חפש

ההתיישנות כטענת הגנה בבניה בלתי חוקית

ההתיישנות כטענת הגנה בבניה בלתי חוקית



מלבד טענות ההגנה הקבועה בסעיף 208 (ב) לחוק הקובעות כי תעמוד טענת הגנה לנאשם אם העבירה נעברה שלא בידיעתו או נקט אמצעים נאותים לקיום החוק בבניה הנידונה, קיימת סוגיה נוספת העומדת כמכשול בפני רשויות האכיפה והיא טענת בדבר התיישנות העבירה. כיוון שעסקנן בהיתרים בדיעבד על בניה שבוצעה בעבר, לסוגיית ההתיישנות משנה חשיבות בדיון זה. את טענתהתיישנות ניתן לסווג  כ"סייגלמימוש האחריות הפלילית" ומכאן שהנחת היסודהמונחת בבסיסה היא שהעבירה המיוחסתלנאשמת אמנם בוצעה, ושהאחריות הפלילית בגינה אמנם התגבשה, אלא שאפשרות מימושה שלהאחריות נחסמה בשל קיומו של סייג שבדין[1].
טענה זו נטענת  במסגרת טענה מקדמית לפי סיף 149(8) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],התשמ"ב -1982 (להלן "החסד"פ"). בהיותה עבירה זו מסוג "עוון"[2], על פי סעיף 9 לחסד"פ,  תקופת התיישנות  הינה של 5 שנים ותימוכין לכך ניתן למצוא גם  בשורת פסקי דין[3]. אי לכך, הוועדה  אינה יכולה להגיש כתבי אישום עלעבירות בנייה שחלפו חמש שנים מביצוען מבלי שנפתחה חקירה בענייןזה[4]. ניתן לסווג את העבירה לשלושה חלקים: עבירה הפלילית בבניה שלא על פי היתר, עבירת השימוש במבנה ללא היתר ובניה ללא היתר כדין.
 מגמת ביהמ"ש הינה לא לקבל טענת התיישנות כעניין שבשגרה  ומקשה על הנאשם להיתלות בטענה זו, ע"י קביעה כי עבירת השימוש הינה עבירה נפרדת ושונה מעבירת בנייה ואין עליה התיישנות, היא מתחדשתונמשכת כל זמן השימוש הבלתי חוקי. כך נקבע בפרשת אמנון דפני [5] כי עבירת השימוש במבנה שהוקם ללא היתר, הינה עבירה מתחדשת,כיווןשהסעיף[6] קובע רף ענישה לכל יום בו העבירה נמשכת. נקבע כי חלק זה שלהסעיף מוסב יותר על עבירת השימוש מאשר על עבירת ההקמה, אשר קמה בנקודת זמן אחתומסתיימת בנקודת זמן אחרת בעוד השימוש חולש על פרק זמן נמשך.  כמו כן, קובע ביהמ"ש כי נטל ההוכחה הראשוני הואעל הנאשם, שהרי חזקה שבדין היא כי מעשה נעשה ככלל בתנאים שאין בהם סייגלאחריות פלילית.בעניין גלאל[7]  נקבע כי עם תיקון מס' 39 לחוקהעונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ד-1994, ועם קביעתה של הוראת סעיף 34כב(ב)לחוק העונשין, העוסק ב"נפקותו של ספק", השתנה המצב, וכיום נדרש נאשם הטוען כי הואחוסה בצילה של אחת ההגנות בחוק, לעורר ספק סביר בדבר קיומו של סייג לאחריותהפלילית. מקום בו לא הצליחה התביעה להפריך ספק זה, יופטר הנאשם מאחריותו. כמו כן, ההלכה שצו הריסה אינו מתיישן[8]
מסלול אחר לניסיונות בימ"ש להדוף את טענת ההתיישנות הינו האמור בסעיף 212(5) לחוק, המתייחס לכך שמי שביצע את העבירה "איננו בר עונשין מסיבות שאין בהם כדי לעשות אתפעולתו חוקית" והמקימהאת הזכות לפעול כנגד בנייה בלתי חוקית באמצעי זה מקום שהאמצעי הפליליהתיישן[9]. על פיההלכה הפסוקה[10], יש למושג "שאיננובר-עונשין" משמעות מרחיבה, הכוללת כל מקרה שבו לא ניתן להעמיד את הנוגע בדבר לדיןפלילי מכלסיבה שהיא . שם נאמר כי : "אדם שאינו בר-עונשין הוא אדם שאין להענישו כעת מסיבה כלשהי, ולא רק מי שמעולם לא ניתן היה להענישו בגין אותה עבירה. גם מי שאין להענישו בגין החנינה או ההתיישנות בא במניין מי שאינם בני-עונשין במובן סעיף 212(5)". אי לכך,  התיישנות עבירת הבניה אינה הופכת את פעולת הקמתהמבנה ללא היתר, לפעולה חוקית ומתן צו לפי סעיף 212 לחוק אפשרי שעהשמדובר במבנה שהוקם, אולם לא ניתן להעמיד לדין את מבצע העבירה, בין כאשר אין להוכיחמי ביצע את העבירה ובין כאשר אף אם ידוע מי ביצע את העבירה לנוכח חלוף הזמן וקיומה של התיישנות. ביהמ"ש[11]  קבע כי חלוף הזמן והעובדה כיהמבנים מצויים במקום מזה מספר שנים, אין בה כדי להפיג את האינטרס הציבורי בסילוקם,אלא נהפוך הוא, חלוף הזמן יש בו כדי להדגיש את הצורך הציבורי בסילוק המבניםמהמקום.
למרות ההלכה שנפסקה, לעיתים, ערכאות הנמוכות מראות בסלחנות כלפי עבריינים. בעניין גני פסגות[12] , שם ביטל ביהמ"ש צו הריסה תלוי ועומד נ' חברה קבלנית, בשל  שיהוי בביצוע העיריה והמחדל בשתיקת העיריה במשך תקופה ארוכה שהוביל לכך שהבניה הסתיימה טרם מתן ההיתר והבנין היה לעובדה מוגמרת בשטח. למרות  שלא נשלל ההליך הפלילי, הבניה הבלתי חוקית על כל סכנותיה הבטיחותיות והציבוריות עומדת על תילה.  דוגמה נוספת ניתן למצוא  בעניין טנא[13]  ובפסיקתו כי בהליך על פי סעיף 212 לחוק, נטל ההוכחה כי בוצעה עבירה יהא כבד יותר ככל שמדובר במשיב תמים, אשר לא היה מעורב בבצוע הבניה ואין ברשותו מידע לגבי הבניה וכן ככל שחלפו שנים רבות ממועד הבניה והבניה עמדה על תילה שנים רבות בשתיקת הרשויות. בהצעת חוק סדר הדין הפלילי(תיקון- התיישנות), התשס"ח- 2008 , מוצע  לתקן את סעיף  9(ג) לחסד"פ  כך שתקבע מגבלה לפרק הזמן בו יוארכו תקופות ההתיישנות בעקבות חקירה בעבירות עוון,  הסעיף קובע תקופת התיישנות בת שנתיים מיום ההליך המשפטי האחרון בניגוד למצב היום  שכל פעולת חקירה על פי דין או פעולה מטעם בית המשפט, החלה מחדש את מניין תקופת ההתיישנות.
באנגליה ובאירלנד, למשל, ההתיישנות כלל אינה חלה על עברות פליליות, ובעיקרון אפשר להגיש כתבי אישום בכל זמן שהוא.בארצות הברית, לכל מדינה ומדינה יש דיני התיישנות משלה, שונים זה מזה, אך ישנם קווים משותפים לכולם, ישנו דירוג של תקופות ההתיישנות לפי חומרת העברה. עם זאת, בכל מדינות המשפט האנגלו-אמריקני יש עברות שבעניינן אין התיישנות כלל, כגון רצח, חטיפה, אונס, עברות הקשורות לטרור ועוד,  בשאר העברות יש דירוג של תקופות התיישנות. בחוקי המדינות מפורטים פרקי זמן שאין לחשבם במרוץ ההתיישנות, לדוגמה בריחת החשוד או צורך בעדויות מחוץ לארץ.בגרמניה יש הסדר המזכיר במידה רבה את ההסדר בסעיף 9(א) בחוק הישראלי – מרוץ ההתיישנות נפתח מחדש בשל אירועים מסוימים אך לא יוכלו להביא לתקופת התיישנות שאורכה המצטבר עולה על כפל תקופת ההתיישנות המקורית, או להארכה למשך יותר משלוש שנים במקרה שתקופת ההתיישנות המקורית קצרה משלוש שנים.בשווייץ שונה בעת האחרונה ההסדר המשפטי בעניין ההתיישנות הפלילית. בעבר היה נהוג כלל דומה לכלל הגרמני, ואילו לאחר שינוי החוק בוטל כלל זה (בדומה להצעת החוק בישראל). מכל מקום, בעניין פשעים שבוצעו לאחר השינוי בחוק, הדין הוא שאין מקום למרוץ התיישנות חדש.[14]
שונה הדבר לגבי היתר בניה,  לבניה ללא  קבלת היתר כדין אין התיישנות,  ייתכן וההתיישנות תפעל על העבירה הפלילית הכרוכה בכך אך המדינה זכאית לדרוש רישוי כדין גם אחרי יובל שנים. כך תדרוש המדינה כי יוצא היתר בניה בדיעבד ויוכשר ה"שרץ" ע"י התאמת התכנית לבניה שבוצעה ללא היתר בכל רגע נתון לכשתתגלה העבירה.
 
 
 
 
[1]ש"ז פלר, לעיל ה"ש 32 ,  כרך ב' בעמ'   622
[2]על פי סעיף 204 לחוק, העונש המירבי לעבירת בניה הינו שנתיים מאסר.
[3]ע"פ (מחוזי ב"ש) 7206/06סולימאן נ' מדינת ישראל, תק-מח 2006(4), 4398 , 4399 (2006).
[4]סעיף 9(ג) קובע בעבירות שנערכה לגביהן חקירה יתחיל מניין תקופת ההתיישנות מחדש מיום ההליך האחרון.
[5]עמ"ק (שלום ב"ש) 20038/03מדינת ישראל נ'אמנון דפני, תק-של 2006(3), 224 , 227 (2006).
[6]סעיף 204 לחוק .
[7]ע"פ (מחוזי יר') 30353/06היועץ המשפטי -עיריית ירושלים נ' גלאלגומנה, תק-מח 2006(3), 5305 , 5307 (2006).
[8]בג"צ 63/56 ודיע מרינה נ' הועדה  לבנייה ולתכנון עיר חיפה, פ"ד י 1609(1956).
[9]ע"פ (מחוזי ב"ש) 5194/08חנוקר אשר - נדוןנ' הועדה   אשדוד, תק-מח 2008(2), 5973 , 5974 (2008).
[10]ע"פ 874/78 מוסטפא קאסם סואעד נ' הוועדה  , הגליל המרכזי, פ"ד לה(1), 678 , 684 (1980).
[11]ב"ש (שלום אשד') 1134/07מדינת ישראל נ'חנוקר אשר, תק-של 2008(1), 17349 , 17354 (2008).
[12]ב"ש 351/99 גני פסגות בע"מ נ' עיריית תל אביב (2001) מתוך ספרו ד"ר רענן הר-זהב דיני התכנון והבניה, 511 ( שלמה פרץ עורך 2002).
[13]ב"ש (מקומיים הר') 25/00 מדינת ישראל נ' טנא שי, תק-של 2007(4), 10503 , 10506 (2007).
[14]המכון הישראלי לדמוקרטיהwww.idi.org.il/BreakingNews/Pages/Breaking_the_News_50.aspx


 
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר 
רחלה אלוביק - משרד עורכי דין
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס