חפש

הסתבכות מטאורית

הסתבכות מטאורית

איש העסקים יצחק בריל מוכר היטב בקהילת הפעילים של הספורט המוטורי בישראל. בריל, בן 42, הוא נהג מרוצים בתחביבו שצבר ניסיון רב במרוצי ג'יפים בחו"ל. בעבר השתתף, יחד עם נהג נוסף, במרוץ הראלי פאריס-דקאר (מרוץ המכוניות הארוך בעולם) ובראלי באחה-פורטוגל. לפני יותר מחצי שנה מונה בריל למנהל של מרכז ספורט מוטורי ייחודי לימודי שהוחל בבנייתו באזור מכללת רופין ושיש כוונה להשקיע בו כ-7 מיליוני שקלים. בראיון שנתן בראשית השנה ל"ידיעות אחרונות" הציג בריל את האני מאמין שלו בנוגע לפרויקט. "שאלנו את עצמנו", אמר, "איך זה שאנחנו צריכים לנסוע אלפי קילומטרים מישראל כדי להתחרות. למה בישראל אין מרכז ספורט מוטורי שיכשיר נהגים, שייתן להם מקום לפרוק אדרנלין במקום סגור ובטוח".

חובבי ספורט הרכב המוטורי בישראל ייאלצו, קרוב לוודאי, לפרוק אדרנלין במקומות אחרים. זאת משום שבאחרונה עלה הפרויקט על שרטון, בין השאר בגלל סכסוך בין השותפים בו. אין זו הפעם הראשונה ששותפים של בריל העלו השגות ביחס ליושרו העסקי: כמה תיקי בית משפט מלמדים כי שותפיו בעבר בעסקים טענו כי הוא הוליך אותם שולל אחרי שנשבו בהצעות העסקיות שלו, שנראו להם קוסמות.

החודש התברר בבית משפט השלום בתל אביב כי בריל פועל בדרכים לא שגרתיות: מבדיקה שעשתה חברת "מוסך מרכזי לרכב יפאני", שפתחה נגדו בהליכים משפטיים, התברר כי לא נמצא חשבון בנק או כלי רכב על שמו. פרקליט החברה דיווח על כך לרשמת בית המשפט אראלה עפרון בדיון שבו ביקש בריל להסיר את העיקול הזמני שהוצא על נכסים, כספים או זכויות המגיעים לו, או שיגיעו לו, מכמה חברות.

העיקול הוטל לבקשת החברה, שטענה כי בריל ערב אישית לחוב של כ-180 אלף שקל. תוך כדי הדיון שאלה הרשמת את פרקליט החברה, עו"ד עמית הראל, אם יש לבריל נדל"ן על שמו. תשובתו של הפרקליט היתה שלילית. עוד אמר עו"ד הראל, כי גם לא נמצאו כלי רכב וחשבונות בנק על שמו של בריל. הוא הוסיף כי בעבר ביקש בריל מהחברה להעביר אליו כספים לחשבון בנק הרשום על שם חברתו לחיים.

עו"ד הראל תמך את בקשתו להותיר את העיקול על כנו בפרטים המלמדים על הסתבכויותיו של בריל בעסקים שונים: בפברואר השנה נפתח נגד בריל תיק הוצאה לפועל בגלל חוב של 460 אלף שקל. התיק נפתח על ידי איש העסקים רמי ראובני, בגין המחאה שעליה חתום בריל. בתשובה לשאלת עו"ד הראל השיב בריל, כי שילם על חשבון החוב 300 אלף שקל. בריל ניסה לשכנע את הרשמת לבטל את העיקול באומרו כי הוא עתיד לקבל כספים מכמה עסקים.

פרט מהותי נוסף שמסר עו"ד הראל בבית המשפט: לפני כחודש ימים דחה בית המשפט העליון את ערעורו של בריל על פסיקת השופטת המחוזית, רות שטרנברג-אליעז, שחייבה אותו בספטמבר 2003 לשלם 734 אלף שקל לבני הזוג מרים וצבי גליבטר.

לפני כעשרה ימים דחתה הרשמת את בקשתו של בריל וקבעה כי נראה שחששות החברה, שבריל לא יעמוד בהתחייבותיו אם יחויב בתביעה, מבוססים. היא כתבה: "כמו כן הוברר כי המשיב (בריל) מנהל את ענייניו באמצעות חשבונות בנק של חברתו ואמו. כל זה מצביע על מצב כלכלי אשר מצדיק את החשש המועלה על ידי המבקשת" (החברה). תוצאת הדיון: העיקול נשאר על כנו ובריל חויב בהוצאות שכר טרחה בסך 3,000 אלף שקל.

הסברים דחוקים

הפרשה הנזכרת לעיל, שהסתיימה לפני כחודש בבית המשפט העליון, קשורה למיזם נדל"ני שבו היו שותפים בריל ואשתו לשעבר, ענת, יחד עם בני הזוג גליבטר, שבבעלותם בית אבות באזור השרון.

המיזם כלל שתי עסקאות מקרקעין באזור יוקנעם. אך הפעילות המשותפת עלתה על שרטון. פרקליטם של בני הזוג גליבטר, עו"ד צבי הר-נבו, טען כי הנתבעים הציגו ללקוחותיו תוכנית כלכלית לניצול המקרקעין, שהבטיחה הכנסה יפה לשותפים ובכך ביקשו להצדיק את מחיר המקרקעין הגבוה. לימים, טען הר נבו, התברר כי התובעים הולכו שולל והשקעתם ירדה לטמיון. לתובעים הובהר כי ייעוד המקרקעין שרכשו הוא חקלאי וכי לא הוגשו כלל בקשות לשינוי הייעוד ולקבלת היתרי בניה. התביעה שהוגשה בשנת 1997 היתה על סך של קרוב לשני מיליון שקל.

השופטת קבעה בפסק הדין, כי בריל ואשתו לשעבר ניהלו כמה חברות והוכח כי בריל הסתבך בשורה של עסקאות שלא עלו יפה. השופטת כתבה כי כספים של התובעים עברו אל חשבונותיהם של בריל ואשתו לשעבר ו"ההסבר הדחוק כי מדובר בהחזר הלוואות שנטלו התובעים (בני הזוג גליבטר, צ"ה) מהנתבעים (בריל ואשתו לשעבר, צ"ה), למעט סכום של 138 אלף שקל, אינו מתקבל על הדעת. אף אין לו חיזוק בחומר הראיות". השופטת קבעה, כי מכלול הראיות מוביל אל יצחק בריל "כמי שניהל בפועל את שתי העסקאות ואת העברות הכספים. הסכומים הגדולים הגיעו לכיסו, בהעדר כל הסבר משכנע אחר".

השופטת כתבה כי בריל בנה "מגדל קלפים של 'תשלומי איזון' או החזרי 'הלוואות' קצרות טווח, שניתנו כביכול לתובעים", אולם אין תימוכין להסבריו.

ביחס למקורותיו הכספיים של בריל העידה גם אמו: היא סיפרה שבעלה המנוח מסר לבנם 600 אלף דולר. לדברי האם, את הכסף הם הביאו עמם בעת עלייתם מגרמניה והחזיקו אותו בכספת בביתם. עדותה של האם, קבעה השופטת, היתה גזורה לפי מידות גרסת בנה ו"לא ניתן לבסס ממצא על יסוד דבריה".

התביעה נגד נתבעים נוספים, בהם בעלי הקרקע, נדחתה. כמו כן נדחתה התביעה נגד אשתו לשעבר של בריל. בית המשפט העליון קבע כי אינו מתערב בפסק הדין של השופטת הואיל והמקרה הזה איננו נמנה עם מקרים שבהם ערכאת הערעור יכולה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה. פרקליטו של בריל, עו"ד יצחק שמלה, אמר השבוע כי הגיש לעליון בקשה לדיון נוסף.

עסקת פשרה

השופטת המחוזית הזכירה בפסק דינה עסקת נדל"ן אחרת שבה היה מעורב בריל ושגם בעניינה הועלו נגדו טענות חמורות. פרטים על פרשה זו ניתן ללמוד מתביעה שהוגשה נגד בריל ב-1998 על ידי איש העסקים ברוך זיתוני ושלושה תובעים נוספים ("קבוצת זיתוני").

ברוך זיתוני ניהל בעבר עסק ליבוא ושיווק של תכשיטי זהב בישראל, והתביעה שהגיש היתה בסך 2.5 מיליון שקל. התביעה מעולם לא התבררה לגופה והסתיימה בפשרה, בינואר השנה, לאחר הליך של גישור. ואולם לפי כתבי הטענות, בשתי התביעות קיים מכנה משותף: הן בני הזוג גליבטר והן קבוצת זיתוני היו מעוניינים להקים תחנת דלק בסיועו של בריל.

בפתח התביעה ציין פרקליטו של זיתוני, כי בתמצית שיטת פעולתם של הנתבעים היא יצירת יחסי ידידות וקרבה, עד לשלב שבו התובעים נתנו אמון בבריל. עוד סופר בכתב התביעה, כי בריל עשה כל מאמץ לרכוש את אמונו של זיתוני. הוא הציג את עצמו כאדם אמיד ונהג לארח את זיתוני לפגישות במשרדים מפוארים. לטענת התובעים, פעלו הנתבעים בתרמית והם, התובעים, שילמו להם כספים בעוד שכיום ברור להם כי שמו את כספם על קרן הצבי. בכתב ההגנה, ובתביעה שכנגד שהגישו בריל ואשתו לשעבר נגד התובעים, הועלו טענות חמורות גם נגד זיתוני. בין היתר ציין פרקליט הנתבעים עו"ד יצחק שמלה, כי התובעים עצמם מודים שהם חייבים 888 אלף שקל לנתבעים, וברוך זיתוני מכר חלק מהמקרקעין שנרכשו לידי גורמים שונים, לרבות קרוב משפחתו.

עו"ד שמלה, שנשאל על תוצאות הפשרה, הדגיש כי איש מקבוצת זיתוני לא קיבל "שקל שחוק אחד" מבריל או מאשתו לשעבר. לדבריו, בריל ואשתו זכו נגד התובעים בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בהרצליה (בכ-150 אלף שקל) והסכימו לוותר על סכום זה במסגרת הפשרה. גם פרקליטם של זיתוני ושותפיו, עו"ד ישראל בכר, נשאל ביחס לפשרה אך בחר להשיב ב"אין תגובה".

החברה שאמורה להפעיל בעתיד את הפרויקט במדרשת רופין היא "פורמולה נהיגה נכונה בע"מ", שהוקמה על ידי ארבע קבוצות של בעלי מניות. כל קבוצה התחייבה להשקיע בחברה כ-300 אלף שקל. שותפיו של בריל טוענים, כי באמצעות חברה שיש לו זיקה אליה לא ביצע את מלוא חלקו בעסקה ולא שילם את מלוא הסכום שהתחייב לו. פרקליטו של בריל בפרויקט זה, עו"ד ניב סבר, מכחיש את הטענות נגד בריל. לדבריו, בריל אישית אינו צד להסכם בעלי המניות בפורמולה, אלא חברת "אקסטרים פרסום מוטורי בע"מ", שהשקיעה יותר מ-600 אלף שקל בעבודות שביצעה בעבור פורמולה. לדבריו, נוהג מקובל בעולם הוא שלפיו משלמים בעלי מניות במישרין לספקים, ועוד בעלי מניות בפורמולה נהגו כך.

המדובר בעבודות עפר שאין כל קושי להיווכח בביצוען. עוד אמר, כי לפי דרישת פורמולה העבירה "אקסטרים" את בחינת המחלוקת למשרד רואי חשבון בלוויית תיעוד מלא של התשלומים. הוא הוסיף, כי בעלי המניות האחרים בפורמולה, ומורשי החתימה מטעמם, היו מודעים ושותפים לביצוע העברות הכספים.

(מתוך כתבה שפורסמה ב'הארץ').

 
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.
עמית הראל, עו"ד
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס