גירושין והעניינים הכרוכים לגירושין

מהיכן שואב בית הדין הרבני את סמכותו לדון בתביעות הגירושין, מהן עילות הגירושין העומדות בפני בעלי הדין ו"מירוץ הסמכויות" בעניינים הכרוכים לגירושין – בכך יעסוק מאמר זה.

א. תביעת גירושין-

סמכותו הייחודית של בתי הדין הרבניים לדון בענייני גירושין  קבועה בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי"ד רבניים"):
"עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים".
 
ב. עילות הגירושין העומדות בפני בעלי הדין-

בעל הדין אשר תובע גירושין חייב להוכיח כי קיימת עילת גירושין תקפה על פי הדין העברי על מנת שביה"ד הרבני יחייב בעל למתן גט או אישה לקבל את גיטה.

עילות הגירושין העומדות לבעלי הדין, הינו כדלקמן ראה- "דיני משפחה" ד"ר בנציון שרשבסקי, מהדורה רביעית 1993, עמ' 295325)-

עילות הגירושין לאישה בתביעתה לגירושין כנגד בעלה:

1. נימוקים אובייקטיבים הכרוכים בטענת האשה כי אין לה האפשרות, מסיבות אובייקטיביות הקשורות בעל, לחיות עמו חיי אישות-

א.  טענת מומים – בעל שאינו יכול לקיים יחסי אישות בשל מחלות מסוכנות ומדבקות או מחלות הגורמות גועל אצל האשה וכיוצ"ב.

ב.   בעל שאינו מסוגל להוליד – יצוין לעניין זה כי מאחר ואין אישה מצווה על פריה ורבייה, אין בעילה זו כדי לבסס את תביעתה לגט, אלא אם האשה מוסיפה וטוענת כי היא חפצה בילדים ולכן היא דורשת את גיטה.

ג.   הבעל אינו מסוגל לקיים חובת עונה, היינו אין לבעל גבורת אנשים (כח גברא) ולכן אינו מסוגל לחיות עם האשה חיי אישות ולקיים חובה עונה.

2. נימוקים הכרוכים בהתנהגות הבעל-

ד.    בעל המסרב לקיים חובת העונה – מורד.

ה.   בעל מסרב לתת לאשה מזונות (ללא הצדקה חוקית).

ו.    בעל המתנהג עם האשה שלא כדין – בעל מכה, מקלל, מעליב, מתנהג כלפי אשה כפושע ועל אף התראות מתנהג כך כלפיה – יש בכך הפרה ממושכת כביכול של צו חז"ל שתיקנו "שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו...".
ו.     בעל נרקומן.

 עילות גירושין העומדות לבעל בתביעת גירושין נגד אישה:

1. נימוקים אובייקטיבים-

א.  טענת מומים – בעל שאינו יכול לקיים יחסי אישות עם האשה בשל מומים גופניים מיוחדים לאשה, אשר יש בהם כדי להסיר חיוב הבעל לחיות עמה חיי אישות.

ב.  שהה עמה עשר שנים ולא ילדה - עקרות – הבעל זכאי לגירושין במקרה שאין לו ילדים והוא חי עם אשתו עשר שנים והיא לא ילדה.
2. נימוקים הכרוכים בהתנהגות האשה-

 ג.   עוברת על דת משה והדת היהודית – אשה המכשילה את בעלה על ידי זה שביודעין מביאה אותו לעבירות על דיני הדת, לרבות ע"י הכנת מזון לא כשר, מקללת, מעליבה, מכה, נוהגת בחוסר צניעות ועוד. יודגש כי לא יהא מקום לתביעה על יסוד עילה זו אם תוכיח האשה כי לא עשתה זאת בזדון או כי הבעל רגיל לעבור עבירות כאלו מבלי שהיא תגרום לכך.

 ד.  מעשי כיעור – הבעל טוען כי האשה אשמה במעשים מכוערים אשר לפי ראות בית הדין יש בהם כדי להצדיק את החשד החמור שהיא זנתה תחת בעלה, אם כי אין עדים לזנות ממש. יצוין כי אם מעשי הכיעור הוכחו כדין, זכאי הבעל לגרש את האישה, אך אין הוא מחויב לגרשה, היא אינה אסורה עליו, הוא רשאי לסלוח לה ולהמשיך לחיות עימה.

 ה.  אישה שזנתה תחת בעלה – ישנו מקרה אחד בו אין הבעל רשאי לסלוח לאשתו, כאשר זנתה תחתיו מרצונה.

 ו.    טענת מאיס עלי.
 
ג. "מרוץ הסמכויות" בעניינים הכרוכים לגירושין-

מזונות, רכוש ומשמורת הינם עניינים השנויים במחלוקת והכרוכים בהליך הגירושין. בעניינים אלו, בניגוד לתביעת הגירושין, ישנה סמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה. ובמה דברים אמורים?-
סעיף 3 לחוק בתי"ד רבניים קובע כי אם הוגשה לפתחו של ביה"ד הרבני תביעה לגירושין, רשאי בעל הדין לכרוך לתביעתו כל עניין הכרוך בגירושין-
"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג".

היינו, ישנה סמכות לביה"ד לדון גם בעניינים אלו, אם וכאשר בעל הדין כורך לתביעתו עניינים אלו.
במאמר מוסגר ובזהירות הראויה כי ישנן פסיקות הקובעות כי משמורת הילדים הינה עניין הכרוך מעצם טיבו וטבעו לתביעת הגירושין.

בסעיף 9 לחוק בתי"ד רבניים ישנו חריג לסמכותו של ביה"ד בעניינים הכרוכים לגירושין:
"בעניני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל"דבר המלך במועצתו על ארץ-ישראל 1922-1947" או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט יחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך".

קרי, חרף האמור בסעיף 3 לחוק בתי"ד רבניים, תביעת מזונות ילדים תהא בסמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה, אלא אם כן ניתנה הסכמה של שני ההורים כי התביעה תידון בפני ביה"ד הרבני.

סעיף 1(3) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק בית המשפט לענייני משפחה") קובע את סמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה לדון בכל עניינים הנובעים מגירושין והשנויים במחלוקת.

עינינו הרואות כי שיטת המשפט הישראלית בענייני המעמד האישי, יוצרת מציאות משפטית של "מרוץ סמכויות", נוכח קיומן של שתי ערכאות בעלות סמכות מקבילה לדון בעניינים הכרוכים בגירושי צדדים – ביהמ"ש לענייני משפחה וביה"ד הרבני.

מהאמור לעיל עולה כי בעל הדין המקדים ופונה לערכאה אשר בוחר מטעמיו שלו בעניינים הכרוכים לגירושין, הוא אשר קובע את הערכאה אשר תידון בענייני הצדדים.

הכותבות עו"ד קרן רז ועו"ד הדס ויינפלד רוסו, שותפות במשרד רז-רוסו משרד עורכי דין, הנן בעלות ניסיון רב בתחום דיני המשפחה, תחום רחב הטומן בחובו נושאים רבים כגון: גירושין, מזונות, משמורת ילדים והסדרי ראייה, אפוטרופסות, פירוק שיתוף, הסכמי ממון, ירושות וצוואות, הגירה/ חטיפת ילדים לחו"ל, ידועים בציבור, זוגות חד מיניים, ועוד נושאים רבים נוספים מתחום המעמד האישי.

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.