירושה). המצווה רשאי לקבוע הסדר שונה מההסדר שבחוק לענין השלמת החסר שיווצר עם התרחשותם של אותם אירועים. אחד ההסדרים אשר המצווה רשאי לקובע הוא, שאם היורש הראשון אינו זוכה על פי הצוואה, יזכה על פיה יורש שני אשר נקבע בצוואה. המאפיין מצב דברים זה הוא - להבדיל ממצב של יורש אחר יורש - שאין בו כלל "תקופת ביניים". היורש הראשון כלל לא זכה - וממילא אינו מוריש דבר לזולתו - תוך שנקבע הסדר לפיו יבוא יורש שני תחתיו. המצווה אינו מוגבל במספר היורשים "החילופיים" אשר הוא קובע, ורשאי הוא "לצוות גם ליותר משניים" (סעיף 41(ג) לחוק הירושה). אם האירוע הצפוי מתרחש יהא היורש זה שנקבע בצוואה (ולא בדין הדיספוזיטיבי שבחוק הירושה), תוך שנקבע כי "דינו כדין מי שהמצווה ציווה לו לכתחילה" (סעיף 41(ב) לחוק הירושה). אם האירוע הצפוי אינו מתרחש, יהא היורש הראשון יורש לכל דבר וענין, בלא שיש כל הגבלה על כוחו שלו להוריש לזולתו, שהרי את רכושו שלו הוא מוריש, בלא כל נסיון של המוריש לשלוט על נכסים אלה - שהיו שלו בטרם מותו - מקברו.

12. מהו ההסדר שנקבע בצוואתו של ישראל מלמד? עיון בצוואה מלמד כי המוריש קבע את ויקטוריה מלמד כיורשת ראשונה. כן נקבע על ידו כי אם ויקטוריה מלמד תמות לפניו ("אם אמות לאחר מות אשתי"), יהיו יורשיו יצחק מלמד ובנו. לפנינו הסדר של יורש במקום יורש ולא של יורש לאחר יורש. היורשת הראשונה היא ויקטוריה מלמד. אם היא לא תזכה על פי הצוואה (שכן היא תמות לפני בעלה) יזכו על פי הצוואה יצחק מלמד ובנו. אם הבעל ימות ראשון, הזוכה היא ויקטוריה מלמד בלא שהצוואה קובעת דבר באשר למה שייעשה ברכוש לאחר מותה. במצב דברים זה לא נעשה כל נסיון של המוריש לשלוט על רכושו לאחר מותו. עם מותו של המוריש עובר רכושו ליורש הראשון (ויקטוריה מלמד אם היא תאריך ימים לאחר בעלה או יצחק מלמד ובנו אם ויקטוריה מלמד תמות לפני בעלה). יהא היורש אשר יהא, הוא רשאי לעשות ברכושו כרצונו, בלא שהאיסור על עריכת צוואה - הכלול בהסדר של יורש אחר יורש - יחול עליו. הנה כי כן, עם מות בעלה לפניה, עובר כל רכושו של בעלה אליה (על פי צוואתו שלו). אין כל מניעה לכוחה של ויקטוריה מלמד לערוך צוואה (שניה) לפיה יעבור כל רכושה - לרבות זה שבא לה בצוואתו של בעלה - לאשכנזי סולומון. לאור מסקנותינו אלה לא נותרו לנו אלא השאלות שנידונו בערכאה הראשונה, ואשר הועלו (בסיכומים בכתב) בפנינו על ידי הצדדים. נעבור לבחינתן של שאלות אלה.

פסלות הצוואה בשל פגמים בה

13. בהיבט זה של הערעור הועמדו בפנינו שתי שאלות: האחת, האם הצוואה השניה של ויקטוריה מלמד נחתמה בפני שני עדים (גב' מרים סולומון ועוה"ד י. בר-טל) או שמא היא נחתמה אך בפני עד אחד (עוה"ד בר-טל). בענין זה ניצבו בפני הערכאה הראשונה עדויות סותרות. מחד עדותה של גב' מרים סולומון לפיה לא נכחה כלל באירוע של עריכת הצוואה השניה, וממילא לא חתמה עליה, ומאידך עדותו של עוה"ד בר-טל, לפיה נוכחה גם מרים סולומון בעת עריכת הצוואה. בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתו של עוה"ד בר-טל. גרסה זו מתחזקת לאור העובדה כי חתימתה של גב' מרים סולומון מופיע על הצוואה, ואין טענה שהחתימה היא מזוייפת. אין כל הסבר המניח את הדעת לחתימה זו, פרט לגרסה שהעלה בר-טל, ואשר בית המשפט נתן בה אמון. בנסיבות אלה רשאי היה בית המשפט המחוזי להגיע למסקנה אליה הגיע, ואין כל יסוד להתערבותה של ערכאת הערעור.

14. השאלה השניה הניצבת בפנינו הינה, אם נפל פגם ברצונה של ויקטוריה מלמד שעה שערכה את הצוואה השניה. בענין זה ניצבו בפני הערכאה הראשונה עדויות סותרות של יצחק מלמד (שטען לפגם ברצון) ואשכנזי סולומון (שטען לרצון שאינו פגום). הערכאה הראשונה ניתחה את העדויות שבפניה על רקע חייה של ויקטוריה מלמד ויחסיה עם קרוביה. היא קבעה כי ממכלול הראיות מתבקשת המסקנה כי לא נפל כל פגם ברצונה של ויקטוריה מלמד; כי היא העדיפה את אשכנזי סולומון (שהינו קרוב שלה) על פני יצחק מלמד (שהינו קרוב של בעלה) מטעמים עניינים. איני רואה כל מקום להתערב בממצא עובדתי זה.

התוצאה הינה כי דין הערעור להדחות. המערער יישא בהוצאות המשיב
בסכום כולל של 5,000 ש"ח.
ה נ ש י א

השופט י' אנגלרד:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט מ' אילן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.

ניתן היום, ח' בכסלו התש"ס (17.11.99).
 

 
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.
יצחק אברמוב חן, משרד עורכי-דין
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס