גירושין הינו תהליך לא נעים ולעיתים אף מכוער. ישנו משפט שאומר שהמרחק בין אהבה ושנאה הוא בעובי חוט השערה.
האדם שאהבנו וחשבנו שנבלה איתו את שארית חיינו הופך במחי יד לאוייבנו המושבע ומכאן לעיתים ההתקטשויות המיליליות אינן מאחרות לבוא.
על רקע התקטשויות אלה במאבק הגירושין, ישנם כאלה, אשר בוחרים להגיש תביעת לשון הרע כנגד בן או בת הזוג לשעבר, בגין השמצות והכפשות למיניהן. האם תביעה כזו הינה מוצדקת? או שמא אותו אחד או אחת אשר בחרו בהגשת תביעה שכזו חסים תחת הגנת החוק?
ובכן , איפה עובר הגבול שבין האמת לאמיתה ובין לשון הרע?
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, אוסר על השפלתו או ביזויו של אדם ברבים, ועל כל פגיעה בשמו הטוב ובכבודו של אדם אחר שנעשית בכוונה תחילה. על מנת שתקום עילה לתביעת לשון הרע, יש להוכיח שני יסודות: האחד נוגע ללשון הרע והשני נוגע לפרסום הדברים בפומבי. התבטאות או פרסום ייחשבו לדבר לשון הרע אם בית המשפט ימצא שהדברים הם בעלי אופי פוגעני, שיש בהם כדי לבזות את כבודו של האדם הסביר. אולם בנוסף לכך יש להוכיח גם את יסוד הפרסום, דהיינו שהדברים הגיעו לידיעתו של אדם נוסף אחד לפחות מלבד התובע.
חוק איסור לשון הרע מאפשר הגשת תביעה הן בהליך אזרחי והן בהליך פלילי ("קובלנה פלילית"). בשני המקרים, אם הוכחה אשמת הנתבע, בית המשפט רשאי לפסוק על תשלום פיצויים של עד 50,000 ₪ לטובת התובע ללא הוכחת נזק, ופיצויים בסכום בלתי מוגבל אם הוכח נזק. בהליך הפלילי ניתן גם לגזור על הנאשם עונש של עד שנת מאסר בפועל.
למצער, תופעה שצצה וצברה תאוצה בזמן האחרון, היא הגשת תביעה או הגשת תלונה שקרית כנגד בן או בת הזוג, במטרה לפגוע בשמו הטוב של בן הזוג האחר, להשפילו ואף לשמש כאמצעי לחץ לוויתור על זכות כזו או אחרת המוקנת לו בהליך הגירושים. במידה ואכן תביעה זו מושתת על טקטיקה של נקמנות גרידא מתוך רצון לפגוע בזדון וללא כל בסיס אמיתי, עילה בגין לשון הרע יכולה בהחלט לקום לבן הזוג הפגוע ובן הזוג הפוגע חשוף לסנקציות קשות ויצטרך לתת על כך את הדין.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר