עיקרון העל בדיני ירושה הוא הרצון לקיים את רצון המת.
"
מצווה לקיים דברי המת"
רבי יהודה הנשיא, תלמוד בבלי, מסכת גיטין, יד ע"ב.
"
יש לקיים דברי המת. עיקרון זה מהווה חלק מתרבותנו. הוא נגזר מהאוטונומיה של הרצון הפרטי ומזכות הקניין של המצווה ומהווה זכות חוקתית בישראל." ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט אהרן ברק בע"א490/99
אטינגר נ' אבן טוב
בתי המשפט בודקים, שהרצון המובע בצוואה הוא באמת רצונו של המצווה. כלומר למצווה הייתה יכולת לצוות והצוואה אינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה, שהגיעה לכך שהצוואה אינה מביעה את רצון המצווה, אלא את רצונו של אדם אחר.
כב' השופט (כתוארו אז) מ. חשין כתב בע"א 5185/95
היועץ המשפטי לממשלה נגד מרום, פ"ד מט (1) 318, 334:
"
זקן וחולה וחלוש ונעזב, מדוע לא נזכה אותו ברצון אמיתי ועצמאי וחופשי ליתן כל רכושו לאישה שטיפלה בו בחודשי חייו האחרונים...? מדוע נניח – כדבר המובן מאליו – כי אותה אישה הפעילה על המנוח השפעה בלתי הוגנת כדי הכרזת צוואתו כבטלה? הנה זה אותו זקן חולה ומסכן... שאשתו מתה על פניו ואילו בניו נטשוהו לאנחות עד כדי כך שאין הם מטריחים עצמם לשאול לשלומו. ... כל עוד יודע אותו זקן להבחין בטיבה של צוואה – לאמור, כשיר הוא על-פי חוק לערוך צוואה ולחלק את רכושו אחרי-מות כאוות נפשו – מניין ניטול זכות לעצמנו שלא לקיים דבר שהורה אותנו לקיימו?"
ישנן ארבע צורות של צוואה:
א.
בכתב יד – סעיף 19 של חוק הירושה
צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו.
ב.
בעדים – סעיף 20 של חוק הירושה
הצוואה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם בידי המצווה בפני שני עדים, לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו והעדים יאשרו זאת ויחתמו על כך.
ג.
בעל פה – סעיף 23 של חוק הירושה - צוואת שכיב מרע
גוסס או מי, שרואה עצמו, כגוסס, בנסיבות המצדיקות זאת, יכול לצוות בעל פה בפני שני עדים, שמבינים את שפתו.
דברי המצווה בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה ירשמו בזיכרון דברים עליו יחתמו שני העדים והזיכרון יופקד במשרדי הרשם לענייני ירושה, בהקדם האפשרי.
צוואה בעל פה בטלה חודש לאחר עשייתה אם הנסיבות, שהצדיקו את עשייתה, חלפו והמצווה עדיין בחיים.
ד.
בפני רשות – סעיף 22 של חוק הירושה.
לעניין חוק הירושה נוטריון הוא רשות.
על המצווה להופיע אישית בפני הרשות ולומר את צוואתו, או להביא אותה בכתב, לרשות. על הרשות להקריא את הצוואה ועל המצווה להצהיר שזו צוואתו ויש לציין זאת באישור.
אם הצוואה כתובה בשפה שהמצווה אינו מבין היא תקרא לפניו בתרגום לשפה שהוא מבין והמתרגם יאשר זאת בצוואה.
בצוואה בפני רשות אין צורך בחתימת המצווה.
על נוטריון מוטלות חובות, גם מכוח תקנות הנוטריונים:
תקנה 4 קובעת בסעיפים קטנים ד - ה:
| (ד) נוטריון לא יתן אישור על עשיית פעולה בפניו אם בכל נסיבות הענין לא שוכנע שהניצב בפניו פועל מרצונו החפשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה. |
(ה) לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית-חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון. |
| |
תקנה 4 (ה) מחייבת להצטייד בתעודה רפואית לפני עריכת הצוואה, אם המצווה מאושפז בבית חולים, או מרותק למיטתו. זאת גם אם המצווה מאושפז ויצא מבית החולים למשרד הנוטריון לצורך עריכת הצוואה (השופט גייפמן בת"ע 4410/99
עיזבון המנוחה צ'יבוטרו שרה). התעודה הרפואית תצורף לעותק שישמר בידי הנוטריון.
בצוואה נוטריונית חלות שתי חזקות, שבחוק:
סעיף 22 (ו) של חוק הירושה קובע חזקה, שהאדם הנקוב בצוואה עשה אותה ביום ובמקום הנקובים בצוואה.
סעיף 19 של חוק הנוטריונים קובע חזקה, שכל הכתוב באישור הנוטריוני הוא אמת.
כב' השופט (כתוארו אז) ג. בך קבע בע"א 404/84
סעתי נ' סעתי, פ"ד מא (2) 477, 496-497: "
כאמור, קיימת חזקה, שהנוטריון מילא את חובתו כהלכה (ראה ע"א 8/68 קפלן נ' ג' אראני ואח', פ"ד כג (1) 106, 111), ואין לייחס לו מחדל מקצועי-אתי במילוי תפקידו, בלי שהדבר מוכח בצורה משכנעת ביותר.".
כשאדם (מצווה) מבקש מנוטריון לערוך עבורו צוואה, הוא נותן לו תחילה את עיקרי הדברים, שהוא רוצה, שיופיעו בצוואה. הנוטריון מכין טיוטה של הצוואה. המצווה בא למשרדו של הנוטריון, שמראה לו את הצוואה והם עוברים על הצוואה סעיף סעיף. הנוטריון שואל אם הכל ברור? המצווה שואל שאלות, מעיר הערות, מבקש לערוך שינויים, הנוטריון עורך את השינויים ומשנה את הצוואה לפי רצונו של המצווה, שיושב בפניו.
לכן קבע ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט (כתוארו אז) אהרן ברק בע"א 851/79, 160/80
בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101, 109:
"
המבחן הינו, בסופו של דבר, מבחן השכל הישר. על-כן, אם המצווה נפגש עם עורך-דין ומוסר לו הוראותיו, ניתן, לרוב, לגרוס, כי הפעלתנות הקודמת של הנהנה אצל המצווה אין בה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה, שכן שיקול דעתו העצמאי של עורך הדין והקשר הישיר, שנוצר בינו לבין המצווה, יש בהם כדי לנתק את הקשר בין אירועי העבר לבין פעולתו של עורך הדין, ויש בהם כדי ליצור התחלה חדשה בכל הנוגע לעריכת הצוואה... על כן ניתן לגרוס, כי ... פעולתו של עורך הדין היא תחילתה של עריכת הצוואה... ".
משום כך, יש יתרונות רבים לצוואה הנוטריונית:
א. אין צורך בעדים ומספיק, שהאדם, שרוצה לערוך צוואה, נפגש עם הנוטריון ועורך עימו את הצוואה, או מאשר את הוראותיה.
ב. יש חזקות, שבחוק ואם מישהו מתנגד לצוואה מוטל עליו נטל ההוכחה להפריך את החזקות הללו.
ג. יש חזקה בפסיקה, שהנוטריון עשה עבודתו כהלכה והצוואה היא כשרה וחזקה זו מצטרפת לחזקה, שקיימת לגבי כל צוואה, שהיא כשרה ומגדילה במידת מה את נטל ההוכחה המוטל על המתנגד לצוואה.
ד. החובות הנוספים, המוטלים על הנוטריון לאשר, שהמצווה מסוגל לעשות את הצוואה ובמקרים מסוימים, גם לדרוש תעודה רפואית, שתצורף לעותק הצוואה, שנשמר אצל הנוטריון, מחזקים אף הם את הצוואה ואת עמידותה בפני התנגדויות, היות ויש בהם הוכחה על מצבו הנפשי של המצווה במועד עריכת הצוואה ועל היות המצווה מסוגל לצוות את רכושו כרצונו.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.