חפש

גרימת מוות ברשלנות

גרימת מוות ברשלנות

אנו כהורים עושים הכל כדי להגן על ילדינו ולשמור עליהם מכל משמר. כאשר חו"ח ילדנו מראה סימני מצוקה אנו נמהר לקחתו לבית החולים, שם נסמוך על הרופאים שייתנו לו את הטיפול המיטבי ויעשו הכל על מנת להביא להתאוששותו ולהחלמתו המהירה. לצערנו חרף כל מה שעשינו על מנת להציל את ילדנו, לעיתים מתרחש הגרוע מכל ואנו מאבדים את הדבר היקר לנו מכל. הצער מעמיק עוד יותר כאשר האסון מתרחש בשל טעות בשיקול של אחד מאנשי הצוות הרפואי.

מקרה מצער כגון זה קרה להוריו של ד', ילד בן 6 בלבד במותו.

ד' סבל מחום וכאבי אוזניים ונבדק על ידי רופא אף אוזן גרון בקופת החולים בה הוא מטופל. לאחר הבדיקה, המליץ רופא הקופה על מתן תרופה. אימו של ד' רכשה את התרופה בבית המרקחת ונתנה לו את התרופה. בבוקר שלמחרת חלה התדרדרות במצבו של ד' והוא איבד שיווי משקל ונפל בביתו. אימו לקחה איתו מיד לקופת החולים, שם ניתנה לה הפניה למיון. האם פנתה במהירות עם ד' לבית החולים, לשם הגיעה בשעה 8:15.  בשעה 8:45 נבדק ד' על ידי רופאה מתמחה, אשר חשדה כי מדובר בדלקת קרום המוח ולכן הורתה לתת לו טיפול אנטיביוטי באופן מיידי ורשמה כי יש לבצע ייעוץ רופא עיניים, CT מוח וניקור מותני. בשל העובדה שהמשמרת של אותה רופאה נסתיימה ב-9:00, נתנה הרופאה ל-ד' את הטיפול האנטיביוטי, העבירה אותו לטיפול רופא אחר ולאחר מכן הלכה לביתה. בהמשך נבדק ד' על ידי רופא עיניים, בדיקה אשר ממצאיה היו תקינים, ומסיבה מסויימת הוחלט שאין צורך בביצוע CT. בשעה 10:20 בוצע לו ניקור מותני, וכשעה לאחר מכן חלה החמרה במצבו, הוא החל לפרכס וחרף ניסיונות החייאה שבוצעו לו נאלצו הרופאים לבסוף לקבוע את מותו.

בעקבות המקרה הטראגי הגישו הוריו של ד' תביעה שעילתה גרימת מוות ברשלנות. את טענותיהם בכתב התביעה תמכו בחוות דעת של רופא מומחה לרפואת ילדים, אשר קבע בין היתר כי עיקר הרשלנות של הצוות הרפואי בבית החולים היתה בהחלטה שלא לבצע CT מוח ולבצע ישר ניקור מותני, אותו אסור היה לטענת המומחה לבצע לאור סממנים אשר הצביעו על יתר לחץ תוך גולגולתי. כאשר קיים חשד ללחץ תוך גולגולתי, כך טען המומחה מטעם התביעה, מהווה הדבר "התווית נגד" לביצוע הניקור, שכן אז ישנה סכנה שבעקבות הניקור תתרחש הרניאציה- כלומר: מצב שבו לחץ נוזל עמוד השדרה פוחת, וכתוצאה מכך יכולה להתרחש גלישה של נוזל המוח כלפי מטה, דבר שיפגע בתפקודי הדופק, הנשימה ולחץ הדם של המטופל ויכול להוביל לפטירה של החולה. בשל החשד לבצקת, כך קבע במומחה, היתה מוטלת על הרופאים החובה לבצע 2 בדיקות: ייעוץ עיניים ובדיקת CT מוח, אשר יכולות להצביע על קיומה של בצקת במוח היכולה לגרום ללחץ תוך גולגולתי ומהווה התווית נגד לביצוע הניקור. במקרה של ד', לו היה מתבצע קודם CT (כפי שנכתב בהוראות רופאת המיון) סביר כי היה ניתן לראות קיומה של בצקת ואז היו הגורמים המטפלים נמנעים מלבצע את הניקור המותני. בכך ניתן היה למנוע את מותו של ד'.

מנגד, הוגש כתב הגנה מטעם בית החולים אליו צורפה חוות דעת נגדית לטענות התביעה. בחוות דעת המומחה מטעם ההגנה קבע המומחה כי לפי הסממנים סביר כי ד' סבל מדלקת קרום המוח כתוצאה מזיהום שנגרם על ידי חיידק הסטרפטוקוק. לטענת המומחה מטעם הנתבעים, זיהום חמור מסוג זה גורם לשיעורי תמותה גבוהים ולנזקים משמעותיים לבודדים שנשארים בחיים. לאור זאת, כך קבע המומחה מטעם בית החולים, ולאור העובדה ש-ד' הגיע יחסית באיחור לבית החולים, בוצע לו טיפול מהיר ובהתאם למקובל והנדרש אך לא היה ניתן למנוע בשלב זה את מותו. מומחה ההגנה גרס כי אין דבר המעיד על רשלנות בטיפול.

בפסק דין שניתן ביום 2.5.13 קיבל בית המשפט את טענת ההורים לגרימת מותו של בנם בשל רשלנות הצוות הרפואי בבית החולים. בית המשפט קבע כי על אף שלא בוצעה נתיחה שלאחר המוות אשר יכולה היתה לקבוע בוודאות האם מדובר בהרניאציה או לא, העובדה שההתדרדרות המהירה החלה זמן קצר יחסית לאחר ביצוע הניקור המותני מעידה על כך שמותו של ד' אכן נגרם בעקבות ביצוע הניקור המותני. הצוות הרפואי התרשל בכך שלא ביצע את בדיקת ה-CT המתחייבת על מנת לשלול קיומה של בצקת מוחית המהווה התווית נגד לביצוע הניקור המותני, והסתפק בביצוע בדיקת עיניים בלבד. בכך שהצוות הרפואי לא ביצע את בדיקת ה-CT כמתחייב נמנע למעשה מהרופאים מידע חיוני אודות האפשרות לקיום בצקת מוחית, ועל כן בוצע הניקור המותני בניגוד לפרקטיקה המקובלת ובאופן שגרם למותו של ד' זמן קצר לאחר מכן.

יחד עם זאת ובשל העובדה שגם אם לא היה מבוצע ניקור מותני, עדיין לא ניתן היה לרפא את ד' לחלוטין אלא לכל היותר להביא לשיפור חלקי במצבו (אך סביר כי היה נותר עם נזקים נוירולוגיים ללא קשר לרשלנות), קבע בית המשפט כי בשל רשלנות הצוות הרפואי, על בית החולים לשלם פיצוי בסך 1,168,000 ש"ח.

בנוסף לפיצוי הנ"ל קבע בית המשפט כי יש ליתן פיצוי לאימו של ד' גם על בסיס עילת "הקרוב הנוכח", לפיה יש לתת פיצוי לקרוב קרבה ישירה לנפגע אשר לו התרשמות ישירה מן האירוע המזיק ואשר כתוצאה מהקרבה במקום ובזמן לאירוע שגרם לפטירת הנפגע נגרמה לו פגיעה נפשית מהותית. לאור נזקה של האם, קבע בית המשפט כי על הנתבע ליתן לה פיצוי בסך 200,000 ש"ח.

כן נקבע כי על הנתבע לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 335,000 ש"ח.

סה"כ הפיצוי- כ-1,703,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

לעיון בפסק הדין המלא: ת.א. 621/07.


המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.

עו"ד שירי גליקמן
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס