מזונות ילדים

אב חייב במזונות ילדיו הקטינים, וזאת מכוח סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959, אשר זו לשונה: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראת הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

וכך, במידה והאב יהודי דינו האישי הוא הדין העברי. על פי הדין העברי אב חייב בכל הצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים. צרכיהם ההכרחיים של הקטינים הם אותם צרכים בסיסיים שבלעדיהם אין ילד יכול להתקיים והם כוללים מזון, ביגוד והנעלה, חינוך, בריאות, מדור והוצאות אחזקת המדור. מעבר לצרכים ההכרחיים, חובתו של האב הינה נובעת מדיני הצדקה. לעניין החיוב מדין צדקה שווים האב והאם, וחיובם תלוי ביכולתם הכלכלית.

בפסיקת מזונות שעל אב לשלם לילדיו, נוהג בית המשפט לקחת בחשבון, בין היתר, שני פרמטרים עיקריים: צרכיו של הילד מחד גיסא,  ויכולת השתכרותו של האב מאידך גיסא, כאשר מובאים בחשבון לא רק הכנסה מעבודה, אלא גם הכנסות (רווחים) מנכסים ואף יכולת השתכרות. במסגרת שני פרמטרים אלה, נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם.

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מעורכי הדין באתר כל אחריות.