29 אפריל 2015
לפני:
כב' השופטת מיכל לויט, שופטת בכירה |
|
| |
| התובעת |
לשכת המסחר תל אביב
ע"י ב"כ: עו"ד דוד בכור |
| - |
| הנתבעת |
פאל ווינטק מערכות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד יסידור שוורצמן |
| |
|
|
חקיקה שאוזכרה:
חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957: סע'
33ז',
33 ז' (א)
תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז-1977: סע'
1
מיני-רציו:
* התובעת, ארגון מעבידים יציג בענפי היבוא, היצוא, המסחר והשירותים, שהינו צד להסכמים הקיבוציים הכלליים בדבר תוספת יוקר ו/או הכנסות מינימום וכן להסכמים קיבוציים כלליים שבין איגוד לשכות המסחר לבין ההסתדרות, שהוראותיהם הורחבו בצווי הרחבה, לא הוכיחה את תחולת צווי ההרחבה על הנתבעת, ומשכך תביעתה לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי, נדחתה.
* עבודה – איגודים מקצועיים – דמי טיפול ארגוני מקצועי
.
התובעת הינה ארגון מעבידים יציג בענפי היבוא, היצוא, המסחר והשירותים. התובעת הינה צד להסכמים הקיבוציים הכלליים בדבר תוספת יוקר ו/או הכנסות מינימום וכן להסכמים קיבוציים כלליים שבין איגוד לשכות המסחר לבין ההסתדרות, שהוראותיהם הורחבו בצווי הרחבה. התובעת הגישה את התביעה דנן כנגד הנתבעת, לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת הבכירה מ' לויט) דחה את התביעה ופסק כי:
בהתאם לסעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, רשאי ארגון מעבידים, החתום על הסכם קיבוצי כללי שהורחב בצו הרחבה, לגבות ממעסיק שחל עליו צו ההרחבה,
דמי טיפול ארגוני-מקצועי בהתאם לקבוע בתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים). על פי הדין, תחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה תקבע בהתאם לעיקר עיסוקו של בית העסק. שאלת תחולתו של צו הרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד. כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד. הנטל להוכחת תחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה, מוטל על הטוען לחלותו.
התובעת הינה חברה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים והנה צד להסכמים הקיבוציים בדבר תוספת יוקר ו/או הכנסות מינימום ו/או הסכמי מסגרת המסדירים שכר עבודה שאיננו תוספת יוקר או שכר מינימום, שהורחבו בצווי הרחבה. בהסכם הקיבוצי נכתב כי הוא חל על כל המעסיקים בענפי היבוא ו/או הסיטונות ו/או השירותים ו/או חברות יצוא ו/או סוכני סחר חוץ ובענפים שבנספח 1. התובעת לא עמדה בנטל להוכחת תחולתו של צו ההרחבה על הנתבעת. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא ביבוא, שירותים ומסחר. עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בפיתוח מערכות ביקורות כניסה ושיווקן באמצעות משווקים מורשים בישראל. אף אם החברה מייבאת רכיבים, לא הוכח כי מדובר בעיקר עיסוקה של החברה כי אם בפעילות נלווית לפעילות העיקרית. לאור האמור, אין די ראיות לקבוע כי הנתבעת עוסקת ביבוא ולא הוכח בכל אופן כי הנתבעת עוסקת ביצוא או במסחר סיטונאי; מאחר והתובעת לא הוכיחה שהנתבעת עוסקת בתחום היבוא, היצוא או המסחר הסיטונאי, כי אם בפיתוח ושיווק כשפעילותה ביבוא הינה פעילות נלווית בלבד לעיסוקה המרכזי, הרי שצו ההרחבה אינו חל עליה, רק בשל עיסוקה בענף האלקטרוניקה.
לאור כל האמור, התובעת לא הוכיחה את תחולת צו ההרחבה על הנתבעת ומשכך התביעה נדחתה.
1. התביעה שלפני עניינה עתירתה של התובעת כנגד הנתבעת לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי על פי
סעיף 33ז' ל
חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957 (להלן: "
החוק") ו
תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז– 1977 (להלן: "
התקנות").
2. התובעת היא ארגון מעבידים יציג בענפי היבוא, היצוא, המסחר והשירותים.
3. התובעת הינה צד להסכמים הקיבוציים הכלליים בדבר תוספת יוקר ו/או הכנסות מינימום וכן להסכמים קיבוציים כלליים שבין איגוד לשכות המסחר לבין ההסתדרות, שהוראותיהם הורחבו בצווי הרחבה שפורסמו בי"פ 2412, תשל"ה עמ' 1161 (13.2.78) ובי"פ 3539, תשמ"ח, עמ' 133 (7.3.88).
4. הנתבעת היא חברה שתחום עיסוקה שנוי במחלוקת.
טענות הצדדים
5. לטענת התובעת, הנתבעת היא חברה הפועלת בענף המסחר והשירותים ומפעילה בית עסק העוסק בשירותים ומסחר, בין היתר של ציוד שמע, בניה, עבודות כלליות, התמחות ציוד קול/שמע, התקנת טלפונים וציוד לטלפונים.
על פי הנטען, בהתאם
לסעיף 33ז' לחוק ובהתאם לתקנות, חייבת הנתבעת לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני- מקצועי.
התובעת טענה כי פנתה לנתבעת בדרישה לתשלום ולמסירת פרטים, אולם פנייתה לא נענתה.
לאור האמור, עתרה התובעת להורות לנתבעת להמציא אישור רו"ח על הנתונים לחישוב דמי הטיפול בגין השנים 2005-2011 ולחייבה בתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי עבור שנים אלו בסך של 3,043 ש"ח לכל שנה
* 7 שנים ובסך הכל 21,301 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
6. הנתבעת טענה כי עיסוקה הוא בפיתוח ושיווק וכי היא אינה פועלת בענף המסחר והשירותים.
בנוסף, לטענתה, היא איננה צד להסכמים הקיבוציים הנטענים, היא מעולם לא הצטרפה לאיגוד לשכת המסחר ומעולם לא פנתה ללשכת המסחר בתל אביב ולא קיבלה ממנה כל שירותים.
הנתבעת טענה כי בעקבות פנייתה של התובעת אליה, היא הסבה את תשומת ליבה לעובדה שעיקר עיסוקה הוא בפיתוח ושיווק ואף הציעה לתובעת לבקר בה ולהתרשם בעצמה אולם התובעת לא שיתפה עימה פעולה בעניין זה.
בנוסף טענה הנתבעת כי המסמך עליו מבססת התובעת את תביעתה הכספית אינו עדכני ונערך על ידי התובעת עצמה, דבר המעיד על חוסר אמינותו.
משכך, לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה.
תצהירים ועדויות
7. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של רו"ח ירון חתם, סמנכ"ל כספים בתובעת.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר איתן מורד, מנהל בנתבעת.
עדותם של השניים נשמעה בדיון ההוכחות שהתקיים לפני.
דיון והכרעה
8. בהתאם לסע'
33 ז' לחוק, רשאי ארגון מעבידים החתום על הסכם קיבוצי כללי שהורחב בצו הרחבה, לגבות ממעסיק שחל עליו צו ההרחבה,
דמי טיפול ארגוני - מקצועי בהתאם לקבוע בתקנות. וכך קובע
סעיף 33 ז' (א) לחוק:
"שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני– מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור."
תקנה 1 לתקנות קובעת כדלקמן:
"1. (א)מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן - דמי טיפול) כאמור בתקנה 2.
(ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור."
9. על פי הדין, תחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה תקבע בהתאם לעיקר עיסוקו של בית העסק (
ע"ע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי – לילה עבד לעיל [פורסם בנבו] (9.7.00)).
"שאלת תחולתו של צו הרחבה 'היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד' (
דב"ע נג/3-125 אלכס שרר - רהיטי דימור בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כז 158, 160).
כמו כן, כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד (ר'
דב"ע נב/4-6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות – חברת תריסי חן בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כה 137, 141).
כידוע, הנטל להוכחת תחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה, מוטל על הטוען לחלותו (
דב"ע שן/7-1 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כג, 45).
10. כמפורט לעיל, התובעת הינה חברה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים והנה צד להסכמים הקיבוציים בדבר תוספת יוקר ו/או הכנסות מינימום ו/או הסכמי מסגרת המסדירים שכר עבודה שאיננו תוספת יוקר או שכר מינימום, שהורחבו בצווי הרחבה.
בהסכם הקיבוצי נכתב כי הוא חל על "
כל המעסיקים בענפי היבוא ו/או הסיטונות ו/או השירותים ו/או חברות יצוא ו/או סוכני סחר חוץ ובענפים שבנספח 1..."
11. התובעת טענה כי הנתבעת פועלת בענף המסחר והשירותים ומפעילה בית עסק העוסק ביבוא, שירותים ומסחר וכי על כן, צו ההרחבה חל עליה.
הנטל להוכחת תחולתו של צו ההרחבה הוא כאמור, על התובעת, אולם התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא ביבוא, שירותים ומסחר.
העדות היחידה שהובאה מטעם התובעת היא של נציגה, מר ירון חתם. מר חתם העיד כי לא ביקר במפעלי החברה (ר' עדותו, עמ' 5, ש' 6-7) וזאת על אף טענות הנתבעת כי הציעה לתובעת לבוא ולבקר בנתבעת ולהתרשם בעצמה מעיסוקיה (ר' סעיף 16 לתצהיר מר מוקד).
למעשה, על פי עדותו של מר חתם, המידע לגבי פעילותה של הנתבעת נשלף ממאגרי מידע אינטרנטיים של
BDI ושל
D&B (דן אנד ברדסטריט) וכן מאתר החברה עצמה (ר' עדות מר חתם, עמ' 5, ש' 3-5, 14).
התובעת לא זימנה נציג מהאתרים
BDI או
D&B על מנת להעיד על האופן בו הושג המידע המופיע בהם, הבסיס העובדתי ששימש לקביעתו, המועד בו פורסמו ו/או עודכנו הנתונים וכד'. משכך, עדותו של מר חתם באשר לידיעתו על תחום עיסוקה של הנתבעת בהתבסס על הנתונים המופיעים באתרים אלו מהווה עדות מפי השמועה, אשר אין לייחס לה משקל משמעותי, במיוחד בהעדר עדות תומכת נוספת.
האמור נכון על אחת כמה וכמה עת עסקינן בהליך בו המחלוקת המרכזית היא באשר לתחום עיסוקה של הנתבעת.
12. באשר לאתר האינטרנט של החברה – עיון בפרסום שצורף לתצהיר מר חתם מעלה כי החברה הציגה עצמה כ"
מתמחה בפיתוח, ייצור ושיווק ומתן פתרונות בתחום מערכות הטלפוניה, בקרות כניסה לבתים, עסקים קטנים ובינוניים. מוצרי החברה משווקים בארץ ובחו"ל באמצעות משווקים מורשים ונציגי מכירות של החברה" (נספח ג' לתצהיר מר חתם).
תאור זה תואם למעשה את עדותו של מנהל הנתבעת, מר מורד, שהעיד כי החברה עוסקת בפיתוח וייצור בקרות כניסה ומשווקת את המערכות באמצעות משווקים מורשים בארץ (סעיף 14 לתצהירו, עמ' 7, ש' 9-12).
מר מורד הבהיר כי החברה אינה יבואנית אולם אישר כי היא מייבאת "רכיבים ומערכות בדיקה למוצרים שלנו" (עמ' 8, ש' 8).
כמו כן, מר מורד העיד כי החברה אינה מייצאת לחו"ל (עמ' 8, ש' 10).
עדותו של מר מורד לא נסתרה, כך שהמסקנה מהעדויות היא כי עיקר עיסוקה של החברה הוא בפיתוח מערכות ביקורות כניסה ושיווקן באמצעות משווקים מורשים בישראל.
אף אם החברה מייבאת רכיבים, לא הוכח כי מדובר בעיקר עיסוקה של החברה כי אם בפעילות נלווית לפעילות העיקרית שהיא פיתוח מערכות בקרות כניסה.
לאור האמור, אין די ראיות לקבוע כי הנתבעת עוסקת ביבוא ולא הוכח בכל אופן כי הנתבעת עוסקת ביצוא או במסחר סיטונאי.
14. התובעת טענה בנוסף כי מאחר והחברה עוסקת בתחום מערכות הטלפונים, שעל פי עדותו של מנהל הנתבעת, הינן מוצרי אלקטרוניקה (עמ' 8 לפרוט', ש' 1), ומאחר ורשימת הענפים שבנספח 1 לצו ההרחבה כוללת מוצרי אלקטרוניקה - יש להחיל עליה את הוראות הצו.
טענה דומה נדונה לאחרונה בתיק
ד"ט 33314-04-12 לשכת המסחר תל אביב נ' אלרון מערכות משולבות בע"מ [פורסם בנבו] (18.5.14) בפני חברתי, כב' הש' דגית ויסמן, אשר קבעה:
"המחלוקת בין הצדדים היא פרשנית: האם התיבה "בשירותים ובענפים המפורטים בנספח מס' 1" היא מקור עצמאי לתחולת הצו, כלומר שהצו חל על כל ענף שירותים המפורט בנספח, וזאת בנוסף לתחולתו על ענפי היצוא, היבוא והמסחר בסיטונות, או שאת התיבה הנ"ל יש לקרוא בהמשך לרישא, היינו שהצו יחול על שירותים וענפים המפורטים בנספח 1, ובלבד שהם בענפי הייבוא, היצוא והמסחר בסיטונות.
שאלה זו הובאה בפני בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 1509/02 מחיש שירותי מחשב בע"מ – וגנר [פורסם בנבו]
(להלן –פרשת מחיש). בהחלטת כב' הנשיא (כתוארו אז) אדלר, מיום 9.11.03, הוגדרה עמדת המעביד שם כך:
"צו ההרחבה חל רק על עסק של יבוא, עסק של יצוא או עסק של מסחר בסיטונות בתחום אחד השירותים ו/או הענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי. לטענת המערערת, צו ההרחבה אינו חל על עסק אשר איננו של יבוא או של יצוא או של מסחר בסיטונות, גם אם הוא פועל בתחום ה'מחשבים'. "
...
בסופו של יום, בית הדין הארצי קבע שהערעור מתקבל, היינו כי עמדת המערערת באותו הליך התקבלה (פסק דין מיום 17.2.04). אמנם פסק הדין אינו מנומק, אך אין בכך לשנות את תוצאת ההליך והיא קבלת העמדה לפיה צו ההרחבה אינו חל על עסק שאינו עסק של יבוא או של יצוא או של מסחר בסיטונות, גם אם הוא פועל בתחום המנוי בנספח לצו ההרחבה.
כלומר, במחלוקת בין הצדדים בתובענה שבפני, בהתאם לנפסק בפרשת מחיש, צו ההרחבה אינו חל על עסקים קמעונאיים. משלא הוכח שהנתבעת עוסקת בתחומי הייבוא, היצוא או המסחר הסיטונאי, כאשר מהראיות עולה שהיא עוסקת במסחר קמעונאי ורק חלק מצומצם מפעילותה מוקדש לייבוא, כפעילות נלווית לפעילות העיקרית שהיא ממכר רמקולים, המסקנה היא כי הצו אינו חל על הנתבעת." (סעיפים 14-16 לפסק הדין).
15. מסקנה זו נכונה גם בעניין שלפני.
מאחר והתובעת לא הוכיחה שהנתבעת עוסקת בתחום היבוא, היצוא או המסחר הסיטונאי, כי אם בפיתוח ושיווק כשפעילותה ביבוא הינה פעילות נלווית בלבד לעיסוקה המרכזי, הרי שצו ההרחבה אינו חל עליה, רק בשל עיסוקה בענף האלקטרוניקה.
16. לאור האמור, התובעת לא הוכיחה את תחולת צו ההרחבה על הנתבעת ומשכך, יש לדחות את התביעה.
סוף דבר
17. התביעה נדחית.
18. התובעת תישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500
ש"ח, שישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לנתבעת.
ניתן היום, 29 אפריל 2015, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.