דירת מגורים – ההלכה בדבר חלוקתה הגם שהיתה בבעלות מי מהצדדים ערב הנישואין
סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג– 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") קובע כלל לפיו עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו למי מהם ערב הנישואין.
הפסיקה קבעה חריג לכלל זה,לפיו ישנם מקרים בהם חל על זוג חוק יחסי ממון,וחרף עובדה זו ניתן ללמוד על כוונת שיתוף ספציפית בנכס מסוים ולהחיל עליו שיתוף קנייני - בבג"צ 4516/09 פלונית נ' פלוני (אתר נבו)).
הפסיקה הבחינה בין סוגי נכסים שונים, כאשר דירת מגורים,המהוות "גולת הכותרת" של נכסי המשפחה, נחשבת לנכס אשר ביהמ"ש יגמיש את הדרישות להוכחת כוונת שיתוף לגביו בהשוואה לנכסים אחרים.
חשיבותה ומרכזיותה של דירת המגוריםבמסגרת המערך הכלכלי של בני הזוג,הצמיחו פסיקה עקבית המקנה לבן-זוג מחצית מהזכויות בו, בנסיבות המתאימות, חרף צבירתן על ידי בן הזוג האחר, לפני הנישואין, כשאין משמעות לרישום הזכויות - בג"ץ 8214/07 - פלונית נ' פלוני ואח'.
לעניין זה יפים דבריו של כב' הש' א' רובינשטיין בעניין זה בבע"מ 6939/04 פלוני נ' פלונית(פורסם בנבו))-
"רוח העידן, פתיחת הדלתות לגישה שאינה "פורמלית" בלבד הנאחזת ברישום הנכס, אלא בוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם, מרחפת על פני הפסיקה מזה שנים באשר לשיתוף הנכסים גם לגבי נכסים שנרכשו לפני הנישואין, ובמיוחד דירת המגורים ... בעיני, בצד כל אלה, יש ביסוד הדברים ציפיה להגינות ביחסים בין בני אדם בכלל - נגזרת של תום הלב החולש על המשפט הפרטי... ואכן, ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין, ובוודאי לדירת המגורים של זוג ומשפחה, משמעותי יותר, וככל שהיתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים הללו "גן של ורדים" בכל עת ובכל שעה, כך מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השיתוף, במיוחד על נכס כמו דירת מגורים, קן המשפחה."
ביהמ"ש העליון פסק בבע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית(פורסם בנבו), כי מכוח התנהגות הצדדים יש לסטות מהוראות חוק יחסי ממון עצמו בדבר נכסים חיצוניים:
"אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף".
בבע"מ(מחוזי חיפה) 818/05פלונית נ' פלוני, נקבע כי:
"בין אם נשקיף על הסוגיה באספקט קיומו של "הסכם מכללא" בין בני הזוג, ובין אם נחיל את עקרונות הצדק והיושר, נגיע למסקנה כי גם בנסיבות המקרה דנן יש לראות תשתית מספיקה להחלת השיתוף".
גם בפס"ד זה מצוטטים דבריו המופלאים של כבוד השופט כב' השופט א' רובינשטיין בבע"מ 6939/04 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) (8.9.04), ובסוף הציטוט מוסיף בית המשפט:
"....אמור מעתה, בן זוג שהביא עימו לנישואין דירה, בה בני הזוג מתגוררים, שעה שאין לבן הזוג השני דירה אחרת, יוצר מצג כלפי בן זוגו כי יוכל לשכון לבטח בדירה, וזו תהא רכוש משותף..."
יודגש כי על הטוען לשיתוף בדירת מגורים אשר היתה לבן זוגו ערב הנישואין, חלה חובת נטל הראיה ויהיה עליו להוכיח כי נסיבות התנהלותם של הצדדים במשך השנים מצביעות על כוונת שיתוף בנכס, לרבות,כי בני הזוג נהגו בדירת המגורים כדירתם של שניהם, שיפצו, השקיעו כספיהם בעיצובה, שילמו משכנתא על הדירה מחשבונם המשותף ועוד, כאשראלו מעידים על כוונת שיתוף מובהקת.
הכותבות עו"ד קרן רז ועו"ד הדס ויינפלד רוסו, שותפות במשרד רז-רוסו משרד עורכי דין, הנן בעלות ניסיון רב בתחום דיני המשפחה, תחום רחב הטומן בחובו נושאים רבים כגון: גירושין, מזונות, משמורת ילדים והסדרי ראייה, אפוטרופסות, פירוק שיתוף, הסכמי ממון, ירושות וצוואות, הגירה/ חטיפת ילדים לחו"ל, ידועים בציבור, זוגות חד מיניים, ועוד נושאים רבים נוספים מתחום המעמד האישי.
המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.