פוטרת?

כל עובד בישראל זכאי למספר זכויות והטבות, על פי חוק, בעת פיטוריו. עובדים רבים אינם מודעים לזכויותיהם ואינם פועלים בכדי לעמוד עליהן. הרשימה הבאה סוקרת את זכויותיו של עובד בעת פיטוריו. יש לציין כי לרוב ניתן לתבוע זכויות אלו גם מספר שנים לאחר סיום יחסי העובד-מעביד.

הודעה מוקדמת
חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א- 2001 מטיל חובה על כל מעסיק המבקש לפטר אחד מעובדיו למסור לו הודעה מוקדמת, בהתאם לוותק שצבר במקום העבודה. עובד שלא קיבל הודעה מוקדמת זכאי לפיצוי בגובה השכר שהיה צובר במשך "תקופת ההודעה המוקדמת" לו קיבל הודעה.
תקופת ההודעה המוקדמת לעובד במשכורת חודשית קבועה הינה יום עבור כל חודש עבודה בחצי השנה הראשונה; החל מחצי שנה ותק ועד תום השנה ראשונה יומיים וחצי נוספים עבור כל חודש וותק; והחל מתום השנה הראשונה חודש התראה מראש. תקופת ההודעה המוקדמת לעובד בשכר (לפי שעה, לפי יום, לפי תפוקה וכו') הינה יום עבור כל חודש ותק בשנה הראשונה; בשנה השנייה 14 ימים בתוספת יום לכל חודשיים בתוך השנה השנייה; בשנה השלישית 21 ימים בתוספת יום אחד לכל חודשיים בשנה השלישית; והחל מתום השנה השלישית חודש מראש. המעסיק יכול להודיע לעובד כי אין ברצונו שיגיע לעבודה בתקופה שבין ההודעה לסיום ההעסקה, אך בכל זאת מחובתו לשלם לעובד את מלוא שכרו הרגיל עבור אותה תקופה (הדבר נקרא "פדיון הודעה מוקדמת"). יחד עם זאת, יש לציין כי במקרים חריגים כגון פיטוריו לאלתר של עובד שעבר עבירה או גנב, למשל, ממקום העבודה לא חלה חובה על המעסיק למסור לעובד הודעה מוקדמת.

חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963
כל עובד שעבד באותו מקום עבודה לפחות שנה אחת ברציפות (וכשמדובר בעובד עונתי שתי עונות ברציפות) זכאי לפיצוי בעת פיטוריו. באופן כללי, שיעור הפיצוי הינו משכורת חודשית או שכר חודשי ממוצע בשנה האחרונה עבור כל שנת עבודה. יש לציין כי במקרים בהם מפוטר עובד בסמוך לתום שנת העסקתו הראשונה, בתי המשפט נוטים להכיר בכך שהדבר נעשה בכדי להתחמק מחובת פיצויי הפיטורים. לפיכך, כל אימת שהמעסיק לא יוכיח שהפיטורים נעשו מטעמים אחרים העובד יקבל את הפיצוי.
את פיצויי הפיטורים חובה על המעסיק לשלם ביום סיום ההעסקה. מעסיק שלא שילם את פיצויי הפיטורים בתוך 15 ימים מיום סיום ההעסקה, חשוף לתביעה בגין הלנת הפיצויים. זכות התביעה לפיצויי פיטורים מתיישנת בתוך שבע שנים. זכות התביעה להלנת הפיצויים, לעומת זאת, מתיישנת בתוך שנה.

דמי חופשה שנתית
חוק חופשה שנתית,  תשי"א-1951 קובע כי כל עובד זכאי לחופשה שנתית בתשלום שכר מלא, בת 14 עד 28 יום בשנה, בהתאם לוותק שלו במקום העבודה. במקרה שעובד מפוטר בטרם הספיק לממש את ימי החופשה המגיעים לו באותה שנה (או את ימי החופשה שצבר משנים קודמות, בכפוף למגבלות על צבירה הקבועות בחוק), על המעסיק לשלם לו את "דמי החופשה"- שהם, למעשה, תשלום בגובה השכר שהיה מקבל העובד בימי החופשה לו ניצל אותם. תביעה בגין חופשה שנתית מתיישנת בתוך 3 שנים.

דמי הבראה
כל עובד בישראל העובד למעלה משנה באותו מקום עבודה זכאי לדמי הבראה ממעסיקו. עקרונית מדובר בתשלום שהמעסיק מעביר לעובד על-מנת שיוכל לממן באמצעותו חופשה לצרכי מנוחה ו"הבראה". זכאות העובד נקבעת בהתאם להיקף המשרה בה הוא עובד כפול הותק שלו בעבודה בשנים כפול הערך שנקבע ליום הבראה בכל שנה. נכון לשנת 2012 ערכו של כל יום הבראה במגזר הפרטי הינו 371 ש"ח. כל עוד העובד מועסק אצל אותו מעביד תביעה בגין אי-תשלום דמי הבראה מתיישנת בתוך 7 שנים. לעומת זאת, במקרה של סיום ההעסקה, בין בהתפטרות ובין בפיטורים, זכות התביעה מתיישנת בתוך שנתיים בלבד.

חשוב לציין כי פיצויי הפיטורין, פדיון ימי מחלה ופדיון הודעה מוקדמת חייבים במס. אולם, אין מדובר בשיעור המס השולי שחל על דרך הכלל על משכורתו של העובד בתקופת העסקתו, אלא בסכום מופחת. יחד עם זאת, על-מנת לקבל את הפטורים להם זכאי העובד ולהפחית את חבותו במס עליו ועל מעסיקו למלא טופס הנקרא טופס 161 ולהגישו לפקיד השומה של מס הכנסה.
עובד המבקש לדעת במדויק מהו שיעור זכאותו בגין כל אחת מזכויותיו ומהו שיעור המס בו יחוב יכול לפנות לעורך-דין בעל ניסיון בתחום, על מנת לקבל מידע מלא ומדויק וסיוע במימוש מלוא זכויותיו.

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.