חפש

מירוץ סמכויות בגירושין

מירוץ סמכויות בגירושין

בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני - שתי מערכות שיפוט בעלות סמכות מקבילה לדון בעניינים הכרוכים בגירושין (מזונות, חלוקת רכוש, אחזקת ילדים, משמורת וכו').
כיוון ששתי הערכאות בעלי סמכויות מקבילות, קיים "מירוץ סמכויות" בין שתי הערכאות.
 
בפועל המדובר באותם מקרים בהם אחד מבני הזוג הקדים את השני והגיש תביעות לאחת הערכאות - הערכאה הנוחה לו - לשיטתו. הבעל בדרך כלל ימהר להגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני שכן נהוג לחשוב כי בית הדין הרבני  נוטה לטובת הגבר. לעומת זאת, בדרך כלל האישה תעדיף להגיש את תביעותיה לבית המשפט לענייני משפחה.

לעיתים ישנה חשיבות רבה לשאלה מי יידון בעניינם של הצדדים, שכן הדבר יכול להכריע עניינים מסוימים בתיק, מכאן למעשה נולד המושג "מירוץ סמכויות", משמע – מירוץ בין הצדדים לתפיסת סמכות הנוחה לו לשיטתו. למעשה, מי שמנצח במירוץ קובע היכן יידונו עניינם של הצדדים.

למען הסר ספק יובהר, כי כאשר מדובר בבני זוג יהודים  לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בכל הנוגע לגירושין.

כאמור, בשעת משבר בין בני הזוג, כאשר מתעוררת אפשרות לפירוד, ממהרים בני הזוג להגיש תביעה בפני הערכאה הנוחה להם : בדרך כלל גברים ממהרים להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, ובמסגרתה מבקשים שבית הדין יידון גם בעניינים הנוספים שבמחלוקת (סמכות נכרכת). לעומתם נשים ממהרות להגיש את התביעות בבית המשפט לענייני משפחה. "מירוץ הסמכויות" בין בני הזוג הוא תוצאה של כלל הכיבוד בין הערכאות, שלפיו כאשר לשתי ערכאות סמכות שיפוט מקבילה והוגשה תביעה לאחת מהערכאות, מנועה הערכאה השנייה מלדון בעניין.
חרף הדעה הרווחת ישנם מקרים  בהם דווקא לאישה יהיה כדאי  כי ההליכים בין בני הזוג ייערכו בבית הדין הרבני.

בג"ץ פלמן הידוע (8497/00)  קבע הלכה לפיה כאשר אחת משתי הערכאות – בית הדין הרבני או בית המשפט האזרחי (כיום בית המשפט לענייני משפחה ) - קנתה סמכות לדון בעניין שנתבע בפניה כדין, לא תזקק הערכאה האחרת לאותו העניין, אף אם נתונה לה סמכות שיפוט מקבילה.

הפסיקה קבעה שלושה מבחני-עזר שמטרתם למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על-ידי מי מבני-הזוג:
1.על תביעת הגירושין להיות כנה.
2.על הכריכה להיות כנה.
3.על הכריכה להיעשות כדין.
 
 גם אם בן זוגכם הקדים אתכם בפנייה לאחת הערכאות, לא תמיד המדובר במילה האחרונה ובסוף פסוק , גם אם הוגשה תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני, עדיין התביעה צריכה לעמוד במספר קריטריונים - מבחנים כדי שבית הדין הרבני יהיה מוסמך לדון בה, שאחרת תעבור הסמכות לידי בית המשפט לענייני משפחה.

עם השנים, ולאור התפתחות "מירוץ הסמכויות" בין הערכאות, נקבעו כללים ברורים לפיהם  רק במקרים חריגים ורק בקיומו של "טעם מיוחד" המצדיק זאת, וכאשר ערכאה אחת החליטה כי סמכותה לדון בתיק, יכולה הערכאה האחרת ליתן החלטה אחרת ואף סותרת. החריגים כפי שנקבעו ע"י כב' השופטת בייניש בהלכת פלמן היו כקליפת אגוז - כאלה:
אם הערכאה הראשונה לא קיימה דיון מקדים בשאלת הסמכות והתקיימותם של מבחני הכריכה (המבחן המשולש), אם ברור וגלוי על פני הדברים כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות.
למשל מצב שאחת מהערכאות הקדימה בו את חברתה והכריעה בשאלת הסמכות,
מה הדין כאשר אחת משתי הערכאות - בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, לפי העניין - הקדימה את הערכאה האחרת והכריעה כי היא המוסמכת לדון בסוגיית הרכוש - האם על הערכאה האחרת לסגת מפני אותה הכרעה אם לאו? כאשר ערכאה אחת הכריעה כי בסמכותה לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג, הרי ככלל, על הערכאה השנייה לסרב להיזקק לטענות הנוגעות לסמכות שיפוטה בעניין, ועליה להימנע מדיון בתביעת הרכוש שהוגשה בפניה. זאת, על מנת שהטענות כנגד החלטת הערכאה הראשונה בנוגע לסמכותה, תתבררנה בדרך של ביקורת ישירה - אם בהליך של ערעור ואם בהליך של עתירה, על פי סדרי הדין הנהוגים בשיטתנו. עם זאת, מן הטעמים שפורטו אין לקבוע כי בהכרח הערכאה השנייה תיסוג מפני הכרעתה של הערכאה שהקדימה להחליט בשאלת הסמכות בשל עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנקבעה בפניה, אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.

מה יהווה "טעם מיוחד", ובאלו נסיבות ניתן לקבוע "טעם מיוחד" כאמור? לדוגמה, מקרה בו ענייני הרכוש נכרכו בתביעת גירושין בפני בית הדין הרבני ולאחר מכן נתבעו בפני בית המשפט לענייני משפחה, ואחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג, בלא לנמק החלטתה ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה.

במקרה כזה מתעורר חשש כי היה "מחטף" סמכויות, בניגוד למתחייב מן הכבוד ההדדי בין הערכאות. בנסיבות כאלה, עשוי להתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק דיון של הערכאה השנייה בשאלת סמכותה להיזקק לתביעה הרכושנית שבפניה.

מקרה אחר בו יתקיים "טעם מיוחד" כאמור הוא כאשר ברור וגלוי על פני הדברים, כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטיים הכרעתה בטלה. כך למשל, כאשר ההכרעה לעניין הסמכות ניתנה תוך חריגה ברורה מכללי הצדק הטבעי, מן הסוג המביא לבטלותה של ההכרעה. או למשל, כאשר נכרכה בתביעת גירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה (כגון - תביעת ילד למזונותיו), ואף על פי כן קבע ביה"ד הרבני כי בסמכותו לדון בסוגיה זו מכח כריכתה בתביעת - הגירושין. במקרה זה, החלטתו של בית הדין לוקה בפגם שיש בו כדי להביא לבטלותה.

העובדה כי הערכאה השנייה סבורה כי הכרעתה של הערכאה הראשונה בעניין הסמכות שגויה, אין בה כשלעצמה כדי להוות "טעם מיוחד" להיזקק לשאלת הסמכות באותה סוגיה. כידוע ביה"ד הרבני ובית המשפט לענייני משפחה אינם יושבים כערכאת ערעור זה על הכרעותיו של זה, ולפיכך אין די בכך שהערכאה השנייה סבורה כי נימוקיה של הערכאה הראשונה לעניין הסמכות אינם משכנעים, על מנת שתיזקק אף היא לשאלת הסמכות באותו עניין. שאם לא נאמר כן, יאבד מכוחו עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, על אף התפקיד המרכזי שראוי כי ימלא ביחסים שבין בתי הדין הרבניים ובתי המשפט למשפחה.

מכאן החשיבות הרבה בניסוח תביעות בענייני גירושין.
 
אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי מבלי לקיים פגישה פרונטלית ותכנון אסטרטגיית גירושין נכונה, אשר יכולה להשפיע על "מירוץ הסמכויות".
נרקיס לביא, משרד עורכי דין ומרכז גישור
מלאו את פרטיכם ועורך הדין יחזור
אליכם בהקדם:
אני מאשר/ת את תקנון האתר
אני מאשר/ת קבלת דיוור
שלחו טופס