חפש

פס"ד בתביעה לבירור היקף נכסי עיזבון

פס"ד בתביעה לבירור היקף נכסי עיזבון

 
בית משפט לענייני משפחה בחיפה


 
פס"ד בתביעה לבירור היקף נכסי עיזבון 14 אוג 2014
7654-02-12


 
השופטת שלי אייזנברג


 
התובע עיזבון המנוחה מ' ש'ז"ל י' ש'
ע"י עו"ד קרן חדאד


 
  - נגד -  


 
הנתבעים 1. ז' י'
2. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
3. בנק מסד- סניף חדרה

ע"י עו"ד עוה"ד משה קשת
עו"ד עוה"ד ד. קרני
 
פסק דין

פסק דין
 
א. ההליך
1. בפני תביעה לבירור היקף נכסי עיזבון המנוחה מ' ש' ז"ל (להלן: "המנוחה").
התובע, בעלה של המנוחה עותר להצהיר, כי הנו בעלים של מחצית נכסי אשתו המנוחה
מכוח יחסי הנישואין, כאשר המחצית השנייה של נכסי המנוחה, היא שמהווה את עיזבונה
העומד לחלוקה בין יורשיה עפ"י דין של המנוחה.
 
ב. רקע עובדתי:
2. התובע והמנוחה נישאו זל"ז כדמו"י ביום 1.8.1992 (להלן יכונו יחד- "בני הזוג").
הנתבעת 2 הינה אמה של המנוחה (להלן:"הנתבעת").
הנתבעים 2 ו- 3 הינם הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, סניף 27, חשבון מס' 382477 (להלן:"הבנק הבינלאומי", ובנק מסד (להלן:"בנק מסד") סניף 517, חשבון מס' 10992, המחזיקים בכספים אשר שייכים לעיזבון המנוחה.
 
3. בשנת 1992 חלתה המנוחה, וביום 7.12.2009 הלכה לעולמה.
 
4. ביום 31.7.2011 ניתן צו ירושה בעניין עזבון המנוחה, לפיו יורשיה הינם התובע והנתבעת בחלקים שווים.
 
5. יצוין כי בראשית ההליכים, הוגשה תביעה נוספת מטעם התובע, למינוי מנהל עיזבון (ת"ע 36289-12-11). בדיון שהתקיים ביום 28.3.2012 הסכימו הצדדים על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות. כמו כן, ניתן תוקף להסכמת הצדדים  לפיה בהתאם לצו הירושה, יחולקו ביניהם חלקי העיזבון שאינם שנויים במחלוקת: התובע קיבל 50% מהזכויות והנתבעת 25%. לגבי ה- 25% הנותרים, הוסכם כי הכספים יוותרו בחשבון הבנק שהתנהל ע"ש המנוחה ויוטל עליהם עיקול עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש.
 
ג. טענות הצדדים:
ג.1. טענות התובע:
6. לטענת התובע, הצדדים חיו יחד כבני זוג עוד בטרם נישאו, מאז שנת 1980, כאשר בשנת 1992 החליטו למסד את יחסיהם.  עד שנת 1988 התגוררו המנוחה והתובע  ביחד עם אמו של התובע בדירתה. לאחר פטירת אמו של התובע המשיכו בני הזוג להתגורר בדירתה עד ליום 13.8.2002, אז עברו להתגורר בדירה שכורה ב----. בין התובע למנוחה שררו חיי שותפות, אהבה, תמיכה ואהבה ללא קרע או פירוד.  במשך כל חייהם המשותפים התנהלו תוך שיתוף כלכלי ורכושי מלא, עם כוונה ברורה לשיתוף מלא בכל הנכסים והזכויות.  עת נישאו, התובע והמנוחה לא ערכו הסכם ממון, ועל כן חל עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.
 
7. התובע נכה צה"ל, עבד במהלך שנות הנישואין בעבודות מזדמנות וזמניות. המנוחה עבדה כגננת.
המנוחה ניהלה את כספיהם המשותפים שנצברו במהלך נישואיהם בחשבונות בנק הרשומים על שמה, בבנק הבינלאומי ובבנק מסד.
 
לטענת התובע, המנוחה שיתפה אותו בכספים ובזכויות בחשבונות הבנק, כמו גם בהשקעות שביצעה ובהלוואות שנתנה לבני משפחה. התובע היה בעל ייפוי כח המורשה לביצוע כל פעולה בחשבונות הבנק הנ"ל.
 
8. בשל מחלת המנוחה, נבצר מבני הזוג להביא ילדים לעולם. התובע תמך וסעד את המנוחה בכל שנות חייהם, טיפל בה בדאגה ובמסירות, נסע עמה לטיפולים כימותרפיים וניתוחים, שהה עימה ימים ולילות בבתי חולים ולא מש ממיטתה.
 
9. לטענת התובע, עפ"י חוק יחסי ממון, עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג. לכן יש לקבוע כי התובע הינו הבעלים של מחצית מהזכויות הכספיות שבעיזבון המנוחה, וכי המחצית הנותרת והיא בלבד מהווה את עיזבון המנוחה שיחולק בין היורשים. לטענתו, לא מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מיחס האיזון מחצה על מחצה הקבוע בחוק יחסי ממון.
 
ג.2. טענות הנתבעת:
10. לטענת הנתבעת, קודם לנישואיהם לא היו המנוחה והתובע בבחינת בני זוג או ידועים בציבור, בוודאי לא משנת 1980. לטענתה, המנוחה נישאה למבקש בשנת 1993, לאחר כשנה- שנתיים של חברות.
 
11. הנתבעת טוענת כי התובע לא עבד ולא פרנס מעולם את המנוחה. כל כלכלת הבית נעשתה אך ורק מכספי המנוחה, שעבדה בתור גננת כ-30 שנה, עוד לפני שהכירה את התובע. לטענת הנתבעת מרבית הכספים שנצברו בחשבונות המנוחה נצברו בטרם נישואיה לתובע.
 
הכספים המצויים  בידי הנתבעים 3 ו-4 הם כספי המנוחה בלבד אשר נחסכו משנות עבודתה, מהלך כל חייה. חשבונות הבנק התנהלו ע"ש המנוחה בלבד, במופרד מחשבונות הבנק של התובע.  מלבד כספיה של המנוחה לא היו לבני הזוג חסכונות משותפים כלשהם והם לא רכשו לעצמם דירה או נכס אחר כלשהו. התובע לא עבד וחי מקצבת נכה צה"ל שנכנסה לחשבונו הפרטי, הנפרד מחשבון המנוחה. 
 
לטענת הנתבעת, עצם החזקת הכספים בחשבונות על שם המנוחה מלמד על הפרדה רכושית, כך שלא היה שיתוף בנכסים ובזכויות של הצדדים. התובע לא תרם כספים לחיים המשותפים, כוונת המנוחה היתה להפריד את ממונה מהתובע וכך עשתה כאשר החליטה להעביר כספים לאחותה שתשמור לה עליהם.  כמו כן, בשנת 2007 חתמה המנוחה על ייפוי כח כללי לטובת אחותה, ואף בקשה ממנה לפתוח חשבון בנק על שמה והעבירה לה סך של 120,000 ₪. אולם, בשל איומים וסחטנות מצד התובע והחשש מהתנהגותו האלימה כלפיה השיבה אחות המנוחה את הכספים לחשבונה.
 
12. התובע ניצל את יפוי הכח שנתנה לו המנוחה והוציא עשרות אלפי שקלים מחשבונותיה, כך למשל הוציא בשנת 2008 כ- 80,000 ₪ מבנק מסד, וכ- 55,000 ₪ מבנק מזרחי טפחות.
 
13. לטענת הנתבעת, חזקת השיתוף החלה על בני זוג החיים ביחד ובשלום במשך תקופה ארוכה אינה יכולה לחול במקרה דנן, שכן החזקה יונקת מרעיון הקופה המשותפת, אורח חיים תקין ו"מאמץ משותף" שאף אחד מהם לא התקיים במקרה דנן.  לבני הזוג לא היו ילדים, לפיכך וכדי להצדיק את חזקת השיתוף, הרי המאמץ המשותף הנדרש מהבעל הינו תרומה כספים סובסטנטיבית.
לטענתה, מרבית הכספים (לפחות כ- 3/4 מהם) הם של המנוחה בלבד, שנצברו לפני נישואיה, ולכן אין להחיל את איזון המשאבים על כספים אלו.
 
14. הנתבעת טוענת כי התובע נהג להמר יומם וליל ודרש מהמנוחה בכוח ובאיומים לבטל אל יפוי הכח שנתנה לאחת מאחיותיה לגבי חשבון הבנק. מאחר שהמנוחה היתה חולה מאוד, חלשה מבחינה בריאותית ומנטלית, ותלותית באופן חריג, נאלצה היא לוותר ולבטל את יפוי הכוח.
 
לטענת הנתבעת, התובע ניתק באופן הדרגתי את המנוחה מבני משפחתה וחבריה. בזמן שהמנוחה היתה מרותקת למיטה, נהג התובע לצאת ולבלות תוך שהוא נועל את המנוחה בביתה עד שובו, ובני משפחתה נאלצו להסתפק בקשר טלפוני בלבד עמה. כך גם הסתיר התובע מבני משפחתה של המנוחה את העובדה כי מצבה הבריאותי התדרדר, והתיר להם לראותה רק כשהיתה על ערש דווי.
 
15. לטענת הנתבעת, על ביהמ"ש לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולקבוע כי במקרה דנן אין התובע זכאי למחצית מנכסי המנוחה, שכן ממילא הוא זכאי למחצית מנכסיה מכוח צו הירושה שניתן. אם יינתן לו מבוקשו יקבל המבקש 3/4 מכספי המנוחה, וזאת ללא  צידוק משפטי ומוסרי.
 
16. הבנק הבינלאומי מסר כי מותיר ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.
 
ד. דיון:
17. התובע והמנוחה נישאו בשנת 1992, לפיכך חלות עליהם הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג- 1973 (להלן:"חוק יחסי ממון"). התובע והמנוחה לא ערכו בינהם הסכם ממון, ומשכך רואים אותם כמסכימים להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, כהוראת סעיף 3 שבחוק יחסי ממון.
          
סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון קובע כי:
"עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה- פקיעת  הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג".
 
18. על פי הפסיקה, הפעלת שיקול דעת באשר להחלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המאפשר קביעת חלוקה לא שוויונית באיזון הזכויות, תעשה במקרים חריגים ונדירים של אלימות, הברחת רכוש, ובנסיבות בהן איזון המשאבים הביא לתוצאה בלתי צודקת.
(ראה: בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (13.12.2006) פורסם במאגר "נבו"; בע"מ 5879/04 פלוני נ' פלוני (2.8.2004) פורסם במאגר "נבו" ע"מ(חי') 363/06+ 369/06; ע"מ (חי') 614/07 פלונית נ' פלוני (16.4.2008) פורסם במאגר "נבו").
19. לעניין זה יפים דבריה של כב' הנשיאה (כתוארה אז) ד' בייניש, אשר קבעה בבג"ץ 4178/04 שאוזכר לעיל:
"ראוי להדגיש כי בהתאם להוראותיו של חוק יחסי ממון, הכלל הינו איזון שווה של הנכסים בני האיזון בין בני הזוג, כדי להצדיק סטייה מכלל זה יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות, ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים.
 
ראה גם דברי כב' השופט דרורי בע"מ 638/04 ח.ר. נ' ר.ר, אשר ניתן ביום 3.1.2005:
"מן הראוי שהשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ייעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר. עצם יישומו של סעיף זה, פוגע בוודאות המשפטית ובציפיות הצדדים. כמו כן, יש בו גם פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג שמחצית הרכוש הינה שלו (זכות, שכיום היא חוקתית...) ובית המשפט מכוח סעיף 8(2) הנ"ל, רוצה לקחת חלק מרכוש זה ולהעביר לבן הזוג האחר".
 
ראה גם: ע"מ 824/05 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 19.3.06).
תמ"ש (ירושלים) 1550/09 ע.נ. נ' א.נ (ניתן ביום 21.12.11).
ע"מ (חיפה) 614/07 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 16.4.08).
 
20. ומן הכלל אל המקרה דנן: השאלה הניצבת בפניי הינה האם אכן כטענת התובע התקיים שיתוף רכושי בינו לבין אשתו המנוחה משך שנות חייהם המשותפות ובהתאם יש לאזן את משאביהם מחצה על מחצה, או שמא כטענת הנתבעת נהגו התובע והמנוחה בהפרדה רכושית, ומשכך אין התובע זכאי למחצית מהזכויות הכספיות שצברה המנוחה בתקופת הנישואין.
 
אומר כבר כעת, כי לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. על אף הקושי הטמון בהליך כגון דא נוכח הניסיון להתחקות אחר כוונתה ורצונה של המנוחה במשך חייה, הונחו בפני מספר אינדיקציות המלמדות כי במהלך החיים המשותפים התנהלו התובע והמנוחה בשיתוף רכושי. פועל יוצא, איפוא הוא החלת סעיף 5 לחוק יחסי ממון, הקובע כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסיהם.
 
21. בפני ביהמ"ש הונחה תשתית ראייתית שיש בה כדי ללמד על התנהלות בני הזוג לאורך השנים ולבחון הנסיבות המצביעות על כוונה לשתף את בן הזוג בנכסים ולהטמיעם במכלול הרכוש המשותף שנצבר במהלך הנישואין. כל אלו יפורטו להלן:
 
 משך שנות החיים המשותפים:
22. התובע והמנוחה נישאו בשנת 1992, והיו נשואים במשך כ- 17 שנים עד לפטירת המנוחה בשנת 2009. הצדדים חלוקים בשאלת משך זמן היכרותם של  התובע והמנוחה טרם נישואיהם. לגרסת התובע, מערכת היחסים ביניהם החלה בשנת 1980, כאשר בשנת 1992 מוסד הקשר בנישואין. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע והמנוחה נישאו לאחר כ-"שנה שנתיים של חברות". לאחר שבחנתי המסכת הראייתית שהונחה בפניי , שוכנעתי כי יש לקבל את גרסתו של התובע ולדחות גרסתה של הנתבעת.
 
23. כאן המקום לציין כי ביום 11.4.2013 נעתר ביהמ"ש לבקשה להציג כראייה בפניו, כתבי בית דין מהליכים משפטיים שהתקיימו בביהמ"ש לענייני משפחה בחדרה ובביהמ"ש המחוזי בחיפה, בדלתיים סגורות, בין בני הזוג לאחי התובע ז"ל.
ביהמ"ש הדגיש בהחלטתו כי על אף קיומים של כללים השוללים קבילות חלק מהמסמכים, אשר מהווים עדויות של שני צדדים שאינם בחיים עוד, יש לקבל אותם כראיה. בהתאם לסעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, רשאי בית המשפט לסטות מדיני ראיות לשם עשיית צדק. עשיית הצדק לטעמי מחייבת להתיר הגשת מסמכים בהם מצויות הצהרות של המנוחה באשר לאורח חייה ויחסיה עם התובע, בדגש על כוונתה לשיתוף בנכסי בני הזוג. יש במסמכים אלו כדי לסייע לביהמ"ש להגיע לחקר האמת ולכן אין להתעלם מהם. המסמכים הוגשו כמוצגים בהליך דנן וכוללים החלטות, פרוטוקולים, ופסקי דין שניתנו במסגרת אותם הליכים משפטיים.
 
ראה גם חקירתו הנגדית של עו"ד א', בא כוח התובע והמנוחה בהליכים המוזכרים לעיל, במסגרתה  הוגשה אסופת מכתבים שערכה המנוחה במהלך אותם הליכים משפטיים. ממסמכים אלו ניתן ללמוד באופן מפורש כי הצדדים הכירו בשנת 1982, באופן שמתיישב עם גרסת התובע ואדגים:
 
ת/2, תצהיר שנכתב בכתב ידה של המנוחה מיום 29.9.2002 ונוגע להליכים המשפטים שהתנהלו כנגד אח התובע, שם הצהירה המנוחה:
 "6.6 יש לי זכות בדירה משום בעת שהכרתי את בעלי ב-1982 שהיתי וחייתי בדירה יחד עם הורי בעלי...."
 
וראה גם מכתב נוסף שצורף-
"יש לי את מלוא הזכות משום שחייתי שם מ-1982 ולא כאורחת אלא בת בית לכל דבר כחברתו של י' ש'".
 
אין חולק כי מסמכים אלו נערכו ע"י המנוחה בכתב ידה. טענתה של הנתבעת כי הצדדים הכירו בשנות ה- 90 כ-"שנה שנתיים" בטרם נישאו, נטענה מבלי שגובתה בראיה חיצונית. לא זו בלבד, אלא שגרסת הנתבעת עומדת בסתירה מוחלטת לדברים שכתבה המנוחה עצמה באופן מפורש וברור, במסגרת מכתביה, אשר לקיומה של מערכת יחסים בינה לבין התובע החל משנת 1982.
משכך, יש לקבוע עובדתית כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים  משך 27 שנים, מתוכם היו נשואים כ- 17 שנים.
 
הכספים בחשבונות הבנק:
24. אין חולק כי המנוחה היתה המפרנסת היחידה בבית מעבודתה כגננת. התובע הינו נכה צה"ל אשר קיבל משך השנים קצבה חודשית בסך של כ- 300 ₪.  מהחומר שהונח בפניי נראה כי במשך השנים התנהלו בני הזוג כשותפים לחשבון הבנק, חרף העובדה כי החשבון התנהל על שם המנוחה בלבד.
 
ראה גרסת התובע  כפי שנשמעה בחקירתו בביהמ"ש:
"ש.      והקצבה הזאת נכנסה למעשה לחשבון שלך נכון?
ת.         היא לא נכנסה לשום חשבון, היא נמשכה וכלכלה את הבית. משכתי את הכסף במזומן מהבנק. זה היה 300, היום זה 800.
...
ש.        זה נכון שלמ' היה חשבון נפרד, נכון?
ת.         נכון. היינו יחד בחשבון.
ש.        אתה קיבלת יפוי כח לחשבון, נכון?
ת.         אני למעשה קיבלתי יפוי כח מאשתי המנוחה, כל הזמן. בזמן שאחותה התערבה ורצתה לרשת אותה, קיבלה יפוי כח ממנה, ומשכה את הכסף. לאחר דין ודברים עם אחיה הבכור, א' החזירה את הכסף. לשאלתך, הכסף נשאר בחשבון בסוף.
ש.        זה נכון שהיית מעורב בעניין שבין מ' לבין א', כי אמרת למ' שלא תיתן לה שום יפוי כח, התנגדת?
ת.         אני התערבתי בעניין הזה. לאחר שא' לקחה את הכסף לזכותה.
ש.        היא רצתה לשמור את הכסף לאחותה?
ת.         לא. היא לקחה את הכסף לעצמה. היא שפכה את הדם שלה עוד כשהיא גוססת. היא לקחה את הכסף. נאמן לא לוקח את הכסף לכיס שלה.
                        ...
ש.        איך הוצאת כל פעם כספים מהחשבון?
ת.         הוצאתי כספים בהתאם לצורך. ברגע שהייתי צריך רופא פרטי, הוצאתי. כל כסף גדול שהוצאתי זה היה למען אישתי שהיתה חולה.
ש.        היא נתנה לך הוראות איך להוציא כסף?
ת.         היה לי יפוי כח.
ש.        נתת לה דין וחשבון למה הוצאת?
ת.         אני צריך לתת דין וחשבון אם יש לי יפוי כח? יש לי את הנאמנות שלה."
(עמ' 15-16 לפרוטוקול).
 
ראה מנגד חקירתה של א', אחותה של המנוחה (להלן: "א'") שהעידה בביהמ"ש כעדה מטעם הנתבעת:
"ש.      היה לו יפוי כח לבצע כל פעולה בחשבון, נכון?
ת.         כן.
ש.        ואם מ' נתנה לו יפוי כח כזה היא בעצם סמכה עליו, נכון?
ת.         כנראה.
ש.        זאת אומרת שהוא יכל לקבל החלטות בחשבון.
ת.         אני חושבת שהיא לקחה ממנו את היפוי כח. אני יודעת שהיא נתנה לו את הכרטיס אשראי, שהוא משך כספים באמצעותו. לפי דעתי היא לקחה לו את היפוי כח. אני לא יודעת מתי. אין לי מסמך על זה. אני חושבת שהיא לקחה לו את היפוי כח."
                        (עמ' 32 לפרוטוקול).
 
ראה גם ת/2,(תצהיר שנכתב בכתב ידה של המנוחה מיום 29.9.2002) שם צוינו הדברים הבאים:
"7.4 כפי שציינתי אני מפרנסת יחידה ובעלי מקבל קצבה ממשרד הביטחון, ואכן אני שלמתי, ואני נושאת בכל התשלומים שלי ושל בעלי".
 
25. אמנם חשבון הבנק התנהל על שמה של המנוחה בלבד, אולם מהכספים בחשבון זה כלכלו בני הזוג את משק ביתם משך שנות חייהם המשותפים. מהחומר שהונח בפניי לא שוכנעתי כי היה ניסיון ליצור הפרדה בין כספי המנוחה לבין כספי התובע. ברור כי לא יכלו הצדדים להתקיים מקצבת הנכות אותה מקבל התובע, וכי התקיימו משך השנים ממשכורתה של המנוחה.
 
כעולה מגרסת התובע אשר לא נסתרה, קצבת הנכות שקיבל סייעה מידי חודש בכלכלת הבית. בנוסף תרם התובע את חלקו בבישול, ניקיון ודאגה לכל צרכי הבית. התובע טיפל במסירות במנוחה ודאג לכל מחסורה, ליווה אותה לטיפולים בביה"ח וסעד אותה.
 
כמו כן, כעולה מסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית של התובע, טענה אשר לא נסתרה ע"י הנתבעת- היה התובע שותף מלא לגבי כל הכספים והזכויות הקיימים בחשבונות הבנק ע"ש המנוחה, התובע היה בעל ייפוי כח המורשה לביצוע כל פעולה בחשבונות הבנק, והיו בשימושו פנקסי שיקים וכרטיס בנקט.
טענותיה של הנתבעת אשר להוצאת כספים רבים ע"י התובע, לא הוכחו ונטענו בעלמא.
 
ראה גם טענת התובע בסעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית: "הנני מצהיר, כי ההחלטה לניהול חשבון הבנק על שמה של המנוחה בלבד, באה מהחלטה משותפת שלנו, מכיוון שהתנהלו נגדי הליכים משפטיים והיה חשש ממשי שחשבון בנק בבעלותי יעוקל". טענה זו לא נסתרה ע"י הנתבעת ועדיה.
 
26. לא מצאתי כי היות המנוחה המפרנסת העיקרית בבית מצדיקה כדי להצדיק סטייה מהסדר איזון  המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון. בהיעדר הסכמה אחרת בין בני הזוג, נראה כי זו הייתה הדרך בה בחרו לנהל את חייהם ולחלק את התפקידים ביניהם, מתוך רצון חופשי ומודע.  ככל שהיתה חפצה המנוחה, יכולה הייתה עוד בחייה לערוך הסכם להפרדה רכושית, שיבהיר כי כספים שצברה טרם נישואיה הם כספים שלה בלבד, או כל הסדר אחר שהיתה חפצה בו. משלא עשתה כן, לא ניתן לומר שזו הייתה כוונתה.
 
שוכנעתי כי למנוחה היתה כוונה לשתף את התובע בכספים אשר עמדו לרשותה מעבודתה ומחסכונותיה, שכן כל משך החיים המשותפים של בני הזוג, הם כלכלו את משק הבית המשותף מחשבון הבנק של המנוחה. יש להבחין ממקרה זה למקרה שבו כל אחד מבני הזוג מתנהל מחשבון בנק נפרד משלו, ועושה שימוש בכספים אלו לסיפוק צורכיו או צורכי הבית. בענייננו חשבון הבנק של המנוחה היה חשבון הבנק שממנו התנהל משק הבית שניהלו בני הזוג, מיום נישואיהם ועד ליום פטירת המנוחה.
 
לא ניתן לומר כטענת הנתבעת, כי התובע לא תרם את חלקו במערכת היחסים. ראשית, התובע חויב בתשלום דמי שימוש עבור מגוריהם של התובע והמנוחה בדירת אמו, במשך כארבע שנים לאחר שנפטרה. חיובו זה קוזז מחלקו של התובע בירושת אמו. כמו כן, בחירת  בני הזוג לנהל את חייהם כפי שניהלו כשצד אחד מפרנס, והצד השני אינו עובד ודואג לתחזק ולמלא אחרי צרכי הבית, הינה בחירתם החופשית שעשו הצדדים עת החליטו להינשא זל"ז. לא מצאתי כי יש בעובדה זו בלבד כדי להוות פגם, שיש בו כדי לסטות מהסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.
 
27. טענה מרכזית נוספת עליה ביקשה הנתבעת לסמוך יתדותיה הינה, כי עיקר הכספים המצויים בעיזבון המנוחה, הינם כספים שצברה המנוחה ערב נישואיה לתובע. טענה זו אין בדעתי לקבל משלא הוכחה כדבעי.
כאשר מדובר בכספים שצבר אדם נישואיו, קיים קושי להתחקות אחר אופן השימוש בהם בזמן שאלו התערבבו ונטמעו עם כספים שנצברו במשך חיי הנישואין, ודוק- מדובר ב-17 שנות נישואין.
לא הונח בפניי כל מסמך שיכול ללמד לגבי היקף ושיעור הכספים שצברה המנוחה טרם נישואיה לתובע. המנוחה לא בחרה בחייה לערוך הסכם שיפריד את נכסיה טרום הנישואין מנכסים שנצברו במהלך הנישואין, ומשכך יש לראות באותם הכספים ככספים אשר נטמעו ברכוש המשותף שצברו בני הזוג משך נישואיהם.
 
זאת ועוד, המנוחה הלכה לעולמה כתוצאה ממחלה מתמשכת בה לקתה עוד בשנת 1992. בנסיבות אלו יכלה המנוחה לערוך צוואה שתשקף את רצונה להעניק את רכושה כולו או חלקו לקרובים אחרים על פני בעלה. משלא מצאה לנכון לעשות כן, יש בכך כדי ללמד על כוונתיה.
 
אינדיקציות נוספות- אורח חייהם של בני הזוג:
28. לטענת התובע בסיכומיו, למנוחה ולתובע היתה כוונה לרכוש יחדיו דירת מגורים. בשנת 2000 נערכו המנוחה והתובע לרכוש יחדיו את חלקו של אח התובע בדירת המגורים שניתנה בירושה לתובע ולאחיו מאמם.  לטענת התובע, בני הזוג הגישו בקשה לקבל משכנתא מבנק טפחות ואף חתמו על הסכם מכר. בשנת 2001 אף שילמו בני הזוג סך של 30,000 ₪ על חשבון רכישת הדירה. רצונם של התובע והמנוחה לרכוש יחדיו דירה כמו גם נטילת הלוואה משותפת מבנק טפחות מלמדת על כוונה ברורה ורצון לשיתוף בנכסים ובזכויות.
טענות אלו של התובע נתמכות באסמכתאות, ראה הסכם המכר שנערך ביום 30.7.2000 בין בני הזוג לאחיו של התובע (ת/1).  הסכם אשר לא השתכלל לבסוף לכדי עסקה מוגמרת, ואולם יש בו כדי ללמד על כוונת בני הזוג לרכוש דירת מגורים משותפת.
 
29. כאמור לעיל, המנוחה ניהלה הליכים משפטיים נגד אחי התובע לעניין הדירה אותה קיבלו בירושה התובע ואחיו. המנוחה הגישה שתי תביעות לביהמ"ש בחדרה (תמ"ש 2131/03 ו- 2130/03): תביעה לסעד הצהרתי כי למנוחה זכויות בדירה אשר ירשו התובע ואחיו, ותביעה שנייה לפיצוי כספי עבור הפגיעות שנגרמו לה. שתי תביעותיה של המנוחה נדחו על הסף, ולכן הגישה המנוחה ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה, שנדון בפני כב' השופט יעקבי-שווילי (עמ 539/04).
           
פס"ד בערעור ציין כי המנוחה ביססה את תביעתה על חייה המשותפים עם התובע כבני זוג מאז שנישאו ב- 1993. עוד נטען על ידה כי מכוח המגורים המשותפים בדירה חלה על הדירה הילכת השיתוף בנכסים והיות ולבעל זכויות בעלות בדירה, הרי היא שותפה עמו.
          
פסה"ד בערעור דחה טענותיה של המנוחה לתחולת הלכת השיתוף, אולם קיבל באופן חלקי את ערעורה לפיצוי כספי.  מכתבי הטענות של המנוחה כמו גם מהחלטות ביהמ"ש, ניתן להתחקות וללמוד אודות כוונתה של המנוחה לשיתוף בינה לבין התובע.
          
ראה טענותיה של המנוחה בסעיף 8 לערעור שהגישה לביהמ"ש המחוזי (ע"מ 539/04):
"המגורים המשותפים של המערערת עם מר ש' הפכוה לבעלים של 1/4 מזכויות הבעלות החזקה והשימוש) בדירה- לאחר למעלה מעשר שנות מגורים משותפים בה....חזקה על זוג נשוי, הגרים ביחד ובשלום משך תקופה ארוכה, שהם מתכוונים לשותפות בכל נכסיהם שווה בשווה, ואין להוציא מכלל זה נכסים שהיו להם לפני הנישואין".
 
ראה לעניין זה ת/2 שאוזכר לעיל, שם ציינה המנוחה בכתב ידה:
"יש לי זכות בדירה משום בעת שהכרתי את בעלי - 1982 שהייתי וחייתי בדירה יחד עם הורי בעלי כל השבתות חגים וחופשות, והייתי בת בית לכל דבר...."
מדברים אלו מתחזקת המסקנה כי המנוחה ראתה בבני הזוג כשותפים לרכוש.
 
30. זאת ועוד, אין חולק כי הצדדים ביקשו וניסו להביא ילדים לעולם, אולם בשל מחלתה של המנוחה נאלצה היא לעבור הפלה, על כך העיד התובע בכתבי טענותיו, כך גם תיארה האחות א' בסעיף 6 לתצהיר עדותה הראשית: "לאחותי ולמבקש לא היו ילדים משותפים. פעם אחת הרתה אחותי אך מאחר וכבר התגלתה אצלה מחלת הסרטן נאלצה לעבור הפלה וטיפולים קשים".
 
31. טענותיהן של הנתבעת ושל א' אשר לאופן התנהגות התובע כלפי המנוחה, לא בראיה חיצונית שיכולה להעיד על אמיתותן. הנתבעת וא' העלו בתצהיר עדותן הראשית טענות קשות כנגד התובע שנהג לאיים על המנוחה, לנעול אותה בבית, להזניח  וכו'. הטענות נטענו בשפה רפה מבלי שגובו באסמכתאות כלל.
כן לא סיפקו עדות אלו  הסבר המניח הדעת לעניין העדר כל פעולה מצידן נוכח תיאור המצב הקשה על ידן, בו הייתה שרויה לכאורה המנוחה, כשהיא נאבקת במחלתה ואין מי שמטפל בה כראוי. שאלות אלו לא קיבלו מענה ראוי ומספק, ראה תשובותיה של  האחות א' בחקירתה בביהמ"ש:
"ש.      לא פניתם לשום גורם?
ת.         לא פנינו לשום גורם.
ש.        מה כן עשית כדי לעזור לאחותך?
ת.         אמרתי קודם שלקחתי אותה אלי 4 חודשים. מעבר לזה, מה אני יכולה לעשות. היא אישה נשואה. אני יכולה להוציא אותה מבעלה?"
(עמ' 33 לפרוטוקול).
 
32. אשר להעברת הכספים מחשבון המנוחה לחשבונה של האחות א' וחזרה לחשבונה של המנוחה, לא ברור ולא הוכח לביהמ"ש על ידי מי הופעל הלחץ להעברת הכספים לחשבונה של א' ומיד לאחר מכן להחזרת הכספים לחשבון של המנוחה, בנסיבות אין בדעתי לקבוע ממצאים עפ"י טענותיהם ההדדיות של הצדדים שלא הוכחו.
 
33. עדות נוספת אשר שופכת אור על מערכת היחסים בין הצדדים הובאה מפי עו"ד א' כמי שייצג את המנוחה והתובע בהליכים המשפטיים שניהלו כנגד אחי התובע. עו"ד א' היה בקשר עם בני הזוג משך שנים ויכול להעיד על האינטראקציה ביניהם (בשים לב שבמובחן מיתר העדים שהעידו בפני ביהמ"ש, לעו"ד א' אין עניין בתוצאות ההליך):
 
"ש.      היא היתה מגיעה אליך למשרד לעיתים תכופות, ספר על מערכת היחסים שהיתה לכם גם לגבי התיקים וגם שהכרת אותה באופן אישי.
ת.         טיפלתי בהם שנים כזוג, הם היו באים אלי למשרד בראשון לאורך שנים, באים ביחד. החלטות שלהם שהתקבלו ביחד... אני גם מכיר אותם בתקופה שבעצם היא חלתה ועברה טיפולים והייתי צריך להיות צמוד אליהם יותר. הייתי גם בשיחות איתה ואפילו שיחות נפש כי גם אבי חלה בסרטן ומאוד נקשרתי אליהם. אצלי הם התנהגו כזוג יונים. ....הוא תמך בה....אני כדי להגיש תצהירים בהוצל"פ, עמדתי על זה שיספרו לי את הכל מעבר למה שהיה בחיים שלהם כי הזכויות המשפטיות והדיוניות שלהם....הייתי צריך לדעת מה מהות היחסים ביניהם. אני התרשמתי שמהות היחסים שלהם, שהוא התחתן איתה והם גם חיו קודם, כמו זוג נשוי, כמו בעל ואישה משנת 82', אני חושב. היא חיה בדירה של ההורים שלו והם חיו כזוג נשוי. במהלך הדברים, את הדירה הזאת שהיה לו חלק בה הוא היה צריך לשלם דמי שכירות ראויים לאח שלו ובעצם כשלקחו לו את הזכויות היא שילם עליהם בזה שהם בעצם קיזזו את החלק שלו. היא גם היתה גרה בדירה והיא טענה שיש לה זכויות גם בדירה כי הם חיו כזוג. אפילו נערך הסכם בין האח לבין שניהם. שניהם חתמו על ההסכם ובעצם היא שילמה 30,000 ₪ בפקדון, אני חושב שזה היה מהכספים שלה והם התכוונו לקחת הלוואה מבנק טפחות.
                        ...
היא היתה אסרטיבית, היא ידעה מה היא עושה, היא גם כן היתה קצת פושרית....אני התרשמתי שהיא אהבה אותו בכל נימי נפשה כי היתה קשורה אליו והיה קשור אליה.... שהוא היה נכה משרד הבטחון והוא אמר לי את זה. והקצבה שלו היתה זעומה, אני לא זוכר כמה, 800 20% נכות בערך. היא נשאה אז בשכר הטרחה והכל נעשה בהסכמה.... והיא גם ידעה לעמוד על זכויותיה.
...
אני יודע שהיא יצאה איתו, חיה איתו משנת 1982 "ולא כאורחת אלא בת בית לכל דבר...". אני חושב שהייתי קרוב אליהם ויכולתי לאמוד בחושים שלי את מערכת היחסים שלהם. היתה להם מערכת יחסים הדוקה. לא שמעתי אותם מעולם מרימים קול אחד על השני. היו ויכוחים סתם, רגילים.
 
לשאלת ביהמ"ש, האם אני יכול להעיד על מערכת היחסים הכלכלית של בני הזוג, האם היתה קיימת הפרדה רכושית או שיתוף? אני משיב שאני חושב שהיה שיתוף שם, כשהיה צריך לשלם לי שכר טרחה, היא אמרה "אין בעיה אנחנו משלמים לך". כשהגשתי תביעות בשמה היא אמרה אין בעיה. היא ראתה את זה כחבילה אחת. לא היה מצב שהיא אמרה, הוא ישלם לך על התביעות שלו, ואני אשלם על שלי.
לשאלת ביהמ"ש, שניהם היו משלמים. היו מקרים כשקיבלתי מזומן או שיקים...
....
היא הגיעה יום אחד לדיון בהוצל"פ על כסא גלגלים, היא נרדמה תוך כדי דיון מכאבים והוא עמד ובכה לידה. (העד בוכה). לי זה היה זוג יונים."
(עמ' 5-6,8 לפרוטוקול).
 
34. מכלל המסמכים שהונחו בפני ביהמ"ש כמו גם מעדותו של עוה"ד א', ניתן להתרשם כי המנוחה היתה דעתנית וידעה לעמוד על זכויותיה, כך גם עולה מכתבי הטענות בהליכים המשפטיים בין בני הזוג לאח התובע. לא ניכר כי התובע איים על המנוחה או הפעיל עליה לחץ לפעול באופן שבו פעלה, מדובר על התנהלות ארוכה משך כל שנות היכרותם ונישואיהם יחד.
 
אם רצתה המנוחה לחלק כספיה באופן שונה ולהיטיב עם יתר בני משפחתה, יכלה על נקלה לערוך צוואה ברורה ומפורשת אודות חלוקת הכספים, בשים לב לעובדה כי המנוחה נפטרה ממחלה מתמשכת ולא באופן פתאומי.  טענת הנתבעת בסיכומיה אודות העדר צוואה המלמד על רצון המנוחה לשלול מהתובע את הכספים, פועלת גם לכיוון הנגדי לפיו לא רצתה המנוחה לשלול מהתובע את רכושה מבעלה, ולכן לא ערכה צוואה.
35. כאן המקום לציין כי גרסתה של הנתבעת לא נשמעה בביהמ"ש.
ביום 26.11.2013 נחקרה הנתבעת בביהמ"ש, בראשית החקירה עת נשאלה  אודות תצהירה, השיבה, שאינה יודעת מה כתוב בו ואינה יודעת לשם מה היא התייצבה לדיון היום. בנסיבות הללו, ביהמ"ש הורה על הוצאת התצהיר מן התיק.
ראה חקירתה של הנתבעת:
"ש. תסבירי לי למה את פה?
ת. לא יודעת להסביר לך שום דבר.
ש. את לא רוצה כלום?
ת. לא. לא. היא שאלה אותי והיא רשמה. לא יודעת מי רשם.
ש. את רוצה משהו? רוצה כסף?
ת. לא רוצה כלום."
(עמ' 24 לפרוטוקול)
 
36. עוד יצוין כי ביום 18.2.2014 ניתנה החלטת ביהמ"ש אשר נעתרה לבקשת התובע לפסילת הקלטה ותמליל הקלטה כראיה אשר צורפה לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת, ואלו הוצאו מתיק ביהמ"ש. לאור פסילת הראיות לא מצאתי להתייחס לטענות הצדדים בסיכומיהם  לעניין התמליל.
 
ה. סוף דבר:
37. מכל האמור הגעתי למסקנה כי למנוחה היתה כוונה ברורה לשיתוף מלא עם התובע בכל הנכסים והזכויות שעמדו לזכותה. לא מצאתי כי התקיימו נסיבות המצדיקות הפעלת סעיף 8(2) כמתבקש ע"י הנתבעת. מצאתי כי אותם כספים שצברה, ככל שצברה, המנוחה עובר לנישואיה, נטמעו בתוך הכספים אשר שימשו את בני הזוג. כן  מבחינת התשתית הראייתית שעמדה בפניי, התבהרה כוונת המנוחה לשיתוף מלא בנכסיה עם התובע.
 
עדותיהם של בני משפחת המנוחה לא תרמו להוכחת טענת הנתבעת כי המנוחה צברה את עיקר כספיה עובר לנישואיה עם התובע, לא נטען ולו בעלמא אודות היקף או שיעור אותם כספים אשר צברה המנוחה, וממילא עם השנים נטמעו אותם הכספים, ככל שנצברו טרם הנישואין, בכלל הרכוש המשותף עם התובע.
 
אינני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן איזון המשאבים לו זכאי התובע, מוביל לתוצאה בלתי צודקת, היפכא מסבתרא. מהתשתית הראייתית שהונחה בפניי נראה כי התוצאה הצודקת הינה איזון משאבים של מחצה על מחצה מכוח חייהם המשותפים של בני הזוג שניכר כי התנהלו בשוויון בלא הבחנה או גבולות.
 
אשר על כן התביעה מתקבלת. אני קובעת כי בהתאם להוראות חוק יחסי ממון זכאי התובע למחצית מכלל הנכסים והזכויות שהתנהלו ע"ש המנוחה עד ליום פטירתה, פועל יוצא המחצית הנותרת של נכסים וזכויות אלו תהווה את עזבון המנוחה העומד לחלוקה בין היורשים.
 
הואיל והצדדים ביצעו חלוקה של חלק העיזבון שאינו שנוי במחלוקת, ובשים לב לתוצאת פסק הדין אני מורה כי 25% הנותרים מכספי העיזבון ישולמו לידי התובע.
 
הנתבעת תישא בהוצאות התובע לרבות בשכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.
ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
 
ככל שלא יודיעו הצדדים אחרת עד ליום 24.8.2014, ניתן יהיה לפרסם פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.
 
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
 
 
ניתן היום,  י"ח אב תשע"ד, 14 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.

 
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר ​
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קרן חדאד בן בכר, עו"ד ומגשרת
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס