איבגניה קצפ נ' שלמה ישי

בית משפט השלום בנתניה
ת"א 14286-12-09 קצפ ואח' נ' ישי ואח'

 

בפני	כב' השופטת  יעל קלוגמן
תובעת		איבגניה קצפ
נגד
נתבעים		1.שלמה ישי 2.שי גמליאל

צדדים שלישיים:                                1.  אילנית ומיכאל וזאנה
                                                            2.  איי.אי.ג'י ישראל, חברה לביטוח בע"מ
 
חקיקה שאוזכרה:
פקודת הנזיקין [נוסח חדש]: סע'  14, 38
 
 
 
 

פסק דין

 
תמצית טענות הצדדים
 
1.   התביעה נסבה על נזקים נטענים לדירת התובעת ולחלק מתכולתה, כתוצאה מחדירת רטיבות.
 
2.   בשנת 2006 רכשה התובעת, גב' איבגניה קצף, את דירה מס' 6 בקומה השנייה בבניין שברח' איתמר בן אב"י 79, פינת רח' פתח תקווה 82, נתניה.
      התובעת טוענת כי בראשית שנת 2008 היתה חדירה מסיבית של רטיבות אל דירתה מהדירה הצמודה אליה, דירה מס' 3, שלה קיר משותף עם המטבח ועם חדר השינה בדירת התובעת (על פי המוסכם, בעמ' 15 לפר', ישמש לציון מספרי הדירות תרשים סכמטי של הדירות בבניין שמצוי בעמ' 5 של חוות הדעת המשלימה של מהנדס רון ארד מטעם התובעת; להלן: תרשים הדירות).
      התובעת טוענת כי כתמי הרטיבות הופיעו תחילה במטבח דירתה, ולאחר מכן התפשטו סימני רטיבות ועובש בסלון, באמבטיה ובשירותים. התובעת טוענת כי כתוצאה מהתפשטות הרטיבות קרס החלק העליון של ארון המטבח, ונשברו הכלים שהיו בו. עוד חדרה הרטיבות לחדר השינה, שאף לו קיר משותף עם דירה 3, וגרמה נזקים לארון ולארגז המצעים ולתכולתם.
      דירה 3 היתה אז בבעלותו של הנתבע מס' 1, מר שלמה ישי (להלן: ישי), ומושכרת לבני הזוג אילנית ומיכאל וזאנה (להלן: השוכרים).
      התובעת טוענת כי ישי הבטיח לתקן את הנזילה מדירה 3, ואף לפצות את התובעת על נזקיה, אך לא עשה כן, ולאחר זמן הודיעה כי מכר את דירה 3 לנתבע מס' 2, מר שי גמליאל (להלן: גמליאל), וכי הוא יצטרך לתקן את הנזילה. גמליאל מצידו טען כי ישי הוא האחראי לתיקון הנזילה מדירה 3, ככל שהיתה.
ביום 1.2.09 הגישה התובעת תביעה קטנה כנגד ישי וכנגד גמליאל (ת"ק 1179/09; להלן: התביעה הקטנה). ישי הגיש, במסגרת התביעה הקטנה, הודעה לצד שלישי כנגד השוכרים.
התביעה הקטנה, ואף ההודעה לצד שלישי כנגד השוכרים, הועברו לבימ"ש השלום, והוגש כתב תביעה מתוקן ע"ס 66,718 ₪.
ב"כ הצדדים הסכימו (בעמ' 54 לפר') כי כל החומר שבתיק התביעה הקטנה יהווה חלק מהחומר בהליך דנן.
 
3.   ישי טען כי בראשית 2008, עת הופיעו כתמי הרטיבות בדירת התובעת, נערכו שיפוצים בדירה שמעליה, דירה מס' 9, וכן התגלתה נזילה בדירה מס' 5, שמצוייה באלכסון מעל לדירת התובעת (ראו בתרשים הדירות).
      ישי טען כי התובעת לא הוכיחה שנזקי הרטיבות מושא התביעה נגרמו כתוצאה מנזילה
מדירה 3, ולא כתוצאה מנזילות שמקורן בדירות 5 או 9.
      עוד טען הוא כי השוכרים היו אמורים לדאוג לתיקון של נזילות מדירה 3, ככל שאירעו בתקופת השכירות שלהם, ובחוזה השכירות אף התחייבו לבטח את הדירה; אך בהעדר חוות דעת מומחה, כי נזקי הרטיבות בדירת התובעת אמנם נגרמו בשל נזילה מדירה 3 – לא יכול היה לדרוש מהשוכרים לדאוג לתיקון של נזילה נטענת כזאת. השוכרים פינו את דירה 3
באפריל 2008.
      עוד טען ישי כי התובעת השהתה את פנייתה אליו במשך כשמונה חודשים, ובכך נמנעה מלפעול כנדרש להקטנת הנזק ועלויות תיקונו.
      לטענתו, סמוך למועד פנייתה של התובעת אליו הוא הזמין שרברב, והסתבר שיש צורך להחליף גומייה בברז האמבטיה בדירה 3, ותיקון זה אמנם בוצע. ישי טוען שלאחר ביצוע תיקון זה אמרה לו התובעת שחדירת הרטיבות לדירתה פסקה. התובעת מכחישה טענה זו.
      כפי שצויין, ישי הגיש הודעה לצד שלישי כנגד השוכרים.
 
4.   גמליאל רכש את דירה 3 במרס 2008 וקיבל את החזקה בה במאי אותה שנה.
      בכתב הגנתו טען כי מהמועד שקיבל את החזקה בדירה, לא היו כל נזילות ממנה.
      גמליאל טען כי ישי מסר לו על הנזילות בדירה 3 אך טען שתיקן אותן טרם שמכר לו את הדירה.
      גמליאל טען כי ככל שהיו מדירה 3 נזילות שגרמו נזק לתובעת, הן אירעו טרם רכישת הדירה על ידו, ועל כן אינו אחראי להן.
      יתרה מזאת, טען גמליאל, התובעת עצמה הביעה מספר פעמים את עמדתה, כי הוא אינו אחראי לחדירת הרטיבות מדירה 3 לדירתה, שאירעה טרם שרכש את דירה 3. לטענתו, התובעת חזרה על עמדה זו אף באוזני בעל מקצוע מטעמו, שביקר בדירתה ביום 13.1.10, כאשר ההליך דנן כבר התנהל.
 
      גמליאל טען כי לנוכח הטענה בכתב התביעה המתוקן: כי הנזילות מדירה 3 לדירת התובעת נמשכות – הוא הזמין, באמצעות חב' הביטוח שלו, בעלי מקצוע מחב' שחר נזקי צנרת בע"מ (להלן: חב' שחר). נציגי חב' שחר ביקרו בשתי הדירות באוגוסט 2008, בדצמבר 2009, ואף בינואר 2010, ובכל הביקורים הללו שללו קיומן של נזילות בדירה 3, וכן קבעו כי נזקי הרטיבות בדירת התובעת הם ישנים.
      בנסיבות אלה טען גמליאל כי הנזקים מושא התביעה הם ישנים, מתקופה שקדמה לרכישת הדירה על ידו, ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדו ולחייב את התובעת בהוצאות שנגרמו לו בגין הגשת התביעה כנגדו, למרות שהתובעת עצמה ידעה שהנזילות הן מתקופה קודמת, וכי גמליאל אינו אחראי להן.
      גמליאל מצידו הגיש הודעה לצד שלישי כנגד חב' איי. אי. ג'י ישראל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבטחת), שאצלה ערך פוליסת ביטוח לדירה 3 לאחר שרכש אותה.
 
5.   כאמור, השוכרים נתבעו כצד שלישי, על ידי ישי.
      השוכרים שכרו מישי את דירה 3 על פי חוזה שכירות מיום 7.7.04 שהוארך מידי שנה.
      בכתב הגנתם העלו השוכרים טענת-סף של מניעות: יחסי השכירות בינם לבין ישי הסתיימו בהסכמה, על פי הסכם מסוף חודש מרס 2008, מספר חודשים לפני תום תקופת השכירות כפי שעמדה אז.
      השוכרים טוענים כי הם ביקשו לסיים את השכירות בטרם עת בשל סבלם, והנזקים שנגרמו לרכושם, כתוצאה מבעיית הרטיבות בדירה.
      ביום 30.3.08 נערך בין השוכרים לבין המשכיר, ישי, הסכם שצורף לתצהיריהם של השוכרים (להלן: הסכם העזיבה).
      בהסכם זה נקבע כי השוכרים יפנו את הדירה עד יום 4.4.08 וישלמו למשכיר את הסכום שננקב בהסכם. עוד נקבע בהסכם כי עם פינוי הדירה ותשלום הסכום המוסכם על ידי השוכרים, בכך תמו כל התחייבויותיהם של השוכרים כלפי ישי.
      השוכרים אמנם פינו את הדירה ביום 4.4.08 ושילמו את הסכום המוסכם. על כן טוענים הם כי ההסכם האמור מקים מניעות ביחס להודעה לצד שלישי, שהגיש ישי כנגדם, ויש לדחותה על הסף.
      השוכרים מדגישים כי בעת עריכת הסכם העזיבה ידע כבר ישי על דרישת הנזק של התובעת, וידע אף כי השוכרים לא ערכו ביטוח לדירה 3; ולמרות זאת כרת עמם את הסכם העזיבה. הם טוענים כי הדבר מחזק את טענת המניעות שקמה מכוח ההסכם האמור.
      עוד טוענים השוכרים כי גם אלמלא הסכם העזיבה והצהרת-הסילוק שבו, היה צריך לדחות את ההודעה לצד שלישי כנגדם, וזאת מהטעם שלפי סעיף 9 להסכם השכירות, אין השוכר אחראי לנזק כתוצאה מבלאי טבעי וסביר. השוכרים טוענים כי הנזילות בדירה 3 נבעו מבלאי טבעי, שהאחריות לגביו מוטלת על המשכיר ולא על השוכר. על כן, לטענתם, אין רבותא, לענייננו, בטענתו של ישי כלפיהם, כי הם הפרו את חוזה השכירות בכך שלא ערכו ביטוח לדירה; שהרי ממילא לא היו חייבים לבטח סיכון שמלכתחילה אינו באחריותם.
      כאמור, השוכרים טוענים כי הם עצמם סבלו מהנזילות ומהרטיבות בדירה 3, וכי ישי התעלם מתלונותיהם ולא טיפל בתיקון הנזילות. לטענתם, לו טיפל ישי כנדרש בבעיות הרטיבות, כאשר הם פנו אליו, היה הדבר מונע, או לפחות מקטין, אף את נזקיה של התובעת.
      השוכרים טוענים כי התובעת לא פנתה אליהם בעניין חדירת הרטיבות לדירתה. לטענתם, מי שפנתה אליהם היתה השכנה מדירה 2, אשר מתחת לדירה 3 (ראו בתרשים הדירות),
      שהתלוננה על רטיבות שחודרת לתקרת דירתה, ורק לאחר התערבות של ועד הבית והאגודה לתרבות הדיור, הזמין ישי שרברב שביצע תיקונים בדירה 3.
 
6.   בכתב ההגנה של המבטחת, כנגד ההודעה לצד שלישי שהגיש נגדה גמליאל, היא הצטרפה לטענתו של גמליאל, כי הנזקים מושא התביעה נגרמו כתוצאה מנזילה שקדמה לרכישת דירה 3 על ידו, ועל כן אין לחייב את גמליאל בגינם, ובכך נשמט אף הבסיס לחיובה של המבטחת.
      עוד טענה המבטחת כי פוליסת ביטוח המבנה, שגמליאל רכש אצלה עם רכישת דירה 3 בשנת 2008, לא כללה כיסוי לנזקי צד ג'. רק ביום 1.4.10 הורחבה הפוליסה לשם כיסוי נזקי צד ג'. בהתאם לכך, טענה המבטחת, אין כיסוי ביטוחי לנזקי התובעת, כיוון שהם נגרמו לפני הרחבת הפוליסה, וזה טעם נוסף לדחיית ההודעה לצד שלישי כנגד המבטחת.
      מבלי לגרוע מטענות אלה, טענה המבטחת כי אין בסיס לטענותיו של גמליאל בדבר התרשלות מצידה בטיפול בעניין הנזילה. בכתב ההגנה צויינו המועדים שנזכרו לעיל, שבהם פנה גמליאל אל המבטחת ואל חב' שחר, וכי בבדיקות באותם מועדים לא נמצאה רטיבות בדירה 3, ונמצא כי נזקי הרטיבות בדירת התובעת הם ישנים.
      בכתב ההגנה של המבטחת צויין כי ביום 9.6.10 נערכה בדירה 3 בדיקה נוספת, בדיקה טרמוגרפית, שבה אותרה נזילה באביק האמבטיה, אך נזילה זו תוקנה מייד, ולא היא היתה הגורם לנזקים מושא התביעה, שנגרמו בשנים קודמות.
 
      חומר הראיות
 
7.   ביום 7.5.08 בדק מהנדס תמיר לוי, מהאגודה לתרבות הדיור, את נזקי הרטיבות בדירת התובעת. הוא מצא סימני רטיבות חזקים וקילופי צבע מעל לפנלים במטבח, בסלון ובקירות החיצוניים של השירותים וחדר הרחצה. בחדר השינה מצא סימני רטיבות ועובש בקיר הצפוני שהוא הקיר המשותף עם דירה 3. הוא מצא נזקים קשים, כתוצאה מרטיבות ועובש, בארון הבגדים שבחדר השינה ובארון המטבח שפונה לכיוון המקלחת בקיר המשותף עם דירה מס' 3.
      נמצאו סימני רטיבות גם בתקרת המטבח שבדירת התובעת.
      מהנדס לוי מצא כי נזקי הרטיבות במטבח, בחדר השינה ובקירות בדירת התובעת נגרמו כתוצאה ממקור רטיבות בחדר הרחצה שבדירה 3, ואילו נזקי הרטיבות בתקרת המטבח מקורם ברטיבות שהגיעה מהדירה שמעל לדירת התובעת (דירה זו סומנה במס' 9 בתרשים הדירות).
      התובעת צירפה לתביעה הקטנה את חוות הדעת של מהנדס לוי וצירפה אף תצלומים שמראים את חומרת נזקי הרטיבות במקומות שצויינו לעיל (כפי שצויין, הסכימו ב"כ הצדדים כי כל החומר בתיק התביעה הקטנה יהווה חלק מהחומר בהליך דנן).
      ממצאיו של מהנדס לוי, שנראים גם בתצלומים האמורים, ממחישים את חומרת הנזקים שנגרמו בדירת התובעת באירוע של חדירת הרטיבות בשנת 2008.
           
8.   בכתב התביעה המתוקן, שהוגש בדצמבר 2009, הסתמכה התובעת על חוות דעתו של מהנדס אדי קלמיס ממשרד "ארד בדק בית", שבדק את דירתה ביום 6.8.09.
      בחוות דעתו מציין מהנדס קלמיס כי מדובר בבניין בן כ- 35 שנה, שרמת תחזוקתו סבירה.
      הוא כותב כי התובעת מסרה לו שבתחילת שנת 2008 אירעה דליפה של רטיבות אל דירתה
מדירה 3, שחדרה בעד הקיר המשותף לשתי הדירות ומתחת לריצוף. התובעת מסרה כי למרות תיקון שבוצע בדירה 3 לאחר האירוע משנת 2008, נמשכת חדירת רטיבות מדירה 3 אל דירתה.
      מהנדס קלמיס כותב כי בבדיקתו ראה את הנזקים שנגרמו בדירת התובעת כתוצאה מאירוע חדירת הרטיבות משנת 2008. הוא מצא כי הרטיבות, שחדרה בשנת 2008, כבר התייבשה, בחלק גדול מהאלמנטים של הבנייה, אך נותרו סימני הנזקים: קילופים והתנפחות של צבע וטיח בקירות ומעל לפנלים במטבח, בחדר השינה ובקיר הסלון שגובל בשירותים; סימני רטיבות והשחרת אריחים כתוצאה מספיגת מים; עובש ונזקים קשים לארונות במטבח, לארון בגדים ולמיטה.
בחוות דעתו מאשש מהנדס קלמיס את טענת התובעת, כי למרות תיקון שבוצע בדירה 3 לאחר האירוע משנת 2008, נמשכת רטיבות פעילה שחודרת מדירה 3 אל דירת התובעת.
      בבדיקת רטיבות בקירות, באמצעות מכשיר פרוטימטר, מצא מהנדס קלמיס רטיבות פעילה במקומות שלאורך הקיר המשותף לשתי הדירות: רטיבות בשיעור של 42% בקיר שמאחורי המקרר שגובל בחדר האמבטיה שבדירה 3; רטיבות בשיעור של 91% בקיר שמאחורי ארון המטבח, באזור הכיור, שגרמה לפגיעה טוטאלית בארון המטבח.
      קיר חדר השינה שסמוך למטבח, שגובל אף הוא בקיר המשותף עם דירה 3, נמצא שחור ומלא עובש אשר חדר לארון הבגדים. התובעת הצביעה אף על נזקים שנגרמו למיטה ולחפצים שבארגז המצעים.
      בסיכום חוות דעתו כתב מהנדס קלמיס כי ריכוזי הרטיבות החריפים ביותר נמצאו באזור הקיר המשותף לדירת התובעת ולדירה 3. הוא כתב: "הרטיבות עדיין פעילה עקב כמויות מים גדולות שנזלו ועדיין נוזלים" מדירה 3 אל דירת התובעת.
      מהנדס קלמיס פירט את התיקונים הדרושים בדירת התובעת ואמד את עלותם בסך 31,653 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח הנדסי).
      מהנדס קלמיס בדק את דירת התובעת בלבד. הוא לא בדק את דירה 3 או דירות אחרות בבניין.
 
9.   בישיבת קדם המשפט הראשונה - לנוכח טענות הנתבעים כי אפשר שהרטיבות לא חדרה לדירת התובעת מדירה 3, אלא מדירה או מדירות אחרות שבשכנות - הוסכם כי המהנדס מטעם התובעת יבדוק גם את דירה 3 וכן את דירות 2, 5 ו- 9 וימציא חוות דעת בדבר מקורות נזילה שמצא בדירות אלה, ככל שמצא; ומה הקשר שלהם לדירת התובעת.
      בהתאם להחלטה בעניין זה בתום הדיון, ביקשה ב"כ התובעת ממהנדס רון ארד (שהוא בעל משרד המהנדסים שאליו השתייך מהנדס קלמיס) לערוך בדיקה בדירות 2, 3, 5 ו- 9, "המקיפות" את דירת התובעת (כלשונו של מהנדס ארד). מהנדס רון ארד ערך את הבדיקה האמורה ביום 6.4.10.
      נוסף על בדיקת הדירות "המקיפות", הוא בדק שוב גם את דירת התובעת.
 
10.  בפתח חוות דעתו מציין מהנדס ארד, כי הבדיקה על ידו נערכה בהתאם להחלטת ביהמ"ש, בין היתר, על מנת לזהות "מקורות רטיבות אפשריים נוספים מדירות העוטפות את דירת קצף".
      בסעיף 2 של חוות הדעת כתב מהנדס ארד כי חוות דעתו מבוססת על חוות הדעת של מהנדס אדי קלמיס (שהוא כאמור מהנדס ממשרדו); והוא מאמץ את ממצאיו של מהנדס קלמיס, לגבי דירת התובעת (דירה מס' 6; ראו בעמ' 6 של חוות הדעת).
      בדירה 5, שמעל לדירה 3, מצא מהנדס ארד כי החול שמתחת לריצוף ואף הקירות, יבשים.
      הוא מציין כי על פי דיווח של הדיירים, בוצע תיקון של נזילה בדירה זו כחצי שנה לפני ביקורו (היינו, בסביבות נובמבר 2009).
      בדירה 2, שמתחת לדירה 3, דיווחה הדיירת על נזילה חריפה מדירה 3 אל דירתה, שאירעה כשנה וחצי לפני ביקורו של מהנדס ארד, היינו – בשנת 2008. הדיירת בדירה 2 מסרה כי בוצע תיקון בדירה 3, וגם בדירה 2, ומאז אין חדירת רטיבות.
      בדירה 9, שמעל לדירה 6 של התובעת, לא נמצאו סימני רטיבות. מהנדס ארד מציין כי לו היתה חודרת רטיבות לדירה 6 מדירה 9, היו סימניה נראים בחלק העליון של הקירות בדירה 6, אולם סימני הרטיבות בדירה 6 (דירת התובעת) מצויים בחלק התחתון של הקירות וברצפות.
      על פי ממצאים אלה, נכון למועד בדיקתו של מהנדס ארד, באפריל 2010, לא היתה עוד חדירת רטיבות מדירה 9 אל דירת התובעת.
      כאמור, לדירה 3 (דירת הנתבעים) קיר משותף עם דירת התובעת. חדר האמבטיה בדירה 3 צמוד לקיר המטבח בדירת התובעת. בקיר הגובל עם חדר האמבטיה בדירה 3 מצא מהנדס ארד סימני רטיבות, ובקירות גובלים וסמוכים לחדר האמבטיה נמדדה לחות בשיעור גבוה: 40%. מהנדס ארד כותב כי הממצאים בדירה 3 מעידים על מצע חול רטוב מתחת לריצוף, וכי הרטיבות שבחול עולה באופן קפילרי בקירות.
 
      על פי הממצאים של בדיקותיו בדירות ש"עוטפות" את דירת התובעת, כותב מהנדס ארד במסקנותיו כי הרטיבות בדירה 6 אין מקורה בדירות 5 או 9, וודאי לא בדירה 2 שהיא נמוכה יותר. לעומת זאת, בדירה 3 יש רטיבות שנובעת מחדר האמבטיה ומתפשטת אל חדר השירות ואל המסדרון שלידו. רטיבות זו אינה חודרת, בשלב זה, לתקרה של דירה 2 שמתחת לדירה 3, כיוון שהאיטום ברצפת הבטון של חדר האמבטיה מונע זאת.
      לא כך, לגבי דירה 6, דירת התובעת: "לעומת זאת, הנזילה – שמקורה ככל הנראה באחד מחיבורי הצנרת שבקיר הגובל עם דירה 6 (בסבירות גבוהה – מדובר בצנרת המים של האמבט הנמצאת במיקום בו התגלתה רטיבות של 90% בדירה 6) – חודרת בקלות דרך הקיר (שאינו אטום), הגובל עם דירה 6, אל ארון המטבח".
      בהתאם לכך כותב מהנדס ארד כי נוסף על האמור בחוות דעתו של מהנדס קלמיס - לגבי התיקונים הדרושים בדירת התובעת – יש לבצע חשיפה של הצנרת בחדר האמבטיה של דירה 3 על מנת לזהות את מקור הנזילה ולתקנו.
      מהנדס ארד מציין כי אינו מתמחר עבודה זו, כיוון שהיא צריכה להתבצע בדירה 3 (כפי שצויין, עלות התיקונים בדירת התובעת תומחרה כבר בחוות דעתו של מהנדס קלמיס, אשר מהנדס ארד אימץ את ממצאיה, לאחר שבבדיקה שערך - לצורך חוות הדעת המשלימה שלו לגבי הדירות "העוטפות" - הוא בדק בעצמו גם את דירת התובעת).
 
11.  בראשית דיון ההוכחות הראשון הודיעה ב"כ התובעת, עו"ד אגמון, כי מהנדס קלמיס לא יעיד מטעמה, אלא יעיד מהנדס ארד שהוא בעל המשרד.
      בתגובה ביקש ב"כ של גמליאל, עו"ד יורוביץ, להוציא מהתיק את חוות הדעת של מהנדס קלמיס.
      ב"כ התובעת התנגדה לכך, מהטעם – "מאחר וזו חוות דעת אין צורך להעידו. גם הצד השני נסמכה על חוות דעתו וגם חברת הביטוח, אני לא חושבת שהיום ראוי להוציא את חוות הדעת מהתיק מאחר ולא נמצא כאן" (בעמ' 11 לפר').
      הנמקה זו אינה מתיישבת עם כך שבהעדר הסכמה בין הצדדים לקבל את חוות דעתו של מומחה מטעם אחד מהם ללא חקירה נגדית, יש צורך להעיד את המומחה. על כן קיבלתי את בקשתו של עו"ד יורוביץ.
 
12.  חוות דעת מומחה נגדית הוגשה מטעם גמליאל (הנתבע 2), והיא חוות דעתו של מר גיל לזר, שהוא שמאי מקרקעין, הנדסאי בניין וקבלן רשום.
      חוות הדעת נערכה לאחר שמר לזר ביקר – ביום 7.7.10 – בדירת התובעת ובדירה 3. מר לזר לא בדק את דירות 2, 5, ו- 9.
      השמאי לזר מפרט בחוות דעתו את החומר שעמד לנגד עיניו, ובו כתבי הטענות וחוות הדעת מטעם התובעת, ואף חוות הדעת של מהנדס לוי משנת 2008; וכן דו"חות הבדיקה של נציגי חב' שחר מהמועדים: 13.8.08, 31.12.09 ו- 13.1.10 (נספח 3 לחוות דעתו). מר לזר מציין כי בשלושת הבדיקות הללו לא נמצאה נזילה בדירה 3, ואילו בדירת התובעת נמצאו סימנים של נזקי רטיבות ישנים.
      הסתבר כי בעקבות חוות דעתו של מהנדס ארד – שהצביע באופן ממוקד על צנרת המים באמבטיה בדירה 3 כמקום אשר בסבירות גבוהה בו מצוי מקור הנזילה שממשיכה לחדור אל דירת התובעת – הזמינה המבטחת עריכה של בדיקה נוספת, שונה, בדירה 3: בדיקה טרמוגרפית.
      בדיקה זו נערכה על ידי חב' אינפרטק, ביום 9.6.10, חודשיים לאחר מועד בדיקתו של מהנדס ארד, ולפני מועד בדיקתו של השמאי לזר (דו"ח הבדיקה הטרמוגרפית של חב' אינפרטק צורף כנספח 4 לחוות הדעת של השמאי לזר).
בבדיקה זו נמצאה בדירה 3 רטיבות קפילרית במשקוף שליד חדר האמבטיה, וכן מתחת לריצוף. כמו כן אותרה בבדיקה זו נזילת מים באביק האמבטיה (האביק הוא הצינור שבאמצעותו מנוקזים המים מהאמבטיה; ראו תצלום מס' 1.4.4 בדו"ח של אינפרטק).
הנזילה בצינור אביק האמבטיה תוקנה באמצעות חב' שחר מייד לאחר שאותרה, ומאז לא חדרה עוד רטיבות חדשה אל דירת התובעת (כך מסרה התובעת עצמה בישיבת קדם משפט מיום 12.1.11, בעמ' 5 לפר').
 
13.  השמאי לזר מציין, בסעיף 3.4 של חוות דעתו, כי הבניין מוזנח ואינו מתוחזק כלל, וכי רטיבויות חודרות מבחוץ אל חדר המדרגות.
      השמאי לזר חיווה דעתו כי נזקי הרטיבות בדירת התובעת לא נגרמו כתוצאה מחדירת מים או רטיבות מדירה 3.
      הוא מצא כי בדירה 3 אין רטיבות פעילה או סימנים לרטיבות חריגה פעילה בעבר. קירות הדירה נמצאו יבשים. מר לזר מחווה דעתו, כי לו נגרמו הנזקים מושא התביעה מחדירת רטיבות
מדירה 3, היו צריכים להיות לכך סימנים בדירה 3 עצמה (כגון: התנפחויות טיח), אך כאלה לא נמצאו. השמאי לזר חולק על הממצא של 40% לחות, אשר מהנדס ארד מצא בקירות דירה 3 שסמוכים לחדר האמבטיה. הוא טוען כי לו היה שם שיעור כזה של לחות, היו צריכים להיות לכך סימנים על גבי הקירות.
אולם ממצאיו של מהנדס ארד בדבר שיעורי הלחות בדירה 3 הוצגו בתצלומים של המדידות באמצעות מד-לחות, שנכללו בחוות דעתו; ואילו השמאי לזר לא הציג ממצאי מדידה סותרים.
לכן איני מקבלת את טענתו כי ממצאיו של מהנדס ארד אינם נכונים.
 
 
 
 
      בדירת התובעת מצא השמאי לזר רטיבויות פעילות במספר מקומות, כמפורט בסעיף 5.2 של חוות דעתו, אך הוא סבור כי מקורן של אלה אינו בדירה 3, בין היתר, מאחר וחלקם מרוחקים מספר מטרים מהקיר המשותף לשתי הדירות.
      עוד טוען השמאי לזר (בסעיף 5.5 של חוות דעתו) כי אפשר שהרטיבות בדירת התובעת נגרמה כתוצאה מחדירת רטיבויות מחדר המדרגות או מהדירה שמעל לדירת התובעת (דירה 9).
      השמאי לזר כותב כי בדירת התובעת בוצע שינוי של מיקום האינסטלציה בחדר הרחצה, אשר ייתכן שהוא אשר גרם לנזקי הרטיבות. כפי שצויין, נזקי רטיבות רבים בדירת התובעת נגרמו במטבח הדירה, שאחד מקירותיו הוא הקיר המשותף לדירת התובעת ולדירה 3, ומצידו השני מצוי חדר האמבטיה שבדירה 3.
      למותר לומר כי שינוי במיקום של כלי האינסטלציה בחדר האמבטיה שבדירת התובעת אין בו, כשלעצמו, כדי לגרום לליקויים בצנרת ולנזילת מים בתוך הדירה עצמה. השמאי לזר בדק את דירת התובעת, אך הוא אינו מצביע על אף ליקוי ספציפי בצנרת הדירה עצמה, בגין שינוי מיקום או סיבה אחרת. בהעדר ראייה על ליקוי ספציפי כזה, אין בעצם שינוי המיקום של כלי האינסטלציה, ככל שנעשה, כדי להצביע על כך שהנזקים בדירת התובעת נגרמו כתוצאה משינוי המיקום של כלי האינסטלציה (בחקירה הנגדית שערך לשמאי לזר, בעמ' 40 לפר', העמיד ב"כ השוכרים ספק בעניין השינוי של מיקום כלי האינסטלציה, לעומת התכנית המקורית, לנוכח תשובתו של מר לזר כי הוא הסיק שינוי זה רק על פי השוואה לטקסט המילולי של היתר הבנייה, כיוון שלא מצא את התכנית המקורית עצמה).
      בסעיף 6.2 של חוות דעתו מציין השמאי לזר את הליקוי ב"חוות דעת ארד", שבדק את הדירה ביום 6.8.09 (על פי מועד זה, הכוונה היא לחוות הדעת של מהנדס קלמיס), בכך שלא ביקר כלל בדירה 3, אך "ליקוי" זה קיבל מענה בבדיקה הנוספת, המשלימה, על ידי מהנדס ארד עצמו, שבדק גם את דירה 3 וגם את דירות 2, 5, ו- 9.
 
14.  אשר לנזילה, שאותרה באביק האמבטיה שבדירה 3 באמצעות הבדיקה הטרמוגרפית: אביק האמבטיה הוא ה"סיפון" שמוביל את המים מהאמבט אל הביוב. נזילה במתקן זה משמעה כמות מים ניכרת שנוזלת מתחת לאמבט.
      השמאי לזר חיווה דעתו כי נזילה זו לא יכלה לגרום לנזקים מושא התביעה.
      מנגד טען מהנדס ארד – בתגובתו שהומצאה לאחר שקיבל את דו"ח הבדיקה הטרמוגרפית - כי הממצא בבדיקה זו, של נזילת מים פעילה מאביק האמבטיה בדירה 3, מאשש בדיוק את מסקנתו על פי הממצאים שמצא בבדיקתו-שלו: כי הרטיבות, שממשיכה לחדור לדירת התובעת, נובעת מחדר האמבטיה בדירה 3, וכי מקור הנזילה הוא כנראה בצנרת המים של אמבטיה זו, שמיקומה גובל במקום שבו התגלתה בדירת התובעת רטיבות בשיעור של 90%, אשר לדעתו חדרה בעד הקיר המשותף.
      (בעדותו בביהמ"ש, בעמ' 23 לפר', אישר מהנדס ארד כי חיבורים בצנרת הם מקומות מועדים לכשל, שיכול לגרום לנזילה, וכי כשמדובר בבית כבן 40 שנה ניתן לומר שתזוזה בחיבורים היא טבעית).
      בתגובתו לגבי הממצאים של הבדיקה הטרמוגרפית טען מהנדס ארד עוד, כי השמאי לזר לא הצביע על אף מקור רטיבות אחר שיכול היה לגרום לחדירת הרטיבות לדירת התובעת (כפי שנאמר לעיל, השמאי לזר ציין מספר מקורות אחרים כאלה, אך זאת – על דרך של "תיאוריה", ומבלי שהצביע על ממצאים בשטח שיכולים לתמוך בתיאוריה זו).
         במחלוקת זו מעדיפה אני את עמדתו של מהנדס ארד: הנזילה באביק האמבטיה בדירה 3 אותרה רק ביוני 2010; וזאת - בעקבות חוות דעתו של מהנדס ארד, אשר לאחר קבלתה החליטה המבטחת לערוך בדיקה רצינית ומעמיקה יותר מהבדיקות שנערכו קודם לכן על ידי חב' שחר. משנערכה הבדיקה הטרמוגרפית על ידי חב' אינפרטק, אותרה הנזילה באביק האמבטיה, שהיתה נסתרת, אך התקיימה, כנראה, במשך זמן מה, מתחת לאמבטיה ומתחת לריצוף בדירה 3. אני מסכימה עם מהנדס ארד כי ממצא זה תואם את מסקנותיו בחוות דעתו בדבר המקור האפשרי של הנזילה הפעילה, שהמשיכה לחדור אל דירת התובעת. מסקנות אלה מבוססות על ממצאיו מהבדיקה שערך בדירת התובעת ובדירה 3, כפי שפורט בחוות דעתו.
         התובעת אינה טוענת כי הנזילה באביק האמבטיה היא שגרמה לכל נזקי הרטיבות מושא התביעה. כפי שפורט לעיל, האירוע המג'ורי של חדירת הרטיבות לדירת התובעת אירע בראשית 2008, וכתוצאה ממנו נגרמו הנזקים העיקריים בדירתה, לרבות הנזקים לארונות במטבח ובחדר השינה.
      חדירת המים המסיבית מדירה 3 נפסקה, לאחר שבוצע בדירה זו תיקון מסויים, אך עדיין נמשכה חדירה של רטיבות פעילה אל דירת התובעת, וזו חדלה רק לאחר שנתגלתה ותוקנה נזילת המים באביק האמבטיה. נזילה נסתרת זו התגלתה רק כשנתיים וחצי לאחר אירוע הנזילה משנת 2008.
      על פי החומר שלפני, סביר כי נזילה זו באביק האמבטיה היתה מקור עיקרי לרטיבות הפעילה שהמשיכה לחדור לדירת התובעת. הא ראייה, לאחר תיקונה של נזילה זו נפסקה חדירת הרטיבות לדירת התובעת.
 
15.     השמאי לזר העיד כי בדק רק את דירת התובעת ואת דירה 3. "מעבר לזה לא עניין אותי" (בעמ' 36 לפר'). הוא הסביר כי בדיקתו וחוות דעתו הוזמנה על ידי גמליאל, על מנת לשלול את דירה 3 כמקור הרטיבות בדירת התובעת. בהתאם לכך, בתשובה לשאלת ב"כ התובעת, מדוע לא בדק גם את דירות 2, 5 ו- 9, השיב מר לזר: "ברגע ששללתי את מקור הרטיבות בדירה 3, זה לא עניין אותי מנין מגיעה הרטיבות" (בעמ' 38 לפר').
         אולם בניגוד לגישתו זו, מציין השמאי לזר בחוות דעתו מקורות חלופיים אפשריים לנזילות בדירת התובעת, והם: רטיבות שחדרה מחדר המדרגות או נזילה מדירה 9 שמעל לדירת התובעת.
         השמאי לזר מתייחס בעדותו אף לדירה 2, שגם אותה לא בדק. הוא העיד כי לא בדק אם נעשה איטום בין הקיר המשותף שבין דירת התובעת לבין דירה 3, אך הוא מסתמך על חוות דעת קודמות, שמצאו כי דירה 2, שמתחת לדירה 3, היא יבשה, ועל כן – לשיטתו – "ברור שיש איטום" (בעמ' 39 לפר').
         דברים אלה מתעלמים מה"היסטוריה" שבחומר הראיות, ועלולים להטעות: בעלת דירה 2 התלוננה, בשנת 2007, על נזילה קשה מדירה 3 שמעל דירתה. על פי עדותו של מר זסלבסקי מועד הבית (להלן), ישי ביצע תיקון מסויים בדירה 3, טרם מכירתה לגמליאל, ואז פסקו הנזילות אל דירה 2, אך זסלבסקי לא ידע לומר מה היה המצב לגבי דירת התובעת, שאף היא התלוננה על נזילות מדירה 3.
         ככל שבוצע איטום בין רצפת האמבטיה בדירה 3 לבין התקרה בדירה 2, אשר הביא להפסקת הנזילות מדירה 3 אל דירה 2, אין זה אומר כי איטום כזה בוצע גם בקיר המשותף שבין
דירה 3 לבין דירת התובעת.
         על כן לא השתכנעתי ממסקנתו של השמאי לזר, כי עצם היותה של דירה 2 "יבשה" – נכון לקיץ 2010 - מצביע בהכרח על כך שנעשה איטום גם בקיר המשותף שבין דירה 3 לבין דירה 6, מסקנה שאינה מבוססת על בדיקה בשטח.
בעדותו הבחין השמאי לזר בין רטיבות שמגיעה מבחוץ, כתוצאה מהגשמים בחורף, לבין רטיבות מצנרת, אשר גם לשיטתו היא הרטיבות שבה מדובר בתביעה דנן: "רטיבות מסוג שני, זה מה שקורה בתביעה זו, זו רטיבות או מצנרת, זה משהו שלא קשור לדבר שיכול להתייבש בקיץ מהשמש. אם הרטיבות קיימת, אם יש דליפה מצנרת, אז הרטיבות נותרת בעינה, כל עוד לא מתוקנת הסיבה לה" (בעמ' 29 לפר').
         וכך אף בהמשך תשובותיו לב"כ התובעת: "בשאלה שתיארת עם נזילה מקיר, הבעיה היא של צנרת" (בעמ' 30 לפר'). דברים אלה תומכים למעשה בממצאיו ובמסקנותיו של מהנדס ארד.
         בנספח 1 לחוות דעתו של השמאי לזר מצוי תרשים של דירת התובעת ושל דירה 3. הקיר המשותף לשתי הדירות מסומן בקווים לרוחב.
         מר לזר לא מצא כל רטיבות בדירה 3, ואילו בדירת התובעת מצא מספר מקומות עם רטיבות פעילה, שסומנו ב- X ועיגול בנספח 1 לחוות דעתו. בקיר המשותף מצא השמאי לזר שלושה מקומות עם נזילות פעילות, ובעדותו אישר כי "זה מצביע על בעיה במקום זה" (בעמ' 31 לפר').
         עם זאת, רוב הנזילות הפעילות שמצא השמאי לזר הן באזור המטבח, במרחק של כ- 3 – 4 מטרים מהקיר המשותף. על כן סבור הוא כי מקור הרטיבות הוא בדירת התובעת עצמה, ולא בדירה 3, וכי שלושת מקומות הנזילה, שנמצאו בקיר המשותף, אינם מצביעים על כך שמקור הנזילה הוא בהכרח בדירה 3. מר לזר ציין אף שני כתמי רטיבות בתקרת המטבח בדירת התובעת. הוא אמר כי אפשר שהרטיבות מגיעה מדירה 3, ואפשר שכתמי הרטיבות בתקרה מקורם בדירה 9 שמעל לדירת התובעת. מר לזר לא בדק את דירה 9.
         לנוכח הימצאותם של מקומות הרטיבות, בדירת התובעת, בקירות המטבח וחדר השינה, שמרוחקים כ- 4 מטרים מהקיר המשותף עם דירה 3, מסקנתו של השמאי לזר היא כי הרטיבות בדירת התובעת מקורה בצנרת שבמטבח ובשירותים בדירה זו, ואין מקורם
מדירה 3.
         לשאלה אם בדק קיומן של נזילות מצנרת בדירת התובעת, השיב לזר כי הוא לא פתח ריצוף בדירה זו. הוא ציין כי במקומות שסומנו על ידו הוא מצא, בבדיקה עם מד רטיבות, לחות בשיעור של מאה אחוז, אך הוא לא ראה מה המקור לרטיבות זו. לגבי שלושת נקודות הרטיבות שמצא בקיר המשותף, יש אפשרות שמקורן בדירה 3.
         טענתו העיקרית של השמאי לזר היא כי כאשר הדירה, שנטענת כמקור הרטיבות, היא יבשה; ואילו בדירה הרטובה רוב נקודות הרטיבות מרוחקות מספר מטרים מהקיר המשותף, ויש רק מעט נקודות רטיבות בקיר זה – אזי מקור הרטיבות אינו בדירה הנטענת (דירה 3).
         השמאי לזר עומת עם כך שבקיר הצפוני של מטבח התובעת, שהוא הקיר המשותף עם דירה 3, נראים נזקי רטיבות בולטים, בתצלום שבעמ' 7 של חוות דעתו.
הוא השיב כי אין בכך כדי לגרוע מטענתו, כי כיוון שדירה 3 נמצאה "יבשה", אזי רטיבויות אלה בדירת התובעת אין מקורן בדירה 3.
         השמאי לזר גורס כי לו היה מקור הרטיבות בדירת התובעת בא מדירה 3, אזי דירה 3 עצמה היתה צריכה להיות "מוצפת כולה", בטרם יעברו המים ממנה לדירה 6.
         איני מקבלת טענה זו. על פי חומר הראיות שלפני, נזילות מדירה 3 חדרו לתקרת דירה 2, ולדירת התובעת, וגרמו בדירות אלה רטיבויות רבות בהרבה מאלה שהיו בדירה 3 עצמה.
אפנה לעניין זה לתצהירו ולעדותו של השכן, מר אלכס זסלבסקי, וכן לעדות השוכר, מר וזאנה.
אף עניין הנזילה מאביק האמבטיה של דירה 3 – שאותרה רק כשנתיים וחצי לאחר שהחלו הרטיבויות בדירת התובעת – תומך באפשרות שתהיה נזילה בצנרת של דירה 3, אשר לא תגרום (או כמעט שלא תגרום) רטיבות בדירה 3 עצמה, אך תגרום להמשך חדירה של רטיבות לדירת התובעת. האביק הוא הצינור שדרכו יוצאים המים מתחתית האמבטיה של דירה 3. לחדר אמבטיה זה קיר משותף עם דירת התובעת. אפשרי שהנזילה שבאביק האמבטיה לא הניבה רטיבויות בתוך דירה 3 עצמה, אולם המשיכה לגרום לרטיבויות בדירת התובעת.
 
16.     התובעת העידה כי עם תחילת הנזילות בדירתה, בסוף 2007 או תחילת 2008, היא פנתה אל ישי מספר פעמים, ופנתה אף אל אביו שטיפל מטעמו בדירה 3, אך הם לא שעו לפניותיה אלא לאחר שהודיעה שתפנה לאגודה לתרבות הדיור. לדבריה, אביו של ישי ביקר בדירתה והציע לשלם
700 ₪ עבור טיפול בנזקי הרטיבות שהראתה לו, אך התובעת השיבה כי תחילה עליו לטפל בתיקונים בדירתו שלו (דירה 3). בחקירה החוזרת העידה התובעת כי גם שרברב מטעם ישי ביקר בדירתה, אך ישי לא היה מוכן לשאת בעלות התיקונים.
בהמשך הופיעו נזקי רטיבות גם בחדר השינה בדירת התובעת, אשר בצידו שבדירה 3 מצוי חדר שירותים. חדירת הרטיבות לחדר השינה גרמה לכתמים שחורים בארון שם, ולקלקול תכולתו.
התובעת העידה כי בשלב זה היא הזמינה קבלן שיפוצים בשם וורשבסקי (הצעת מחיר של משפץ זה צורפה לתביעה הקטנה שהתובעת הגישה). המשפץ וורשבסקי הציע לבצע תיקונים גם בדירה 3, על מנת לפתור את בעיית הנזילות, אך ישי דחה הצעה זו: "וורשבסקי אמר שיתנו לו מפתח להיכנס לדירה 3 לתקן שם, וזה צ'יק-צ'אק. שלמה ישי אמר: לא, אני לא נותן מפתח, אני מוכר את הדירה יחד עם כל הבעיות, והלך" (בעמ' 12 לפר').
לגבי גמליאל העידה התובעת כי דיבר אליה "מאד יפה", ואישרה כי בעקבות פנייתה אליו ביקרו נציגי חב' שחר בדירתה.
עו"ד יורוביץ עימת את התובעת עם כך שבעת ביקור בדירתה שערך נציג המבטחת, ביום 13.1.10, שבו נכחו גם התובעת וגמליאל, אמרה התובעת שהיא יודעת כי גמליאל אינו אשם בנזקי הרטיבות.
התובעת השיבה: "מתי שהם היו כולם, לא נתנו לי להראות הכל".
"ש. כאשר אמרת לגמליאל שאת יודעת שזה לא הוא, למה התכוונת?
ת. הם אמרו: פה יבש ופה לא, וזה לא שייך לזה, אז אמרתי: טוב, הכל בסדר, אז אתה לא אשם" (בעמ' 15 לפר').  
לשאלת ב"כ של ישי, עו"ד חדאד, השיבה התובעת כי לא ידוע לה על תיקון שביצע ישי
בדירה 3 בינואר 2008.
התובעת אישרה כי השכן אלכס זסלבסקי, הבעלים של דירה 5, ביצע בדירתו תיקון בשל חדירת רטיבות מדירה זו אל דירתה, אך טענה כי היה מדובר ב"פינה קטנטונת, והוא תיכף תיקן את זה". לדבריה, הדבר היה בערך בסוף שנת 2007 (בעמ' 15 לפר').
לשאלה מדוע העמידה את נזקיה בתביעה הקטנה על סך כ- 15,000 ש"ח, ואילו בתביעה בבימ"ש השלום העלתה את הסכום לכדי קרוב ל- 67,000 ₪, השיבה התובעת כי בזמן שחלף בין שתי התביעות הוחמרו הנזקים [אעיר כי אופן הצגת השאלה חוטא לדיוק, כיוון שסכומה הכולל של התביעה הקטנה היה 25,000 ₪. הסכום הכולל של שתי התביעות כלל, נוסף על עלות הנזקים, פיצוי בגין עוגמת נפש. היה איפוא מן הראוי להשוות בין הסכום הכולל של שתי התביעות, היינו – על בסיס אותו מכנה משותף, ולא כפי שנעשה].
בתשובה לשאלותיו של ב"כ השוכרים, עו"ד קיציס, אישרה התובעת כי חלפו כשבועיים בין גילוי הרטיבות בדירתה לבין המועד שבו התקשרה אל אביו של ישי, כיוון שהיתה צריכה לאתר  את מספר הטלפון שלו באמצעות ועד הבית שבכניסה השנייה, שבה מצוייה דירה 3.
 
 
 
17.     מר אלכס זסלבסקי, בעליה של דירה 5, ששימש כועד הבית בכניסה שבה מצוייה דירה 3, הצהיר והעיד מטעם התובעת.
         הוא מסר בתצהירו כי בסוף שנת 2007 פנתה אליו השכנה מדירה 2 בטענה בדבר נזילה גדולה בחדר השינה של דירתה, שמגיעה מדירה 3 אשר מעליה.
         זסלבסקי פנה אל בעל דירה 3, ישי, שהפנה אותו אל אביו, אך השניים סירבו לטפל בנזילה מדירה 3. מר זסלבסקי מוסר כי פנה אליהם פעמים רבות, "אבל נתקלתי ב"חומה""
(בסעיף 5 לתצהירו).
עוד מוסר זסלבסקי בתצהירו כי השוכרת בדירה 3, גב' וזאנה, הודתה שיש נזילה מדירה זו ומסרה לו כי בעל הדירה, ישי, דורש שהשוכרים יתקנו את הנזילה וישאו בעלויות התיקון.
סמוך לכך פנתה אליו התובעת וטענה כי יש נזילה מדירה 3 אל דירתה, בעד הקיר המשותף לשתי הדירות. זסלבסקי ביקר בדירת התובעת וראה את הנזילה ותוצאותיה.
זסלבסקי התקשר אל מר יהודה ישי – אביו של ישי, אשר ישי הפנה אליו לצורך הטיפול
בדירה 3 – אך הלה השיבו כי "זה לא בעיה שלי, זה בעיה של השוכרים (וזאנה)" (בסעיף 8 לתצהירו של זסלבסקי); ואז מסר זסלבסקי לתובעת את מספר הטלפון של מר יהודה ישי, כדי שתשוחח עמו.
בעדותו בביהמ"ש מסר מר זסלבסקי כי כשביקר בדירה 3, לנוכח תלונותיהן של השכנה
מדירה 2 ושל התובעת, הוא ראה בה רטיבות בקיר הסלון ובקיר חדר השינה. השוכרים מסרו
לזסלבסקי כי הם פנו אל ישי בדרישה שיטפל בנזילה, אך הוא סירב.
זסלבסקי העיד כי פנה אל יהודה ישי חמש או שש פעמים, אך ללא הועיל. הוא אישר כי תלונות השכנים כוונו אל ישי, בעל הדירה, ולא אל השוכרים.
מר זסלבסקי העיד כי לפני שישי מכר את דירה 3 לגמליאל, הוא ביצע בה תיקון, שבעקבותיו חדלו הנזילות אל דירה 2, אך אינו יודע מה היה המצב לגבי דירת התובעת.
 
18.     ישי העיד כי רכש את דירה 3 בשנת 1996, והיה בעליה כ- 12 שנים. השוכרים שכרו את הדירה במשך כארבע שנים, בשנים 2004 – 2008.
         ישי העיד כי השוכרים התלוננו על בעיית רטיבות בדירה בשנת 2007, בסמיכות זמן לתלונת התובעת. הוא אישר כי תחילה התלוננו רק על רטיבות בדירה 3, ולאחר מכן הודיעו לו כי השכנה מדירה 2 מתלוננת על חדירת מים לדירתה מדירה 3. ישי טען כי על תלונתה של התובעת בדבר חדירת רטיבות מדירה 3 נודע לו רק מיו"ר ועד הבית, מר זסלבסקי, וזאת בתחילת 2008.
         ישי העיד כי בעקבות התלונות הללו הוא הזמין – ביום 8.1.08 – בעל מקצוע, אשר ביקר פעמיים בדירתו ואף חפר והרים מרצפות, ובסופו של דבר מצא שיש להחליף גומייה בברז אחד באמבטיה, וזה כל התיקון שבוצע. לדברי ישי, תיקון זה אושר על ידי נציג של חב' שחר, מטעם חברת הביטוח שלו.
         בסעיף 8 לתצהירו של ישי נאמר כי מצורף לתצהיר מסמך של חב' שחר בעניין התיקון הנטען, אך מסמך כזה לא צורף לתצהיר, ועו"ד יורוביץ (ב"כ של גמליאל) התנגד להגשתו במהלך החקירה הנגדית שערך לישי, מה גם שהמסמך שהוצג רק אז לראשונה לא היה חתום (ראו בעמ' 50, 55 לפר'). ישי עצמו לא ידע לומר היכן היתה אותה גומייה שהוחלפה.
         עו"ד יורוביץ עימת את ישי עם טענה כי התיקון שביצע כלל יותר מאשר רק החלפת גומייה, וכי היו נזקי רטיבות גם בדירה 3 עצמה וגם בדירת התובעת, אך ישי שלל זאת.
         בתשובה לשאלותיו של ב"כ המבטחת, עו"ד ג'ריס, אמר ישי כי שמו של בעל המקצוע שהזמין הוא יורם ארביב. לשאלה מדוע לא זימנו להעיד, על מנת שיסביר את פרטי התיקון שבוצע, השיב ישי כי לא חשב שיש צורך בכך. ישי העיד כי על מנת לבצע בדחיפות את התיקון הדרוש, הוא הזמין את ארביב באופן פרטי, מבלי להמתין לבואו של נציג חב' שחר, מטעם חברת הביטוח, למרות שהיתה לו פוליסת ביטוח. לדבריו, לאחר מכן חברת הביטוח שלו החזירה לו 60 אחוזים מעלות עבודתו של  ארביב. ישי העיד כי עלות העבודה היתה כ- 2,000 ₪, כיוון שארביב ביצע הרמה של מרצפות ו"חפר" על מנת לאתר את הנזילה. ישי לא צירף לתצהירו את החשבונית/קבלה שמעידה על התשלום הנטען לארביב, ואף לא מסמך שמעיד על החזרה לו, על ידי חברת הביטוח, של 60 אחוזים מתשלום זה. ישי העיד כי החזרה זו בוצעה בהעברה בנקאית, וכי אין לו הסבר מדוע לא המציא את התיעוד על כך.
         גירסתו של ישי בדבר התיקון שביצע בשנת 2008 – אשר לטענתו התמצה בהחלפת גומייה
בברז – היא תמוהה ואינה משכנעת כלל, הן לגופה, והן לנוכח מחדלו הגורף של ישי להמציא ראיות לגירסה זו, למרות שעל פי דבריו-שלו, לא היה לו כל קושי להביא לעדות את בעל המקצוע ארביב ולהמציא את התיעוד הדרוש בדבר הסכום ששילם לארביב ובדבר הסכום שהוחזר לו, לטענתו, על ידי חברת הביטוח.
חשוב, כמובן, גם העיתוי של ביצועו של תיקון זה. על פי הראיות שלפני, השתהה ישי בטיפול באיתור הנזילה ובתיקונה. מחדלו של ישי להמציא ראיות כלשהן לגבי התיקון, אשר לטענתו בוצע ביום 8.1.08, מצביע על כך שלו המציא ישי את הקבלה של ארביב, או תיעוד של תשלום על ידי חברת הביטוח שלו – היו המסמכים הללו מצביעים על מועד מאוחר יותר.
ישי אישר כי לאחר שראה את הרטיבות והנזקים בדירת התובעת, הוא הציע לשלם לה סכום של כמה מאות שקלים. לדבריו, עשה כן כמעשה חסד על מנת לסייע לתובעת, שהיא אלמנה והתלוננה בפניו על קשייה, ולא מתוך כך שקיבל את טענתה, כי מקור הרטיבויות הוא מדירתו.
ישי העיד כי הביא קבלן שיפוצים, מכר שלו, אל דירת התובעת, כדי לקבל הערכה של עלות התיקונים שנדרשו בה.
"בתור חבר, המשפץ היה מוכן לבצע בכ- 7,000 ₪. ... הוא אמר לי שבעל מקצוע יכול לגבות גם 10,000 ₪ על עבודה זו" (בעמ' 48 לפר').
דברים אלה, מפי ישי עצמו, ממחישים את חומרת הנזקים בדירת התובעת. ישי העיד כי הוא לא היה מוכן לשאת בעלות התיקונים, כיוון שלא חש מחוייב לכך, כי היתה מחלוקת על מקור הרטיבות.
ישי שלל את הטענה כי מכר את דירה 3 לגמליאל, ביודעו שיש בה בעיה של נזילות. הוא טען שהבעיה תוקנה, והתיקון אושר על ידי חברת הביטוח.
ישי העיד כי כאשר השוכרים עזבו את הדירה, במהלך המשא ומתן למכירתה לגמליאל, הם הותירו את הדירה מוזנחת, אך לא היתה בה בעיית רטיבות.
עו"ד קיציס, ב"כ השוכרים, שאל את ישי מדוע הזמין בעל מקצוע רק לאחר שהתקבלו תלונות על נזילות מדירה 3 לדירות אחרות, ומדוע לא עשה כן בשלב שבו התלוננו השוכרים בדירה 3 על בעיית הרטיבות בדירה זו עצמה. ישי השיב כי אביו, ואף הוא, הגיעו לדירה בעקבות התלונה של השוכרים, אך לטענתו מצאוה במצב כה מוזנח ובלתי מסודר, עד כי דרשו שהשוכרים יסדרו וינקו אותה על מנת שהשרברב שיוזמן יוכל לאתר את מקור הנזילה. השוכרים כופרים בטענה בדבר הזנחת הדירה, אך גם אם מצא ישי בדירה אי סדר, הוא לא הוכיח כי היה בכך כדי למנוע בעד בעל מקצוע לאתר מקור נזילה בחדר האמבטיה, השירותים, וכד'.
לשאלה: "מי לשיטתך היה צריך להחליף את הגומייה?", השיב ישי, מניה וביה: "בעל הבית, כלומר אני" (בעמ' 52 לפר').
אם כך, שאל עו"ד קיציס את ישי, מדוע בהתכתבות בין בא-כוחו לבין ב"כ השוכרים האשים ישי את השוכרים באי החלפת הגומייה. ישי השיב כי כאשר נגרמו הנזקים בדירת התובעת, טרם נודע המקור לרטיבות, ולו היו השוכרים מקיימים את חובתם לבטח את הדירה גם כנגד נזקי צד שלישי, היתה חברת הביטוח מכסה את הנזק. ישי אישר כי על פי הוראות חוזה השכירות, הוא היה אמור להיות המוטב בפוליסה, שהשוכרים היו צריכים לערוך, אך הוא מצידו לא "רץ אחרי וזאנה" על מנת לוודא שערכו את הפוליסה. לדבריו, דבר אי עריכת הפוליסה נודע לו רק לאחר שאירע הנזק.
ישי אישר (בעמ' 53 לפר') כי בעת שהשוכרים סיימו את ההתקשרות ועזבו את הדירה, הוא כבר ידע, הן על הנזקים הנטענים על ידי השכנים והן על כך שהשוכרים לא ערכו ביטוח לדירה, כפי שלטענתו התחייבו על פי החוזה.
 
19.     גמליאל העיד כי כשביקר בדירה 3 על מנת לבדוק את רכישתה, הראה לו מר יהודה ישי את הדירה ומסר לו שהיה נזק בחדר האמבטיה, אך הוא תוקן לחלוטין. מר יהודה לא מסר לגמליאל מה היה הנזק ומה היה התיקון שבוצע; אך מסר לו כי בגין נזק זה דורשת ממנו התובעת פיצוי, ועניין זה עודו פתוח. גמליאל הבין כי עניין זה הוא בין ישי לבין התובעת.
         גמליאל העיד כי התובעת התקשרה אליו כשלושה חודשים לאחר שקיבל את הדירה והתלוננה על נזקים בדירתה. לדבריו, התובעת לא אמרה לו שעדיין קיימת נזילה בדירתה, אלא טענה כי "ישי אמר לה שהכל עלי, הוא אמר שלמי שהוא ימכור את הדירה יצטרך לטפל בתביעה שלה" (בעמ' 58 לפר').
בעקבות פנייה זו של התובעת הזמין גמליאל את המבטחת על מנת לבדוק אם יש נזילה מדירתו. לאחר שאיש מקצוע מטעם המבטחת (נציג חב' שחר) ביקר בדירה 3 ביום 13.8.08 ולא מצא כל נזק בה, ראה גמליאל את העניין כסגור. הדו"ח של חב' השחר לגבי בדיקה זו צורף לתצהירו של גמליאל. נאמר בו כי אין כל קשר בין דירה 3 לבין דירת התובעת שמצוייה בכניסה נפרדת,
ו - "גם אין כל קיר משותף". אולם בהמשך של אותו משפט נכתב: "יצויין כי ליבגניה
(התובעת – י.ק.) היתה נזילה אשר הגיעה מהדירה לעיל, וקיימים נזקים לארונות המטבח".
דו"ח זה תמוה ומשקף על פניו בדיקה שטחית, שהרי אין מחלוקת בדבר קיומו של הקיר המשותף בין שתי הדירות. כמו כן, אם אין כל קשר ביניהן, כפי שכתוב בדו"ח זה, כיצד הגיעה אל דירת התובעת הנזילה שגרמה נזק לארונות המטבח, ואשר גם על פי הדו"ח של חב' שחר הגיעה מדירה 3?
גמליאל העיד כי השוכרים מטעמו בדירה 3, שהתחלפו מאז רכש אותה, לא התלוננו מעולם על נזילה בדירה זו, ולא נעשה בה כל תיקון בצנרת, למעט תיקון הנזילה שהתגלתה באביק האמבטיה ביוני 2010. לדבריו, הוא המשיך להודיע למבטחת, כיוון שהתובעת המשיכה להתלונן לפניו כי הנזילה בדירתה נמשכת. היו שני ביקורים נוספים של נציגי חב' השחר, בדצמבר 2009 ובינואר 2010, שבהם לא נתגלתה נזילה בדירה 3, עד שהוזמנה הבדיקה הטרמוגרפית על ידי חב' אינפרטק, ואז התגלה מקור הנזילה. עו"ד יורוביץ, ואף גמליאל בהמשך עדותו, ציינו כי בדיקת אינפרטק נערכה בעקבות חוות הדעת המשלימה של מהנדס ארד מטעם התובעת.
גמליאל העיד כי התובעת המשיכה לפנות אליו, אם כי לטענתו אישרה כי מאז רכישתה של דירה 3 על ידו לא היו בדירתה נזילות נוספות, ועל כן טוען גמליאל כי התובעת אמרה לו, שרק ישי הוא האחראי לנזקיה, ולא גמליאל.
התובעת מצידה כופרת בכך שלא התלוננה על המשך חדירת הרטיבות לדירתה. אף בתחילת ההליך דנן היא טענה כי הנזילה עדיין נמשכת. רק לאחר שתוקנה הנזילה באביק האמבטיה, בקיץ 2010, מסרה התובעת כי מאז אין נזילה חדשה (זאת, בישיבת קדם משפט ביום 12.1.11, בעמ' 5 לפר').
 
20.     השוכר, מר מיכאל וזאנה, העיד כי כשנכנסו השוכרים לדירה 3, בשנת 2004, לא היו בה ליקויים במשך כשלוש שנים. בשנת 2007 הופיעה רטיבות בקיר צפוני שמקביל למקלחת ולכיוון החדר, שגרמה קילופי טיח. השוכר העיד כי פנה הן לאביו של ישי והן לישי עצמו. לדבריו, ישי הגיע לדריה רק לאחר מספר חודשים וטען שקילוף הטיח נגרם כתוצאה מטיפול כושל של השוכרים בדירה, ואין הדבר באחריותו. השוכר כפר מכל וכל בטענתו של ישי בדבר הזנחה או אי סדר בדירה.
         וכך תיאר השוכר את השתלשלות הדברים, לאחר שישי סירב לטפל ברטיבות ובקילופי הטיח: "אז התחילו התלונות של הדיירת מדירה 2 מתחתינו, אני ניגשתי לראות ובאמת הקיר שלה היה קטסטרופה. אלכס התערב גם כן בנושא, ואז ביחד התחלנו לבקש מיהודה ומשלמה
(ישי – י.ק.) לטפל בכך. אז לא היתה תגובה מצידם, אלכס פנה לתרבות הדיור, ורק לאחר התערבותם, דבר שלקח כמה חודשים נוספים, הגיע אינסטלאטור פרטי שהביא יהודה, ולא שלמה, והוא הרים את הריצוף מהמקלחת לתוך חדר השינה, וגם בסלון, הכל היה רטוב. אני אומר שוב שלא היתה לאינסטלאטור שום בעיה לעבוד ולהרים את הריצוף. הגענו כבר לשנת 2008. לאחר שהסתבר שהכל מתחת למרצפות רטוב, האינסטלאטור לא מצא נזילה בצנרת, ואז הוא המשיך לבדוק והגיע עד לחיבור של הברז של המקלחת לקיר, בשורש שלו, ששם הוא טוען ששם יש את הנזילה, כלומר זאת נזילה שלא נראית לעין בלתי מקצועית. אז הוא החליף את הגומייה ואמר שצריך לשים גם קצת רובה על האריחים. הוא השאיר את הכלי ומים עד שהחול יתייבש, ואז הוא החזיר את הריצוף בחזרה" (בעמ' 62 לפר').
בהמשך עדותו אמר השוכר כי חלפה תקופה בת קרוב לשנה בין פנייתו לראשונה אל ישי בעניין הרטיבות בדירה 3 לבין הזמנת השרברב על ידי ישי, בשנת 2008.
השוכרים עזבו את הדירה באפריל 2008, לפני תום תקופת השכירות. לדברי השוכר, הם הקדימו את מועד עזיבתם מתוך כעס על יחסו של ישי לבעיית הרטיבות, לאחר שבמשך כשלוש שנים הם לא העלו כל תלונה ושילמו את שכר הדירה במועד.
לגבי מה שראה בדירה 2, לאחר שהדיירת שם פנתה אליו, העיד השוכר: "היא בכתה בגלל המצב אצלה, וראיתי שהיו אצלה ממש טיפטופים. זה היה בדיוק איפה שהרימו את הריצוף והיתה כל הרטיבות בדירה 3. מתחת לזה בדירה 2 היו הטיפטופים" (בעמ' 63 לפר').
לדברי השוכר, הוא קיבל תלונה רק מהדיירת בדירה 2 ולא ידע כלל על בעיית רטיבות אצל התובעת, עד שקיבל את כתב התביעה (הכוונה להודעה לצד שלישי כנגד השוכרים, שנכללה גם בתביעה הקטנה).
השוכר טען כי לו היה ישי מטפל בבעיית הרטיבות מייד כשפנה אליו, ייתכן שלא היו נגרמים הנזקים בדירות השכנות.
כפי שצויין, ביום 30.3.08 נחתם בין השוכרים לבין אביו של ישי (שפעל כשלוחו) הסכם העזיבה שהסדיר את עזיבתם המוקדמת של השוכרים את דירה 3.
לעניין זה שאלה ב"כ התובעת את השוכר מתי פנה אליו ישי בטרונייה על כך שלא הסדיר ביטוח לדירה בהתאם לחוזה השכירות. השוכר השיב כי הדבר היה עוד בשנת 2007, לאחר שהוא פנה אל ישי ואל אביו מספר פעמים בעניין הרטיבות בדירה. השוכר טען כי מחדלם של השוכרים לערוך ביטוח היה בתום לב, כיוון שפעמים רבות שכרו דירה ומעולם לא נכלל בחוזה השכירות סעיף בדבר ביטוח הדירה על ידי השוכרים.
בתשובה לשאלותיו של עו"ד חדאד, ב"כ של ישי, הדגיש השוכר כי הסכם העזיבה נועד להסדיר באופן סופי ומלא את כל ההתחייבויות בין השוכרים לבין המשכיר, ועל כן נכתב בסופו: "בזה תמו כל ההתחייבויות ביני לבין ישי שלמה". ב-"כל ההתחייבויות", הכוונה – "שישי לא יכול עוד לבוא בטענות אלי בשום צורה" (בעמ' 66 לפר'); ובהמשך – "התכוונתי לכסות הכל. נכון שאותה עת לא ידעתי עדיין על התביעה הספציפית, אך התכוונתי שכל טענה לגבי כל נזק שהוא מתקופת שכירותי, ישי לא יוכל עוד לבוא אלי בדרישה" (בעמ' 67 לפר').
 
21.     מטעם המבטחת הוגש תצהיר של מר אבי בלומנרייך, מנהל מחלקת קשרי לקוחות בחב' שחר, אך ב"כ הצדדים הרלבנטיים ויתרו על חקירתו הנגדית, נוכח ההסכמה ביניהם אודות העובדות שבסעיף 13 לתצהירו: כי פוליסת ביטוח המבנה, שגמליאל ערך אצל המבטחת עם רכישתה של דירה 3, לא כללה כיסוי לנזקי צד ג', ורק ביום 1.4.10 היא הורחבה לצורך כיסוי נזקי צד ג'.
 
            דיון
 
22.     על פי חומר הראיות שלפני, מסקנתי היא כי התובעת הוכיחה במידה הדרושה שנזקי הרטיבות בדירתה נגרמו כתוצאה מרטיבות שחדרה אל דירתה מדירה 3, בראשית 2008 באופן מסיבי, ולאחר מכן באופן פחות, עד שתוקנה הנזילה באביק האמבטיה שבדירה 3, ביוני 2010.
         על פי עדויותיהם של השוכר ושל זסלבסקי, זמן מה לפני חדירת הרטיבות אל דירת התובעת החלו תופעות של רטיבות בתוך דירה 3, שעליהן התלוננו השוכרים לפני ישי עוד בשנת 2007, אך הוא לא טיפל באיתור מקור הנזילה או הנזילות ובתיקונו.
         על כן נזלו המים מדירה 3 אל דירה 2 שמתחתיה וגרמו שם נזקי רטיבות חמורים, כפי שתיארו השוכר וזסלבסקי. שוכנעתי מעדויותיהם, ואני מעדיפה אותן על פני הכחשתו של ישי.
         אני מאמינה לדבריהם של השוכר ושל זסלבסקי, כי במשך מספר חודשים לא שעה ישי לפניותיהם, ורק לאחר התערבותה של האגודה לתרבות הדיור נאות לטפל בתיקון הנזילה.
         ישי לא המציא כל תימוכין לגירסתו כי התיקון של החלפת הגומייה בוצע על ידי השרברב מטעמו כבר ביום 8.1.08 (ראו פירוט בסעיף 18 לעיל).
         אף האופן המינורי שבו תיאר ישי את התיקון אינו נראה אמין, מה גם שהוא עצמו לא נכח בעת ביצוע התיקון. על פי עדות השוכר (ראו בסעיף 20 לעיל), הנזילה היתה נסתרת ונתגלתה ב"שורש" של החיבור של ברז המקלחת אל הקיר.
         אלמלא השיהוי שנקט ישי בטיפול בבעיית הנזילות בדירה 3 וממנה, אפשר שהיה ניתן למנוע את חדירת הרטיבות אל דירת התובעת או לפחות לצמצם את נזקיה.
         לאחר שבוצע התיקון של החלפת הגומיה במקום החיבור של ברז האמבטיה אל הקיר, פסקה הנזילה המסיבית מדירה 3 אל דירת התובעת, אך עדיין נמשכה חדירה של רטיבות.
         "פרק" שני זה של חדירת הרטיבות אל דירת התובעת נמשך ממחצית שנת 2008 עד מחצית שנת 2010, שאז התגלתה הנזילה הנסתרת באביק האמבטיה של דירה 3, ורק לאחר תיקונה פסקה חדירת הרטיבות אל דירת התובעת.
         נזקי הרטיבות ב"פרק הזמן השני" האמור לא היו חמורים כנזקים שנגרמו בשנת 2008, אך בשל המשך חדירת הרטיבות הוחמרו הנזקים הקודמים.
         אני מעדיפה את חוות דעתו ועדותו של מהנדס ארד על פני אלה של השמאי לזר. מהנדס ארד בדק את כל הדירות הרלבנטיות, בעוד שהשמאי לזר בדק רק את דירת התובעת ואת דירה 3. שוכנעתי מממצאיו ומנימוקיו של מהנדס ארד, כי הרטיבות שגרמה לנזקים מושא התביעה חדרה לדירת התובעת מדירה 3, ולא מדירה 5 או מדירה 9.
 
23.     הנזקים העיקריים שנגרמו לתובעת, כתוצאה מאירוע חדירת הרטיבות בשנת 2008, תועדו בחוות הדעת של מהנדס לוי ובתצלומים שצורפו לתביעה הקטנה.
         בדיקת הדירה על ידי מהנדס קלמיס ממשרדו של מהנדס ארד - לצורך כתב התביעה המתוקן בבימ"ש השלום - נערכה ביום 6.8.09, כשנה וחצי לאחר אירוע הנזילה הגדול משנת 2008.
         מהנדס קלמיס אמד איפוא את נזקי הרטיבות בדירת התובעת, כפי שמצאם במועד זה. הוא אמד את עלות תיקון הנזקים בסך 31,653 ₪.
         ב"כ הנתבעים והצדדים השלישיים מתנגדים להסתמכות על חוות דעתו של מהנדס קלמיס, מהטעם שהיא "הוצאה מהתיק", על פי ההחלטה שניתנה בפתח דיון ההוכחות (ראו בסעיף 11 לעיל). ב"כ התובעת מצידה מסתמכת גם על חוות דעת זו.
         כפי שפורט לעיל, חוות הדעת של מהנדס קלמיס אומצה ונכללה בתוך חוות הדעת המשלימה של מהנדס ארד – אשר מהנדס קלמיס פעל מטעמו – וזאת לאחר שמהנדס ארד עצמו בדק שוב את דירת התובעת (נוסף על הדירות "העוטפות"), כשמונה חודשים לאחר בדיקתו של מהנדס קלמיס.
         ב"כ התובעת העידה מטעמה את מהנדס ארד, בעליו של משרד המהנדסים, אשר חוות דעתו כללה בתוכה גם את חוות הדעת של מהנדס קלמיס, כפי שהובהר גם בגוף חוות הדעת.
         משהודיעה ב"כ התובעת, בטרם הוחל בשמיעת ההוכחות, כי לא תעיד מטעמה את מהנדס קלמיס, אזי דרישתו המיידית של עו"ד יורוביץ להוציא מהתיק את חוות הדעת של מהנדס קלמיס, היתה מוצדקת מההיבט הדיוני. באותו שלב של טרם תחילת ההוכחות לא הכרתי עדיין לפרטיהן את חוות הדעת של מהנדס ארד ושל מהנדס קלמיס.
         לו היתה ב"כ התובעת - בטיעון התגובה שלה לדרישתו האמורה של עו"ד יורוביץ - מפרטת כי חוות הדעת של מהנדס ארד כוללת בחובה את חוות הדעת של מהנדס קלמיס ומאמצת אותה; וזאת לאחר שמהנדס ארד עצמו בדק גם את דירת התובעת – אזי ניתן להניח שלא הייתי נותנת החלטה כפי שנתתי, בעניין חוות הדעת של מהנדס קלמיס. אולם טיעונה העיקרי של ב"כ התובעת בתגובתה זו היה כי כיוון  שמדובר בחוות דעת של מומחה, אין צורך להעידו. טיעון זה לא יכולתי לקבל, ועל כן קיבלתי באותו שלב את בקשתו של עו"ד יורוביץ.
         מההיבט הענייני, ההחלטה שנדרשה היתה כי תשמע עדותו של מהנדס ארד, שהתייצב להעיד מטעם התובעת, וככל שב"כ הנתבעים או הצדדים השלישיים יסברו שיש נושאים בחוות הדעת של מהנדס קלמיס, שלא "כוסו" על ידי מהנדס ארד, וירצו לחקור עליהם את מהנדס
קלמיס – יישקל זימונו לעדות לשם כך (במקרה כגון זה ניתן לבקש פסיקת הוצאות בשל צורך במועד דיון נוסף, ככל שבקשה לחקור גם את מהנדס קלמיס היתה אמנם מצריכה זאת).
         מהנדס ארד כלל בחוות דעתו גם את הממצאים אודות הנזקים בדירת התובעת ואימץ בעניין זה את חוות דעתו של מהנדס קלמיס שפעל מטעמו. בסוף חוות דעתו כתב מהנדס ארד כי נוסף לאמור בחוות דעתו של מהנדס קלמיס, יש לבצע מספר עבודות בדירה 3, לשם איתור מקור הנזילה ותיקונו. הוא כתב כי אינו מתמחר את עלותן של העבודות הללו, כיוון שהן נוגעות לדירה 3 ולא לדירת התובעת. גם בסעיף 2 של חוות דעתו, ואף בעמ' 6 של חוות הדעת, אימץ מהנדס ארד את חוות דעתו של מהנדס קלמיס, שפעל מטעמו, בנוגע לדירת התובעת, וזאת כאמור, לאחר שאף הוא בדק בעצמו את דירת התובעת.
         יש לציין כי אף המומחה מטעם גמליאל, השמאי לזר (בסעיף 6.2 של חוות דעתו), מתייחס לחוות הדעת של מהנדס קלמיס כ"חוות דעת ארד בדק בית"., כפי שאמנם היתה.
         לפיכך, בכל הנוגע לטיבם ולהיקפם של הנזקים, ולכך שמקור הרטיבות הוא בדירה 3 – כוללת חוות הדעת של מהנדס ארד גם את חוות דעתו של מהנדס קלמיס ממשרדו. מהנדס ארד אמנם לא חזר בחוות דעתו על פרטי האומדן הכספי של הנזקים, שערך מהנדס קלמיס, אך מהאמור בסיפא של חוות דעתו עולה כי ראה את עניין האומדן הכספי כ"מכוסה" בחוות הדעת של מהנדס קלמיס, ולגבי העבודות שנדרשו בדירה 3 לא ערך אומדן כספי, כיוון שהתביעה נסבה על הנזקים בדירת התובעת.
         לצערי, לא הוצגו הדברים הללו בטיעון התגובה של ב"כ התובעת לגבי בקשתו של עו"ד יורוביץ להוציא מהתיק את חוות הדעת של מהנדס קלמיס; אך איני סבורה שהדבר צריך להביא לתוצאה של אי פסיקת הפיצוי שמגיע לתובעת, רק מהטעם "הפורמלי", שחוות דעת המומחה, שבה נכלל אומדן חלק הארי של נזקיה, "הוצאה מהתיק", בנסיבות הדיוניות שצויינו לעיל.
         הסבר דומה ל"תפיסתו של אדם על מילה", באופן שאינו תואם את ההקשר הענייני של הדברים.
         עם זאת, ב"כ הנתבעים מסתמכים – ובצדק, מבחינתם – על ההחלטה בדבר הוצאתה מהתיק של חוות הדעת של מהנדס קלמיס. בהתאם לכך טוענים הם כי אף אם ייקבע, שנזקי התובעת נגרמו כתוצאה מנזילה מדירה 3 (דבר שעליו הם חולקים) – עדיין אין התובעת זכאית כלל לפיצוי, כיוון שלנוכח הוצאתה מהתיק של חוות-דעת מהנדס קלמיס, לא הובאה כל ראייה לגבי ההיקף הכספי של הנזקים.
         עם זאת, אין זה נכון –מההיבט הענייני מהותי - להציג את הדברים כאילו חוות הדעת של מהנדס קלמיס הוצאה מהתיק "עקב אי התייצבותו לחקירה" (כפי שנאמר בסיכומיו של עו"ד יורוביץ). הדבר נכון, מבחינת העובדות החיצוניות-פורמליות, אך מבחינה עניינית-מהותית, אין מדובר כאן במקרה "הרגיל", שבו מוצאת מהתיק חוות דעת של מומחה שאינו מעיד - כפי שהצטייר הדבר בעיני בשלב שבטרם תחילת ההוכחות ובטרם הכרת חומר הראיות, ובשל כך ניתנה אותה החלטה – אלא מדובר בחוות דעת אשר אומצה והוכללה בחוות הדעת המשלימה של ראש משרד המהנדסים, שאליו השתייך מהנדס קלמיס, ועל כן נותרה חוות דעתו חלק מחומר הראיות.
         אני סבורה כי במקרה דנן צריכה המהות של חומר הראיות לגבור על הנסיבות הדיוניות שבהן ניתנה ההחלטה בדבר הוצאתה מהתיק של חוות-דעת מהנדס קלמיס.
         במהות של חומר הראיות, כוונתי למכלול הראיות בדבר הנזקים שמקורם בדירה 3,
וספציפית – חוות הדעת של שני המהנדסים מהמשרד שבראשות מהנדס ארד, והנסיבות שבהן נערכה חוות הדעת המשלימה של מהנדס ארד, שכללה בחובה את חוות הדעת הקודמת של מהנדס קלמיס ממשרדו. על כן אני סבורה כי יש לראות את האומדן הכספי של הנזקים, שפורט בחוות דעתו של מהנדס קלמיס, ככלול בחוות דעתו של מהנדס ארד.
התעלמות מההיבט הענייני-מהותי; וקבלת טענתם של ב"כ הנתבעים כי ההחלטה בעניין הוצאתה מהתיק של חוות-דעת קלמיס צריכה להביא לתוצאה כי לא ייפסק לזכות התובעת פיצוי כלשהו בגין נזקיה – תגרום לתוצאה מלאכותית ושגוייה, ובהתאם – אף בלתי צודקת בעליל, לאחר שהתובעת הוכיחה את תביעתה כנדרש.
על כן אני מקבלת גם את אומדן הנזקים שבחוות הדעת של מהנדס קלמיס כחלק מראיות התובעת.
 
24.     סכום התביעה: 66,718 ₪, מורכב מהסכומים הבאים:
         א.  עלות תיקון הנזקים שאמד מהנדס קלמיס, בסך 31,653 ₪, בצירוף עלות חוות דעתו, בסך 1,165 ₪, על פי הקבלה שצורפה לתביעה; ובסה"כ – 32,818 ₪.
ב.  עלות ארון, מיטה ומזרן בחדר השינה. הנזקים לפריטים אלה הוצגו בתצלומים שהמציאה התובעת וצויינו אף בחוות הדעת של מהנדס קלמיס, אך לא נכללו באומדן הכספי שערך.
התובעת צירפה לכתב התביעה הצעת מחיר של "דיור אינטריורס" לגבי פריטים אלה, בסכום כולל של 23,900 ₪.
ג.  פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין סבל ועוגמת נפש.
משהוכיחה התובעת את תביעתה, והוכיחה במידה הדרושה גם את אומדן סכומי הנזק, זכאית היא לסכום שתבעה בגין הנזקים בדירתה.
אף סכום הפיצוי שנתבע בגין סבל ועוגמת נפש הוא מוצדק. הנזקים שנגרמו במטבח ובחדר השינה בדירת התובעת הם חמורים מאד. אין צורך להכביר דברים על הסבל ועוגמת הנפש מכתמי רטיבות ועובש. הרטיבות שחדרה גרמה אף לקריסת ארון המטבח של התובעת ולנזק רב לארון הגדול בחדר השינה ואף למיטה ולארגז המצעים.
גם לאחר שבוצע, בערך במחצית שנת 2008, התיקון בדירה 3, שהביא להפסקת החדירה המסיבית של רטיבות לדירת התובעת, עדיין המשיכה חדירת הרטיבות, ולא היה טעם לתקן את נזקי הרטיבות בדירת התובעת, כל עוד לא אותר המקור להמשך חדירת הרטיבות. מקור זה אותר רק כשנתיים וחצי לאחר אירוע הנזילה הראשון, ובמשך כל התקופה הזו סבלה התובעת מנזקי הרטיבות האמורים. בנסיבות אלה מצאתי כי סכום הפיצוי שנתבע בגין סבל ועוגמת נפש הוא סביר, והתובעת זכאית לו.
מסקנתי היא, איפוא, שיש לקבל את התביעה במלואה.
 
25.     אחריותו של בעל נכס לנזק שנגרם על ידי דבר מזיק ש"נמלט" מנכסו, מוסדרת במסגרת עוולת הרשלנות, ובאופן ספציפי – בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (על פי הפסיקה ב- ע"א 302/67 חב' מפ"י בע"מ נ. משק אשר אשכנזי ושות', פ"ד כ"ב (1), 211, חל סעיף 38 לפקודת הנזיקין במקרה של "הימלטות" של מים).
         האחריות העיקרית לנזקי התובעת מוטלת על ישי, שהיה בעליה של דירה 3 כשאירע "הפרק הראשון", והעיקרי, של חדירת הרטיבות מדירה זו לדירת התובעת.
         ישי לא שעה לפניותיהם של השוכרים, כאשר החלו להופיע כתמי רטיבות בתוך דירה 3.
         על פי עדותו של השוכר, וגם על פי עדותו של ישי עצמו, הדבר היה עוד בשנת 2007, וכך אף חדירת הרטיבות מדירה 3 אל דירה 2.
         גם בתלונתה של התובעת, בראשית 2008, לא טיפל ישי אלא לאחר מספר פניות על ידי מר זסלבסקי ולאחר התערבותה של האגודה לתרבות הדיור.
         אין מחלוקת כי מקור הנזילה שאותר בדירה 3 בשנת 2008, בנקודת החיבור של ברז המקלחת אל הקיר, הוא בגדר "בלאי טבעי", כשמדובר בבניין כבן 40 שנה (ראו למשל דבריו של מהנדס ארד, בעמ' 23 לפר').
         על פי סעיף 9 א) 2 לחוזה השכירות שבין ישי לבין השוכרים, האחריות לתיקונו של ליקוי כזה מוטלת על המשכיר, כפי שאף אישר ישי בעדותו (בעמ' 52 לפר').
         אלמלא התעלם ישי מפניותיהם של השוכרים, אפשר שהיה ניתן לאתר ולתקן את מקורות הנזילה בדירה 3 ולמנוע או לצמצם את הנזקים בדירת התובעת (ואולי גם בדירה 2). גם לאחר שהרטיבות מדירה 3 חדרה אל דירה 2 ואל דירת התובעת, עדיין השתהה ישי בטיפול בבעיה.
         איני מקבלת את טענות הנתבעים בדבר שיהוי מצד התובעת בהעלאת תלונתה, אשר צריך להיזקף לחובתה כאשם תורם. כאשר חדרה הרטיבות לדירתה חיפשה התובעת את בעליה של דירה 3, ולאחר שקיבלה מיו"ר ועד הבית את הפרטים הדרושים, היא התקשרה אל ישי ואל אביו, אך הללו לא הזדרזו לטפל בנזילה. התובעת, כניזוקה, היתה חסרת אונים, כאשר מקור הנזק מצוי בשליטתו של ישי, והוא השתהה זמן ניכר בטרם החל לטפל בו.
         בנסיבות אלה צריך ישי לשאת בחלק הארי של נזקי התובעת.
         אשר לחלקו של גמליאל: איני מקבלת את טענתו, כי כל הנזקים מושא התביעה נגרמו לפני שרכש את דירה 3.
         רטיבות פעילה אותרה בדירת התובעת גם בתקופה שבה היתה כבר דירה 3 בבעלותו של גמליאל, כפי שמצאו המהנדסים קלמיס וארד, מטעם התובעת, ואף השמאי לזר מטעם גמליאל עצמו. רטיבות זו פסקה רק לאחר תיקון הנזילה באביק האמבטיה בדירה 3, שאותרה למעלה משנתיים לאחר שגמליאל רכש דירה זו.
         גמליאל מסתמך על דברים שלטענתו אמרה התובעת במספר הזדמנויות: כי האחריות לרטיבות בדירתה אינה מוטלת על גמליאל, אלא על ישי. אולם התובעת אינה איש מקצוע בתחום של איתור נזילות-צנרת. היא ידעה כי עיקר הנזק נגרם באירוע משנת 2008, כשדירה 3 היתה בבעלותו של ישי, אך עם זאת המשיכה התובעת להתלונן כי חדירת הרטיבות לדירתה נמשכת, גם בתקופה שלאחר רכישת דירה 3 על ידי גמליאל. כפי שצויין, אף את התביעה הקטנה הגישה התובעת גם נגד גמליאל.
         לנוכח חוות דעתם של המומחים משני הצדדים בדבר הרטיבות הפעילה, שנמצאה בדירת התובעת גם בשנים 2009 – 2010; ולנוכח העובדה שרטיבות זו פסקה רק לאחר התיקון באביק האמבטיה במחצית שנת 2010; מסקנתי היא כי היתה חדירה של רטיבות אל דירת התובעת מדירה 3, גם בתקופה שגמליאל היה בעליה. חדירת הרטיבות והחמרת הנזקים, בתקופה זו, הם בהיקף קטן בהרבה מזה של הנזקים מאירוע 2008 (כך, לפי תיאור הנזקים בחוות דעת המומחים), אך אין להתעלם מהחלק של החמרת הנזקים בתקופה שבה היתה דירה 3 בבעלותו של גמליאל.
         (ב"כ של גמליאל, עו"ד יורוביץ, מציין, בסעיף 20 של סיכומיו, תצלומי וידיאו שצורפו לתצהיר מטעם המבטחת, ובהם נראה ארון המטבח של התובעת שלם. לא ברור מתי נערכו תצלומים אלה, ומנגד – בתצלומים שצורפו לתביעה הקטנה נראה בבירור הנזק לארון המטבח. אף מהנדס קלמיס ומהנדס ארד עומדים בחוות הדעת שלהם על נזק זה; ראו בסעיפים 8 ו- 10 לעיל).
         גמליאל טוען כי הוא מצידו לא התרשל כלפי התובעת. בניגוד לישי, גמליאל לא התעלם מתלונותיה של התובעת שהועלו בפניו. כל אימת שהתלוננה, הוא פנה אל המבטחת (או אל חב' שחר מטעמה), וחב' שחר שיגרה בעלי מקצוע, שבדקו את שתי הדירות ולא איתרו מקור נזילה בדירה 3. גמליאל טוען כי הוא יצא ידי חובתו בפנייה אל המבטחת לשם זימון בעלי המקצוע. אם אלה התרשלו בבדיקותיהם, אין לחייב אותו כלפי התובעת בגין כך.
         גמליאל אמנם אינו "אשם" – מההיבט המוסרי - בכך ששלוחתו, המבטחת (באמצעות חב' שחר), התרשלה לגבי הבדיקות שביצעה בדירתו לשם איתור מקור הנזילה, אולם רשלנות מצד השלוח מחייבת את השולח (סעיף 14 לפקודת הנזיקין). על כן אין גמליאל פטור מחבותו כלפי התובעת, על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין, כבעל הנכס שממנו נבע הנזק שנגרם לה.
התרשלותה של המבטחת באיתור מקור הנזילה, בתקופה של בעלות גמליאל בדירה 3, מהווה בסיס לקבלת ההודעה לצד שלישי שהגיש גמליאל כנגד המבטחת (על כך, להלן). אולם במישור היחסים שבין המזיק (גמליאל, כבעל דירה 3), לבין הניזוקה (התובעת) – חב גמליאל כלפי התובעת בגין החלק של נזקי הרטיבות שנגרם בתקופה שבה היה בעליה של דירה 3.
לאחר ששקלתי את חומר הראיות, אני מעמידה את שיעור אחריותו של ישי על 75%, ואת שיעור אחריותו של גמליאל – על 25%.
חלוקה זו בין הנתבעים תעמוד גם לעניין הפיצוי בגין הסבל ועוגמת הנפש; בהתחשב הן בפער בין היקף הנזקים מאירוע 2008, לעומת התקופה שאחריו, והן בשוני שבאופן התייחסותו של כל אחד משני הנתבעים אל תלונות התובעת.
 
26.     אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי שהגיש גמליאל כנגד המבטחת:
         נציגי חב' שחר הוזמנו בעקבות תלונותיה החוזרות של התובעת וערכו בדיקות לאיתור מקור נזילה בדירה 3, באוגוסט 2008, בדצמבר 2009 ובינואר 2010. בבדיקות אלה לא אותר מקור נזילה כזה, אך בדיעבד הסתבר שהבדיקות הללו לא היו מקצועיות או מעמיקות די הצורך (למשל, בדו"ח הבדיקה מיום 13.8.08 נאמר כי אין כלל קיר משותף בין דירה 3 לבין דירת התובעת, דבר שמצביע על שטחיות או על אי-רצינות).
         רק לאחר שתביעת התובעת הועברה אל בימ"ש השלום, וניתנו חוות הדעת של מהנדס קלמיס ושל מהנדס ארד, רק אז החליטה המבטחת לבצע בדירה 3 בדיקה טרמוגרפית, על ידי גוף שמתמחה בכך (חב' אינפרטק), בדיקה שנדרשה על מנת לחשוף נזילה נסתרת.       
         המבטחת התרשלה בכך שלא ביצעה בדיקה כזאת (או בדיקה מתאימה אחרת) קודם לכן, אלא רק כעבור שנתיים ומעלה לאחר רכישת הדירה על ידי גמליאל, למרות שלאורך תקופה זו שבה התובעת והתלוננה על המשך חדירת הרטיבות לדירתה. כשמדובר בבניין כבן 40, היה על המבטחת לצפות אפשרות של מקור נזילה בצנרת, אשר קשה לאתרו בבדיקה חיצונית, מבלי לפגוע בקירות או ברצפות של הדירה ובחיפוייהם. הבדיקה הטרמוגרפית מתגברת על קושי זה, והיה על המבטחת לבצעה ללא שיהוי.
         התרשלותה של המבטחת היא במישור היחסים שבינה לבין גמליאל, בעל הפוליסה.
         המבטחת טוענת כי ניתן לחייב אותה בנזקי צד ג' רק מהמועד 1.4.10, שבו הורחבה הפוליסה של התובע לכיסוי נזקים כאלה. עד מועד זה לא כלל הביטוח של התובע כיסוי לנזקי צד ג', ועל כן יש לדחות את ההודעה לצד שלישי כנגד המבטחת, ככל שמדובר בתקופה שעד מועד זה.
         איני מקבלת טענה זו, כיוון שהמבטחת התרשלה בקיום התחייבותה כלפי גמליאל גם על פי הפוליסה כפי שהיתה טרם הרחבתה: על פי פוליסה זו, שנערכה סמוך לרכישת דירה 3 על ידי גמליאל, היה כיסוי לנזקי צנרת. במסגרת של כיסוי ביטוחי זה שיגרה המבטחת את נציגי חב' שחר לדירה 3, בשנים 2008 עד 2010 (טרם הרחבת הפוליסה), על מנת לבדוק קיומן של נזילות בצנרת דירה 3. אין מחלוקת כי הדבר נעשה בעקבות תלונותיה החוזרות ונשנות של התובעת.
         אופן הביצוע של התחייבותה של המבטחת כלפי גמליאל היה רשלני, בין משום השטחיות או חוסר המקצועיות של הבדיקות כפי שנערכו, ובין משום שנדרשה בדיקה מסוג שחב' שחר אינה מבצעת, והמבטחת התרשלה בכך שלא דאגה לבצע את הבדיקה המתאימה.
         הא ראייה, כשהזמינה המבטחת בדיקה טרמוגרפית, על ידי חב' אינפרטק – וזאת לאחר שתלונות התובעת נמשכו, ולאחר שמהנדס ארד מטעמה הצביע על המקום בדירה 3, אשר בו ניתן לצפות לכשל בצנרת – אזי בבדיקה הטרמוגרפית אותרה הנזילה הנסתרת באביק שבתחתית האמבטיה.
         גם בתקופה שבה חל הכיסוי הביטוחי רק על דירה 3, ולא על נזקי צד שלישי, גם אז היתה המבטחת חייבת שלא להתרשל בבדיקת נזקי הצנרת בדירה 3 עצמה. משהתרשלה המבטחת בכך, הרי זה ביצוע רשלני, מצידה, של חוזה הביטוח כפי שהיה בינה לבין גמליאל, בתקופה שטרם הרחבת הפוליסה.
         לגמליאל נגרם נזק כתוצאה מהתרשלותה של המבטחת, והוא: חיובו כלפי התובעת בנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהמשך חדירת הרטיבות אל דירתה, כיוון שנציגי המבטחת לא איתרו את מקור הנזילה בדירה 3 ולא תיקנו אותו. לו קיימה המבטחת כנדרש את התחייבותה כלפי גמליאל, על פי הפוליסה לגבי דירה 3, היה מקור הנזילה בדירה זו מאותר ומתוקן עוד באוגוסט 2008, והיה נמנע המשך הנזק לתובעת, שנגרם בשנים 2008 – 2010.
         לגבי התקופה שטרם הרחבת הפוליסה (מ- 2008 עד 1.4.2010), חבותה של המבטחת כלפי גמליאל אינה מבוססת על כיסוי ביטוחי לנזקי צד שלישי, אלא על עוולת הרשלנות, בשל התרשלותה של המבטחת בביצוע חוזה הביטוח לגבי דירה 3 עצמה, כפי שהיתה הפוליסה טרם הרחבתה.
         לגבי התקופה בת מעט למעלה מחודשיים - בין המועד שבו הורחבה הפוליסה לשם כיסוי נזקי צד שלישי לבין המועד שבו אותרה ותוקנה הנזילה באביק האמבטיה – אין מחלוקת בדבר חבותה של המבטחת לשלם את נזקי הצד השלישי (התובעת), וזאת על בסיס הכיסוי הביטוחי לנזקי צד שלישי, בפוליסה המורחבת. כזכור, איתור מקור הנזילה בדירה 3 נעשה בתקופה שבה כבר עמדה בתוקף הפוליסה המורחבת.
         עולה איפוא כי חבותה של המבטחת לשפות את גמליאל בגין הפיצוי שיחוייב לשלם לתובעת משתרעת על כל התקופה, מאז רכישתה של דירה 3 על ידי גמליאל ועד האיתור והתיקון של מקור הנזילה, ביוני 2010.
         היקפה הכספי של חבות המבטחת כפוף לתנאי הפוליסה (כגון: השתתפות עצמית או תניות-התחשבנות אחרות שבין המבטחת לבין גמליאל).
 
27.     אשר להודעה לצד שלישי שהגיש ישי כנגד השוכרים:
         תובענה זו מבוססת על התנייה שבסעיף 9 ב) לחוזה השכירות: "השוכר מתחייב לבטח המושכר ביטוח מבנה + ביטוח צד ג' כאשר המוטב עפ"י הפוליסה יהיה המשכיר".       
         אין מחלוקת כי השוכרים לא ערכו פוליסת ביטוח כאמור בתנייה זו.
         ישי טוען כי לו קיימו השוכרים את התחייבותם על פי תניית הביטוח האמורה, היתה חברת הביטוח נושאת בנזקי התובעת. על כן, לטענתו, חייבים השוכרים לשפותו בגין הפיצוי שיחוייב לשלם לתובעת (ככל שיחוייב), כיוון שהפרת ההתחייבות החוזית האמורה על ידם היא שגרמה לכך שאין עומד לטובת ישי כיסוי ביטוחי עבור נזקי התובעת.
         השוכרים העלו שתי טענות הגנה עיקריות:
         הראשונה – טענת סף: כי בהסכם העזיבה (ראו בסעיף 20 לעיל) נקבע במפורש שעם התשלום שהוסדר בו, ועזיבת השוכרים את הדירה במועד שהוסכם – "בזה תמו כל ההתחייבויות ביני לבין ישי שלמה".
         הסכם העזיבה נחתם ביום 30.3.08 כאשר ישי ידע כבר על תלונתה של התובעת בדבר חדירת הרטיבות לדירתה, וידע אף כי השוכרים לא ערכו פוליסת ביטוח מבנה וכיסוי נזקי צד שלישי.
         השוכרים טוענים כי חתימתו של ישי (באמצעות שלוחו-אביו) על הצהרת הויתור והסילוק שבהסכם העזיבה – וזאת כשהוא יודע את האמור לעיל - מקימה כנגדו מניעות מלהגיש את ההודעה לצד שלישי כנגד השוכרים, בהליך דנן.
         כנגד זאת טוען ישי כי הצהרת הסילוק שבהסכם העזיבה נסבה רק על חובות כספיים של השוכרים כלפיו (כגון, שכר דירה וחובות כספיים אחרים), אך אינה חלה לגבי תביעתה של התובעת בגין נזקי הרטיבות.
         אני דוחה טענה זו: לשונה של הצהרת הסילוק היא גורפת ומוחלטת, ללא סייג. ניסוח הדברים בדרך זו נעשה במועד שבו ידע ישי על תלונתה של התובעת בעניין חדירת הרטיבות מדירתו, וידע אף שהשוכרים לא ערכו את הביטוח, אשר לשיטתו היו חייבים לערוך על פי חוזה השכירות. משכך, לו התכוון ישי שהצהרת הסילוק המלא של התחייבויות השוכרים לא תחול לגבי תביעת התובעת, היה עליו לדאוג לכלול סייג מתאים בהצהרת הסילוק שבהסכם העזיבה.
         ישי וודאי לא היה צד "חלש" או "נחות", ביחסים שבינו לבין השוכרים, ואיש לא מנע בעדו לסייג את הכלליות של הצהרת הויתור-סילוק שבהסכם העזיבה.
         על כן אני מקבלת את טענת המניעות שהעלו השוכרים.
         די בכך כדי לדחות על הסף את ההודעה לצד שלישי כנגד השוכרים, אך ראוי לציין גם את טענת ההגנה השנייה שלהם, לגוף העניין: בסעיף 9 א) 2 של חוזה השכירות נקבע כי המשכיר הוא האחראי לנזקים מחמת כוח עליון או בלאי טבעי.
         אין מחלוקת כי הנזילה בצנרת דירה 3, שהתגלתה בשנת 2008 (זמן קצר טרם עזיבת השוכרים), נבעה מבלאי טבעי, היינו – האחריות לגביה מוטלת על המשכיר ולא על השוכרים.
         חיובו של השוכר לבטח את המושכר ביטוח מבנה, לרבות ביטוח לכיסוי נזקי צד שלישי, כשהמשכיר הוא המוטב בפוליסה - הוא תנייה יוצאת דופן בחוזי שכירות מסוג זה. השוכר העיד כי בשל כך הוא לא היה מודע לתנייה זו, ובשל חוסר תשומת לב לה (או "בתום לב", כלשונו), לא ערכו השוכרים את פוליסת הביטוח.
         טענתם המשפטית של השוכרים היא כי יש לפרש את תניית הביטוח האמורה בכפוף לתנאי האחריות שעל פי חוזה השכירות; היינו - אין להלום כי השוכרים יידרשו לבטח סיכון שכלל אינו מצוי בתחום אחריותם על פי החוזה.
 
 
         עריכת חוזה ביטוח מצריכה, כידוע, את מבקש הביטוח לשאת בתשלום הפרמיה עבור הפוליסה. פרמיה זו גדולה יותר, כשמבוטחים גם נזקי צד שלישי. ואמנם, בחוזי שכירות "רגילים" של דירת מגורים, נדיר כי השוכר יחוייב לערוך ביטוח כמו זה שנדרש בחוזה דנן. חוזה השכירות נוסח על ידי ישי (או מטעמו).
         בנסיבות אלה, הן מבחינה עניינית והן על פי הכלל של פרשנות החוזה כנגד מנסחו – אני מקבלת את טענת השוכרים כי אין לפרש את "תניית הביטוח" שבחוזה כדורשת מהשוכרים לשאת בעלויות של ביטוח לגבי סיכון נזיקי, שאינו מצוי כלל בתחום אחריותם, אלא בתחום אחריותו של המשכיר.
         לפיכך, גם אלמלא טענת המניעות, מכוח הצהרת הסילוק שבהסכם העזיבה; היה מקום לקבל את טענתם של השוכרים, לגוף העניין, כנגד פרשנות החוזה באופן שמחיל עליהם את חובת הביטוח, לגבי סיכון שאינו בתחום אחריותם.
         על פי כל אחד משני הטעמים הללו, וכמובן בהצטברם – אני דוחה את ההודעה לצד שלישי כנגד השוכרים.
 
         סיכום
 
28.     אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים (להלן: סכומי פסק הדין), בחלוקה כאמור בסעיף 29 להלן:
         א.  66,718 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן: 10.12.09, ועד לתשלום בפועל.
         ב.  עלות חוות הדעת המשלימה של מהנדס רון ארד, על פי קבלה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד לתשלום בפועל.
         ג. אגרות התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומן ועד לתשלום בפועל.
         ד. שכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
 
29.     הנתבע 1, מר שלמה ישי, ישלם לתובעת 75% מסכומי פסק הדין.
הנתבע 2, מר שי גמליאל, ישלם לתובעת 25% מסכומי פסק הדין.
 
30.     א.  אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע 2, מר שי גמליאל (להלן: המודיע) כנגד
                חב' איי. אי. ג'י, ישראל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבטחת), ומחייבת את המבטחת
                לשלם למודיע את סכומי פסק הדין שבהם חוייב.
 
 
 
 
         ב.  עוד תשלם המבטחת למודיע את הסכומים הבאים:
               1) אגרות ההודעה לצד שלישי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומן ועד לתשלום
                   בפועל.
               2) עלות חוות הדעת של השמאי גיל לזר, על פי קבלה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית     
                   ממועד תשלומה ועד לתשלום בפועל.
               3) שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
         ג.  מהסכומים שהמבטחת חוייבה בהם ינוכו סכומים שהמבטחת זכאית לנכות, על פי חוזה
               הביטוח שבינה לבין המודיע.   
 
31.     אני דוחה את ההודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע 1, מר שלמה ישי, כנגד השוכרים, מיכאל ואילנית וזאנה.
         ישי ישלם לשוכרים שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
 
32.     המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.       
 
ניתן היום,  ט"ז אלול תשע"ג, 22 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.
 
5129371
54678313
 
 
 
 
 
יעל קלוגמן 54678313
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
 
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן