הרבה מלקוחותיי פונים ושואלים האם כדאי לכתוב צוואה, או במקרה הפחות טוב- מה לעשות לאחר מות קרוב שלא הותיר אחריו צוואה.
צוואה היא פעולה שברור שלא נזכה לראותה מתממשת. אז האם כדאי להשאיר צוואה, או שנשאיר את הדברים פתוחים, שאלה שנותרו בחיים ישברו את הראש ויסתדרו בעצמם?
בדרך כלל, כאשר התא המשפחתי הוא "שגרתי" או "מסורתי", כלומר הורים (אמא ואבא, למען הסר ספק), שאלו נישואיהם הראשונים, וכאשר הם מבקשים להוריש לילדיהם את כל רכושם- בחלקים שווים, חשיבות עריכת הצוואה איננה גדולה.
ניתן יהיה להסתפק בחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "
החוק"), הקובע שבן הזוג הנותר יורש את מחצית נכסי הנפטר, את כל תכולת הבית המשותף ואת הרכב המשפחתי (פרק שני לחוק). כלומר, אם דירת המגורים רשומה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים, בן הזוג הנותר הוא בעלים של 50%, ויירש 50% ממחצית הדירה הרשומה על שם הנפטר, וביחד יהיה בעלים של 75% מהדירה, וכן בעלים של הרכוש המשותף והרכב המשפחתי.
אבל, יש להביא בחשבון מקרים בהם אחד מבני הזוג נפטר, ואילו השני מבקש להמשיך להתגורר בדירתם המשותפת, אבל הילדים לוחצים שבן הזוג הנותר ימכור אותה וייתן להם את חלקם (כאמור- 25% משוויה), בעודו בחיים. במצב כזה, ועל מנת למנוע מצב בו בן הזוג הנותר יגורש מביתו למעשה, כדאי מאוד שבני הזוג הכינו מבעוד מועד צוואה הדדית. כלומר, בן הזוג הנפטר מוריש לבן הזוג הנותר את כל ומלוא רכושו, ורק לאחר פטירת בן הזוג השני, יעבור כל הרכוש לילדיהם. הדבר מבטיח שקט נפשי לאותו בן זוג שנותר, שלא יהיה חשוף ללחצי הילדים לממש את הרכוש בעודו בחיים ולתת להם את חלקם.
החלוקה אותה קובע החוק נקראת ירושה על פי דין, שלעיתים איננה מתאימה למוריש, ולעיתים אפילו עלולה לגרום להורשה למי שמי שהוא לא היה מעוניין להוריש, ולהותיר את מי שהנפטר חפץ להוריש לו- בלא כלום. עריכת צוואה תוודא שרצונו האחרון של הנפטר אכן ימומש.
הדברים חשובים בעיקר (ולא רק) כאשר מדובר בזוג המצוי בהליכי גירושים, בנפטר שאלה נישואים שניים שלו או שאלה נישואיהם השניים של שני בני הזוג, במקרה בו רוצים להגן על הרכוש של הילדים במקרה של נישואים נוספים של בן הזוג הנותר, ברצון הנפטר להוריש חלקים שאינם בהכרח שווים לילדים (מכל סיבה שהיא), במקרה בו יש יותר מנכס נדל"ן אחד, במקרה בו מורישים עסק עובד, וכו'.
זוג המצוי בהליכי גירושים: כל עוד בן הזוג (גם אם הם פרודים) רשום בתעודת הזהות כנשוי לנפטר, עלול להיווצר מצב שהוא יהיה יורש על פי דין, גם אם לא שררו יחסי אהבה (בלשון המעטה) בין הצדדים.
נישואים שניים: יתכן ולנפטר יש ילדים מנישואיו הראשונים, והוא רוצה להוריש להם את כל רכושו, ולא לשתף בהכרח את אשתו (השנייה), או לחלק את רכושו בין ילדיו מנישואיו הראשונים ובין רעייתו, אבל באופן שונה מזה שקבוע בחוק.
נישואים של בן הזוג הנותר לאחר מותו של בן הזוג: במקרה כזה, רצוי לערוך צוואה הדדית, בה מורישים את כל הרכוש לבן הזוג, אבל מטילים עליו מגבלה שלא יעביר את הרכוש לבן הזוג החדש או לילדים מהנישואים החדשים, אלא קובעים שרק הילדים המשותפים יהיו יורשים. רוב האנשים אינם מעוניינים שבן/ בת זוג חדש/ חדשה ירשו את רכושם, במקום הילדים הביולוגיים שלהם.
הורשה בחלקים שאינם שווים: לעיתים אחד הילדים זקוק לחלק גדול יותר מהרכוש (עקב מחלה, למשל, או בעיות כספיות), או שילד מסוים כבר קיבל מההורה סכומי כסף גדולים בעודו בחיים, ולאחר מהוות מנסים לאזן בין הילדים.
יותר מנכס נדל"ן אחד: בלא צוואה, יהיו בן הזוג הנותר והילדים שותפים שווים בכל אחד מהנכסים, דבר שכמובן עלול ליצור מחלוקות לגבי ניהול הנכסים או השכרתם/ מכירתם, ואפילו עלול ליצור בעיות של תשלום מס. חלוקה בין היורשים לפיה כל אחד יירש נכס אחד- בשלמות, תהיה עדיפה במקרה זה.
הורשת עסק עובד: במקרה זה אין ספק שאי עריכת צוואה, המפרטת מי יירש את העסק או מי ינהל אותו, והסתפקות בחוק והורשה על פי דין, עלולה לגזור את סופו של העסק.
באופן כללי, בהחלט מומלץ לערוך צוואה, ולא להותיר את הדברים פתוחים, דבר העלול לעורר סכסוכים קשים במשפחה.
במקרה של אדם מבוגר מאוד העורך צוואה, רצוי לצרף לה גם חוות דעת של פסיכיאטר, על מנת שלא יהיה פתחון פה למי שיהיה מעוניין לערער על כשרותו המשפטית של המוריש.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.