תביעת נזיקין נגד סרבני גט

תופעת סרבנות הגט הינה תופעה כואבת אשר משתמשת בחירותו ובכבודו של האדם ככלי מיקוח וניגוח בידי מי שהיה עד לא מזמן האדם הקרוב ביותר לניזוק ולילדיו.
תופעת סרבנות הגט היא קשה ומורכבת ולצערנו קיימת בדת היהודית ובחברה הישראלית מזה שנים רבות. היא כרוכה בפגיעה קשה וכואבת באישה הנותרת כבולה לנישואין שאין היא מעוניינת בהם עוד: חירותה נפגעת, כבודה ורגשותיה נפגעים וזכותה לחיי משפחה נפגעת אף היא - זכויות אלו הוכרו בשיטתנו כולן כזכויות הנהנות ממעמד חוקתי וראשון במעלה (בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) בתוך כך נפגעת גם זכותה של האישה לאוטונומיה, זכותה של האישה להגשים עצמה כאדם חופשי, זכותה לבחור את גורלה, לכתוב את סיפור חייה – להחליט, היא ורק היא, האם ומתי יבוא על סיומו קשר נישואין שאין היא רוצה בו עוד והאם ומתי תבחר לקשור עצמה בקשר כזה בשנית. (כב' השופטת ארבל בבג"ץ 2123/08)
מן הפסיקה עולה כי סרבנות גט היא עוולה אזרחית אשר ניתן לבחון במסגרת עוולה נזיקית וכן במסגרת עוולה של הפרת חובה חקוקה.
תביעות אלה מוגשות לבתי המשפט לענייני משפחה. כך למשל, בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים חייב בית המשפט את סרבן הגט לשלם לבת זוגו פיצוי נזקי בסכום של 425,000 ₪ וכן הוצאות משפט. בית המשפט קבע כי סירובו של הבעל לתת גט מהווה פגיעה קשה ביכולת האישה לנהל אורח חיים סביר ותקין, דבר המגיע לכדי התעללות נפשית הנמשכת שנים רבות.
ככל שעסקינן בתופעת סרבנות הגט עוסקים אנו בתופעה מנוולת, כוחנית, הפוגעת אנושות בחירותו, בכבודו ובאוטונומיה של הזולת, ולא משנה אם סרבן הגט הינו הגבר או האישה. בהתייחסו לסרבנות הגט, אומר פרופ' אריאל רוזן צבי המנוח (בדברו בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט, של הכנסת) "לטעמי, המושג הבסיסי של כבוד האדם וקדושת חייו, בהיותו בן חורין, לא יכול להתיישב בשום פנים ואופן עם סרבנות גט או עם עגינות, מלכתחילה, ואינו סובל מצב של תלות שבו צד אחד מגביל את הצד השני ויוצר כלפיו תוצאות בלתי אפשריות. מצב של עגינות, לפיו סרבן גט משאיר אישה... פוגע בכבודה הבסיסי. זה לא רק היבט הלכתי שהרב עובדיה יוסף נתן לו ביטוי מובהק. יש ביטוי מופלא בדעת המהרש"א בסוף מסכת יבמות שכותב: "במקום שיש עיגון אין שלום, וכל התורה לא ניתנה אלא למען עשיית השלום". כלומר, מצב של עגינות, עוקר מבחינה זו את המטרה הבסיסית שלשמה ניתנה תורה. אלה דברים שמבטאים את התפישה האוניברסלית של שלום, של חירות ושל כבוד האדם". ההלכה היהודית במאות הקודמות עסקה בעיקר בהלכות הבאות להסדיר מצב של גבר המסרב ליתן גט לאשתו. כמעט ולא בנמצא פסק הלכה הנוגע בנשים המסרבות לקבל גט. דומה כי הדבר נבע מכך, שאותה תקופה גבר היה רשאי לגרש אשתו לרצונו בלבד, אף בלא הסכמתה. לשון אחר, לסירובה של האישה להתגרש לא הייתה כל נפקות משפטית. לראיה במסכת יבמות פרק י"ד, משנה א': "אינו דומה האיש המגרש לאישה מתגרשת, שהאישה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו". מאז תוקנו תקנות הרמ"ה (רבנו גרשום מאור הגולה), נאסר אף על האיש לגרש אשתו בעל כורחה. קרי, הרמ"ה נוקט צעד על מנת לחזק את כוחן של הנשים בכדי שלא יפגע מעמדן. כיום, המצב המשפטי שונה, עצם סירובה של אישה לקבל גט כיום משאיר אף את הגבר בפני שוקת שבורה ואין ביכולתו להינשא לאחרת על פי רצונו, עד שלא יעמוד ויגרש אשתו בהסכמתה. עולה אפוא, כי אין נפקות באם המעכב את הגט שלא כדין הוא הבעל או האישה. עצם הסירוב יכול להקים את העוולה האזרחית של "סרבנות גט". שני סוגי הסרבנות יוצרים תוצאה דומה הפוגעת בצד הסובל מסירוב בן זוגו להתגרש. והנה כי כן, בספטמבר 2012, ניתן פס"ד בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים המחייב אישה בתשלום פיצוי בסך 200,000 ₪ לבן זוגה בשל הנזק שנגרם לו נוכח עגינותו. במאמר מוסגר יאמר כי תביעות נגד סרבני גט משמשות בין היתר כזרז לקבלת הגט וכי הנתבע/הנתבעת ביודעם כי מרחפת מעל ראשם תביעה נזיקין ישקלו בשנית את סרבנותם.

יובהר כי המידע המשפטי המוגש במאמר זה, מהווה מידע כללי בלבד. השימוש במידע, אינו מהווה תחליף לקבלת חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי.